wellness5

קאיטאיה, נורת'לאנד, ניו זילנד

יום שני, 17.2.03

(Kaitaia, Northland, New Zealand )

למודי נסיון מהימים הקודמים, בהם התקשינו למצוא מקום לינה ברגע האחרון, עכשיו הנהגנו לנו כלל: לא הולכים לישון, לפני שיש לנו מקום מוזמן ומאושר ללילה הבא, ורצוי גם לשני הלילות הבאים, שלא נהיה בלחץ..
אנחנו עושים שימוש במדריך שקיבלנו במתנה, הוא נקרא ACCOMMODATION של AA.
מסתבר שהוא מחולק חינם, רק לא כל כך בגלוי על המדפים. צריך לבקש אותו, במרכזי המידע, או במשרדי AA. יש להם גם מדריכים אחרים, מפולחים לפי קטגוריות - ספר נפרד למוטלים, ספר נפרד ל - B&B, וכו'. אבל מאחר ומדובר בחתיכת משקל, כדאי לקחת את הספר הכללי, ככה הכל מרוכז בבת אחת.
המדריך מסודר לפי שמות הישובים, כך שקל מאד להתמצא בו, והוא כולל את כל סוגי האיכסון. הוא מתחיל מן הכבד אל הקל, קודם כל הדברים היקרים, בתי המלון והצימרים, אחר כך המוטלים, אחר כך כפרי הנופש, אחר כך האכסניות והבאק-פאקרס.
לרוב המקומות יש מספר חינם להזמנות, ומאד קל להזמין. רק צריך לדאוג לעשות את זה כמה שאפשר מראש, כי הדברים הטובים והפחות יקרים מתמלאים הכי מהר..

כאן אנחנו עדיין בשלב של המוטלים, (עוד לא 'גילינו' את כפרי הנופש..) ועוד בטרם יצאנו מפאהיה דאגנו לשריין לנו חדר לשני לילות בקאיטאיה, במוטל קאפרי. הפעם זה 'רק' 75 דולר ללילה, אבל כשהגענו למוטל חיכתה לנו הפתעה נעימה: דירה מקסימה, מרוהטת בטוב טעם, ומצויידת בכל מנעמי החיים.. איזה יד דואגת ומסורה טיפלה בה... הכל מכוון לשיא הנוחיות. הנקיון פשוט מפחיד, אתה חושש לפתוח ברז כדי שלא יהיה שפריץ של מים חלילה על הנירוסטה הנוצצת.. בחוץ, ערוגות פרחים יפהיפיות ובתוכן פסלים קטנים, של איילות ובמבי וברווזים וחתולים.. כשנפרדנו מבעלת המקום כעבור שלושה לילות (הארכנו בלילה נוסף מרוב שהיה לנו כיף) והחמאנו לה על המקום הנפלא שהיא מנהלת, היא אמרה בשיא הפשטות, שהיא ובעלה רוצים שהמוטל הזה יהיה שלוחה, או המשך, או הרחבה של הבית שלהם. כל מה שיש להם עצמם, הם רוצים שיהיה גם לאורחים שלהם... הצליח להם! באחד הבקרים, כשיצאנו מהחדר אל האוטו, תפסנו את בעלת הבית 'על חם'.... מנגבת עם מגב גומי את הטל מעל המכוניות של כל האורחים בחניה... ואם זו לא תשומת לב אישית חמימה, אז אני לא יודעת מה כן...

