wellness5

רוטורואה, ניו זילנד

יום שבת, 22.2.03

( Rotorua, New Zealand )

הגשם המעצבן לא רצה לעזוב אותנו...
גם מדרגאוויל יצאנו עם מגבים פועלים, שלא נחו לרגע אחד במשך למעלה מ - 400 הקילומטרים שנהגנו כדי להגיע לרוטורואה.

הדרך היתה כרגיל יפה מאד ונוחה, וברובה נהגנו על כביש מספר 1, האוטוסטרדה הראשית..
לחצות את אוקלנד על מערכת הכבישים העיליים וההסתעפויות, מבלי להכנס לתוכה, היה סיפור לא כל כך פשוט, אבל יעקב ניווט בהצלחה וחילץ אותנו משם ללא אף טעות..

אין הרבה מה לספר על הדרך, וגם לא להביא לכם תמונות לצפיה. כמה אפשר לחזור על עצמנו? העין פשוט מגיעה לרוויה, גם כשהיא צופה ביופי נשגב..
כמה כרי דשא ופרות והרים מיוערים, ואגמים, אפשר לראות?? נמאס, לא?
את ה'נמאס' אני אומרת כמובן בצחוק, כי כל היופי הזה הוא באמת משהו מיוחד.. אבל כשזה כ-ל מה שאתה רואה מסביבך ימים רבים, קשה להתרגש שוב ושוב... כבר לא נשארו לנו בלכסיקון מילות התפעלות שעוד לא השתמשנו בכל אחת מהן לפחות מאה פעמים..

בכל אופן, נהגנו בנעימים כמה שעות, עשינו כמה וכמה עצירות למנוחה ולאכילה ולארטיקים בדרך. אה, רגע, מילה על הארטיקים....
נסו לחשוב, כמה סוגי ארטיק 'מאגנום' אנחנו מכירים בארץ?
שניים? שלושה? ארבעה?
בניו זילנד יש איזה עשרים לפחות... כן, כן, המאגנום השמן הזה שמצופה שוקולד, אבל באיזה טעמים!! קרמל עם טופי, מוקה עם סוכריות, שוקולד עם אגוזים, אחד בטעם עוגת גבינה היער השחור, ממש עם אוכמניות והכל.. שוקו-תפוז, טעמים שונים של פירות מצופים בשוקולד, לי המנגו הכי טעים, ועוד ועוד.. אה, והמנטה המצופה בשוקולד, איך שכחתי! בעטיפה ירוקה כזאת שכבר מעבירה לך בפה את קרירות המנטה עוד לפני שנתת לק ראשון!

ואם המאגנומים לא מספיקים (לא כל מקום מחזיק את כל המבחר), אז יש ארטיקים מתוצרת החברה המקומית שנקראת 'טיפ-טופ', וגם היא מציגה קו ייצור עשיר ביותר של ארטיקים דמויי מאגנום וגלידות וטילונים וכו'..
מה נגיד לכם, הפכנו להיות מכורי ארטיקים, והזמינות שלהם - בכל חור ובכל פינה ובכל תחנת דלק, ובכל מרכז מידע וכו', איפה שאתה עוצר לרגע - יש שלט של 'טיפ טופ'.. זה טעים, מרענן, יחסית לא יקר - בין 2.60 ל-3.50 דולר, לפי הסוגים השונים, ולמרות שכבר אכלנו המון - עדיין לא כיסינו את כל הטעמים..

על הקלוריות של כל המתוק-המתוק הזה אני לא אספר עכשיו, כי בניו זילנד, עתירת אחוזי השומן בכל מוצר, זה נושא כאוב ומספיק רחב בשביל פרק בפני עצמו.. עוד נגיע לזה..

~~~~~

רוטורואה, שנהוג לכנות אותה 'עיר הגופרית', שוכנת במרכזו של איזור פעילות וולקנית וטרמית..
היא מלאה במעיינות חמים, בריכות בוץ, גייזרים פעילים ועוד כל מיני תופעות טבע קצת מפחידות.. האדמה כאן רוחשת ומבעבעת ורותחת ומעלה אדים, עד שנדמה לך שאתה מתהלך בתוך מטבח אדיר מימדים של מישהו, שמבשל המון דברים בבת אחת, חלקם מסריחים במיוחד..

ככה למשל נראית שכונת מגורים בעיר:

5-1

אנשים כאן מספרים שהם קמים בבוקר, ומגלים עוד בור שנפער בחצר הקדמית שלהם.. מתחיל כחור קטן, הולך וגדל מדי יום, ענן אדים מתחיל להיתמר ממנו, עד שנפער באדמה איזה מין מכתש קטן... משהו מבטן כדור הארץ מת להתפרץ החוצה...

אותי זה מפחיד!
לחשוב שזו הקרקע שאנחו חיים עליה, דורכים עליה, בונים את בתינו עליה...
ומבפנים היא ככה מבעבעת ולוהטת בטמפרטורות שלא ניתנות לתפיסה ממש...
(זה הגיהנום?)

בלי להכנס לכל מיני הסברים מדעיים, שאני ממילא לא מי יודע מה חזקה בהם, אני רק אציין שככה זה בכל כדור הארץ, בתוך תוכו של הכדור הענק הזה הכל רותח ובוער ומבעבע.
השכבות החיצוניות מונעות בעד זה מלצאת החוצה..
כאן באיזור רוטורואה, משהו קרה לשכבות החיצוניות האלו, לקליפה העוטפת את הכדור..
היא נסדקה ונבקעה, וזה מאפשר לנו הצצה קלה למה שמתבשל שם למטה..

התושבים הקדומים של ניו זילנד, המאורים של רוטורואה, החליטו לנצל את 'מתת הטבע' הזאת ולרתום אותה לטובת חיי היום-יום שלהם. הם מנצלים את החום היוצא מן האדמה לחימום (במקום אח עם עצים במרכז החדר..) וגם לבישול..
כמובן שבעבר, לפני שהגיע הנה החשמל, או הגז הזורם בצינורות ישר לכיריים, זה היה נפוץ הרבה יותר. אבל גם היום, יש לא מעט משפחות מאוריות, שבשם שימור המסורת, אוכלות את מזונם כשהוא מבושל בצורה המסורתית:
הנה לדוגמה שני בתים בשכונה מאורית, אוהינמוטו, שמבשלים כך:

5-25-3

הופכים את מקור החום הזה לתנור בישול... בתוך סלים הקלועים מצמח בעל סיבים חזקים וגמישים, (פלאקס) הם מניחים את הבשר או העוף, מעליו מניחים את הירקות - בעיקר קומארה, שזה מין תפוח אדמה מתוק בצבע סגול בחוץ וצהוב בפנים.. - מכסים בעוד ענפי פלאקס המשמשים כמכסה לסיר הקלוע , ומניחים אותו למשך כמה שעות על האדמה הרותחת. האדים נכנסים לתוך הסיר דרך החרירים של הקליעה, ומבשלים את האוכל בצורה הכי בריאה, ללא שומן.
על כל התנור הזה מניחים כמה אבנים גדולות - כאילו בכך 'סוגרים את דלת התנור' - ונותנים לזה להתבשל כמה שעות..כמו חמין..
לרוב הם לא משתמשים בשום תבלין כתוספת, גם לא במלח, וטוענים שהאוכל מקבל בכך את שלל הטעמים שיש באדמה.. (נסו לחשוב מה קורה במקום שבו יש באדמה מרבץ של גופרית... זה כאילו מגישים לכם את חמת גדר על צלחת..)
אכלנו ארוחה אחת כזאת, ואני עוד אגיע לספר עליה ועל הטעם שהיה לאוכל..

העיר שוכנת לחופו של אגם גדול ויפה, אגם רוטורואה, והמלון שלנו נמצא ממש על המים, שברבורים שחורים משייטים בתוכם, ושחפים מרחפים מעליהם...
שימו לב לצבע האפור ולשמיים הקודרים, הם לא ממש חייכו אלינו ברוטורואה..

5-45-5

אבל חוץ מהאגם הגדול, יש בעיר עוד המון מקווי מים קטנים, חלקם אפופים באדים, כמו בתמונה...

5-6

והריח... אוי, שומו שמיים, איזה ריח! (הכי כדאי לקחת לפני שיוצאים מהמלון ממחטה או מגבת קטנה ולזלף עליה מספר טיפות מן הבושם האהוב עליכם.. אתם תודו לי על כך כשתריחו אותו, במקום את הגופרית המסריחה..)

למרות כל זה, או אולי בגלל זה, כל התופעות האלו נותנות לעיר הזאת איזה מין קסם מיוחד, ואנחנו מתהלכים בה כאילו אנחנו נמצאים על כוכב אחר..
במרכז העיר יש פארק רחב ידיים, פארק קואיראו, שבו אפשר לראות המון מתופעות הטבע המפעפעות האלו, ובחינם.
בשאר המקומות, כמו שיעקב הגדיר את זה כל כך יפה - גידרו את הטבע הנפלא שהארץ הזאת התברכה בו, הציבו בפתח שומרים וקופה רושמת, ומוכרים את 'מתנת האלוהים' הזאת כאטרקציה לתיירים במחירי עתק.
דמי הכניסה הסטנדרטיים כאן ברוטורואה, הם 18 דולר לאדם לכל מקום, ואתה יכול בקלות רבה לגלוש אל מעבר ל-100 דולר רק בדמי כניסה, אם אתה רוצה לראות את כל הדברים החשובים..

שמורת הטבע הטרמית הכי משמעותית כאן היא במקום שנקרא טה-וואקארווארווא, או בקיצור וואקא. המקום מחולק לשניים, חצי זה הכפר הטרמי, והחצי השני, שגם הוא משופע בתופעות טרמיות, מפורסם בזכות המרכז לתרבות והפולקלור המאוריים שבו.
דמי כניסה צריך לשלם לכל אחד בנפרד, תכינו 36 דולר..

הצטרפנו לסיור מודרך שהמקום מארגן, ובחורה מאורית חיננית הובילה אותנו במשך כשעה וחצי מבור לבור, מענן אדים אחד למשנהו, ונתנה המון הסברים מאלפים. חוץ מזה, היא גם איפשרה לנו הצצה חטופה לחיים של המאורים. בכפר הטרמי הזה חיים 90 מאורים, הדואגים להפעלתו. הם מנסים לחיות כפי שחיו אבותיהם.. ( לא בדיוק אבל בערך.. כי קצת קשה לוותר על מנעמי החיים המודרנים..) הם מבשלים את האוכל שלהם בתוך האדמה (היא הודתה שאחר כך הם מוציאים אותו לגימור במיקרוגל או להשחמה תחת הגריל החשמלי..) ומתרחצים בבריכות החמות של המעיינות.. היא הראתה לנו כל מיני שיטות, איך מווסתים את המים החמים על ידי אבנים שחוסמות או פותחות את הזרימה של המים החמים או הקרים, הראתה לנו כל מיני חומרים טבעיים שמשמשים כסבון או כשמפו. היא הדגימה לנו איך קולעים את ה'סירים' המשמשים להכנת האוכל, ואיך מכינים מצמח הפלאקס את חצאית ה'פיו פיו' המסורתית, שעוד מעט תראו בתמונות שאביא הנה מהופעת הפולקלור..

היה סיור ממש מאלף, אבל הגשם פשוט הרס אותנו.. וגם לא איפשר לצלם..
כולם הצטופפו מתחת למטריות ענק שהמקום מחלק, ובלית ברירה חלק מן ההסברים ניתנו לנו באולם סגור, במקום בשטח הפתוח.
הנה בכל זאת תמונה אחת להדגמה:

5-7

בתוך בריכה אחת כזאת, בישלו החבר'ה המאורים האלה קלחי תירס..
הם שמו כעשרים קלחי תירס בתוך מין שקית רשת שקשורה בקצה לחבל ארוך, והשקיעו את השקית בתוך הבריכה הלוהטת. כעבור כעשר דקות משכו בחבל ושלפו משם את התירס המבושל, ומכרו אותו לכל דורש תמורת 2 דולר לקלח.
אני לא העזתי לנסות, בגלל הריח. לך תדע איזה טעם משונה נקלט בין גרגרי התירס, ובכלל - לאכול משהו כזה ישר מתוך האדמה הבוערת? אני מעדיפה את התירס עשוי במיקרוגל, ואם יורשה לי לרגע לסטות מהנושא, אז אני אמליץ לכל מי שמטייל בניו זילנד - לא לוותר על התירס שלהם!!

יש כאן תירס מזן בשרני במיוחד, ומתוק להפליא! זה לא יאומן ממש, כמה מתוק ועסיסי התירס הזה..
כדאי לקנות אותו בסופרמרקטים עם כל העלים שעוטפים אותו והזקן והכל - ככה זה הכי טרי, וזה עולה רק 39 סנט לקלח, או 3 בדולר. מביאים אותו למטבח של האכסניה, מוודאים לפני כן שיש להם מיקרוגל - אבל ב-99% של המקומות יש - ומכניסים אותו ככה כמות שהוא עם העלים למיקרוגל, למשך 8-10 דקות, תלוי בעוצמה של המיקרו.
נותנים לזה להתקרר טיפה, כי זה אוצר המון חום בין העלים, ואחר כך מקלפים ומתענגים על מעדן תאווה. הגרגרים שמנים ומתפצפצים בפה ומשפריצים עסיס תירסי כזה לכל כיוון, יאמממי!
במיוחד אני מציינת את זה כאן לכל המטיילים הרעבים תמידית, שמחפשים משהו משביע וטעים, זול מאד, ובמינימום מאמץ להכנה.

אז אחרי שביקרנו בכל מה שצריך לבקר ברוטורואה, כדי להתרשם מן הפעילות הטרמית שבה, אני יכולה להמליץ למי שמתכוון להגיע הנה - ללכת ישר למקום הכי מדהים!
זה נקרא וואי-או-טאפו (WAI-O-TAPU), ונמצא במרחק של כ- 30 ק"מ דרומה מרוטורואה.
כדאי לכוון את ההגעה לשם לשעה 10 בבוקר, כי בכל יום, בדיוק בשעה 10:15, מתפרץ שם גייזר יפה שנקרא 'ליידי נוקס', על שמה של איזו נערה בריטית מיוחסת שהגיעה שם פעם לביקור.
מה שמפליא בגייזר הזה, מעבר לעצם התופעה הנהדרת הזאת של התפרצות לגובה של סילון מים חמים, זה הדיוק.
כל יום, יום אחרי יום, 10:15 בדיוק?
בלי עיכובים, איחורים או תירוצים??

ובכן, מסתבר שהחבר'ה האלה המפעילים את האיזור ( כן, ההם שגידרו אותו ושמו קופה רושמת בפתחו, 16.50 דולר דמי כניסה לאדם ) עוזרים קצת לטבע ועושים לו מניפולציה.
ללא התערבותם, היה הגייזר מתפרץ בכל כמה שעות, מתי שרותח לו..
אבל אז איך אפשר היה לעשות מזה הצגה קבועה לתיירים?

החליטו להכניס אותו לאיזו מסגרת, ולגרום לו להתפרץ בכל יום בשעה קבועה ובמידה קצובה.
כל הקהל מתקבץ ובא כמה דקות לפני 10:15, ומתיישב בספסלים שהוצבו ממול (לא כדאי ממש בשורות הראשונות, כי מקבלים שפריץ מים לפנים ולמצלמה..)

ככה זה נראה בשעה 10:00 בבוקר:

5-8

המוני תיירים יושבים וממתינים להתפרצות. האם היא תופיע ליידי נוקס? או שתבריז?

היא תופיע, היא תופיע..
הג'נטלמן הזה שבתמונה הבאה, דואג לכך שהיא תופיע:

5-9

שימו לב לשקית שהוא מחזיק בידו. בתוכה יש קילו וחצי אבקת סבון.
הוא שופך את הסבון לתוך הלוע הפתוח (הקיר הלבן מסביבו נבנה מלאכותית רק כדי להעצים את התופעה..) ותוך דקה או שתיים יש התפרצות אדירה. סילון המים מגיע לפעמים עד לגובה של 15 מ'..

5-10

המים ממשיכים להתיז לגובה במשך כשעה שלמה.
לקראת הסוף, הסילון הולך ונחלש, ומנמיך עוד ועוד, עד שחדל

זה קצת מאכזב לדעת שזה לא ממש מאה אחוז תופעה טבעית, אבל המחזה כל כך מרהיב שסולחים להם על ההתערבות הגסה בענייניו של הטבע..
אלמלא זה, היה צריך לשבת כאן שעות ולנעוץ מבט בלוע, ולקוות שהוא יתפרץ בשעה סבירה, כל עוד אתם שם, בלי לבזבז לכם חצי יום..

אגב, התגלית הזאת של אבקת הסבון שמזרזת את ההתפרצות, נזקפת לזכותם של כמה מאורים שפשוט רצו לכבס את הבגדים שלהם במים החמימים בכל מיני מקומות בעיר. הם שמו לב שבכל פעם שהסבון נגע במים, התחוללו שם כל מיני דברים משונים, וזה הוביל לפיתוח ה'שיטה' הזאת להפעלה היזומה של הגייזר 'ליידי נוקס'..

בכל אופן, חוץ מן הגייזר המופלא, יש בשמורה הטרמית הזאת עוד המון תופעות פשוט מהממות.

זה למשל מראה אופייני:

5-11

המקום גדול מאד, ויש בו מסלולי הליכה מסומנים - קודם כל בשביל לעשות הבחנה בין דרגות הקושי והאורך של המסלולים, ושנית, בכדי שלא תסטה מן השביל ותיפול חלילה לתוך משהו כזה:

5-12

כל האיזור כולו מלא בורות כאלו שנפערו באדמה. ניתן לראות בשכבות הפנימיות את כל המינרלים וכל המירבצים של 'אוצרות הטבע' - חלקם חשובים יותר וחלקם פחות - הנמצאים באדמה שמתחתינו.

אנשי המקום נתנו שמות ציוריים מאד לכל אחת מהנקודות שבמסלול.
זו בתמונה הבאה, למשל, נקראת 'קסת הדיו של השטן' - זו אמבטית בוץ רותחת, שקולות הביעבוע והפיעפוע של הבוץ הלוהט ממש מפחידים..

5-13

לאגם הבא למשל הם קראו 'פלטת הצבעים של הצייר', ואכן, פני האגם הקטן הזה נראו כמו משטח שצייר עושה עליו ערבובי צבעים לפני שמתחיל לצייר..
לצערי, כמה מן הגוונים הבהירים לא ממש נתפסו בעדשת המצלמה והם לא נראים כאן, אבל תאמינו לי שבאגם הזה היו למעלה משנים עשר צבעים שונים, ששיקפו את המחצבים המצויים בקרקעיתו.
לעמוד מול הדבר הזה זו באמת חוויה מאלפת:

5-14

שכחתי כבר מה השם שהם נתנו לבריכה הכתומה של התמונה הבאה, אבל היא רתחה והעלתה בועות כמו סיר שעומד על אש גבוהה:

5-15

ולתמונה האחרונה הזאת הם קראו 'האמבט של השטן'....
תארו לכם אותו, עם הקרניים והזנב, מושיט רגל אחת לתוך המים הירוקים האלה, לבדוק אם הם מספיק חמים בשבילו... אני בטוחה שאפילו בשביל השטן זה בוער מדי!!

5-6

כל הצבעים, של כל התופעות האלו, הם לגמרי טבעיים. לא הוסיפו להם שום דבר. יש גם חוברת שהם נותנים, עם הסברים מלומדים מה זה מה, כל מיני שמות - מגנזיום וקובלאט ופוספור וכאלה... ו... מה הכי חשוב??
שחסכנו לכם את הריחות!!

~~~~~

שום סיפור על רוטורואה לא יהיה שלם בלי לגעת בתרבות המאורית.
העיר הזאת מהווה מרכז חשוב בו יש ריכוז גדול של מאורים, וכאן מתרחשת הפעילות העניפה ביותר להצגה וללימוד של המורשת והמסורית המאוריים לכל מי שרוצה להרחיב דעת בעניין הזה.
אבל הנושא ארוך מכדי לתת לו להזדנב כאן, בשיפולי הפרק הזה.
מגיע לו פרק משלו...
וחוץ מזה כבר נגמר לי הזמן, והכוח...
ויש לי כאב שיניים נורא. (אל תגידו לי שזה מהארטיקים! )
ותור לרופא שיניים לעוד שעה בערך... תחזיקו לי אצבעות, כי אני שונאת ללכת לרופא שיניים!

אז על המאורים - בפרק הבא...

להתראות חביירים....

לפרק הקודם                                        לפרק הבא

 

 

 

תגובות 

 
0 # זה הגיהנום?גיזמו 2013-09-11 23:56
שאלה טובה
הגב
 
חיפוש באתר או ברשת