אחת הסיבות שלשמה הגענו לקאיטאיה, היא כדי לטייל לקייפ ראינגה, הנקודה הצפונית ביותר , ממש בקצה הצפוני של האי הצפוני.. זה חשוב מאד אם רוצים להגיד שעשינו את ניו זילנד מקצה אל קצה..
ממש בקצה הצוק יש מגדלור גדול, עם תאורה סולארית שרואים אותה עד למרחק של 48 ק"מ.
הזכרתי כמה פעמים את 'שיעורי הבית' שאנחנו מכינים כל הזמן לקראת המשך המסלול, נכון? אז שיעורי הבית על קייפ ראינגה, לימדו אותנו שבשום פנים ואופן אנחנו לא יכולים לעשות את הטיול הזה לבד, בעצמנו.
ולמה זה?
כי החלק הכי יפה של הטיול הזה, אחרי שרואים את המגדלור ומצטלמים לידו, הוא החזרה בדרך שנקראת 'חוף תשעים המיילים' - NINETY MILE BEACH.. זוהי רצועת חוף מדהימה ביופה, הנמתחת לאורך של מאה ומשהו קילומטרים, 115 אם אינני טועה. הנסיעה היא על החוף עצמו, וזמני הנסיעה נקבעים לפי זמני הגיאות והשפל. בשעת הגיאות, החוף הזה כולו מוצף במים. הים 'מתקדם' בערך 100 מטר! והנסיעה אפשרית רק כאשר הוא נסוג... לשכות המידע לתיירים מצויידות בזמנים המדוייקים של כל יום ויום, ויש כאן הרבה סיפורים על אנשים שלא היו מודעים לעניין הזה והרכב שלהם פשוט הפך להיות צוללת... בתקופות מסויימות אפשר היה אפילו לראות גגות של מכוניות אבודות מבצבצים מבין הגלים. אבל היום יש מודעות גדולה יותר לנושא, והרבה אנשים מעדיפים לעשות את הקטע הזה בטיול מאורגן, עם אוטובוס גבוה.

לא שיש להם הרבה ברירות - חברות השכרת הרכב אוסרות בפירוש נסיעה על קטע החוף הזה, ואתה חותם על זה באותיות הקטנות של ההסכם כשאתה שוכר את הרכב, אז מי שמתכוון להגיע לכאן - קייפ ראינגה זו חוויה נהדרת שלא כדאי להחמיץ, אבל רצוי לעשות את זה עם טיול מאורגן.

אנחנו הזמנו דרך המלון טיול כזה, בחברת SAND SAFARIES, שילמנו 45 דולר לבן אדם ליום טיול כולל ארוחת צהריים קלה, ויצאנו לדרך מלאי ציפיות. זו היתה לנו החוויה האמיתית הראשונה בניו זילנד - עד כאן רק נסענו דרך נופים יפים וכו', אבל לא עשינו עדיין שום דבר מדהים או עוצר נשימה..

בעלת המוטל, שחיכתה אתנו בשער עד שהאוטובוס יגיע, יצאה מגידרה כשראתה מי הנהג שבא...
הולך להיות לכם הרבה כיף, היא אמרה לנו. סי-די הוא אחד הנהגים היותר מוצלחים שיש לנו כאן! אמרה, וצדקה, כי סי-די הסתבר כבדרן שיכול בקלות להחזיק ערב שלם של סטנד-אפ קומדי..

ככה הוא נראה:

3-1

לא, הוא לא מגרוזיה. לא יודעת מה פתאום הוא שם לו שן זהב מקדימה... הוא פשוט מאורי, וזה היה המפגש הראשון שלנו עם מישהו מאורי בניו זילנד..
לא יודעת מה חשבתי עליהם, על המאורים. שהם גרים עדיין בג'ונגלים, ואוכלים בשר אדם...
מסתבר שהם ניו זילנדים לכל דבר! מדברים אנגלית מעולה, נראים כמו אנשים מן הישוב, מחזיקים במשרות רמות, ומעורים בחיי הקהילה בניו זילנד בדיוק כמו אלו שממוצא אירופאי. אלמלא המראה הפולינזי משהו שלהם, והעור הקצת יותר כהה, קשה היה להבחין מי בכלל מאורי.

אלא שהחבר'ה האלה הם לא סתם ניו זילנדים, אלא ניו זילנדים פלוס.
יש להם כמה דברים שלפאקהא ( PAKEHA - התושבים הלבנים ) אין, וזה כנראה פועל יוצא של המורשת והתרבות שלהם..
כשמאורי נקרא לבצע משימה, הוא מיד נחשב 'ראש השבט' של המשימה הזאת, ותפקידו לבצע אותה כמו ראש שבט גאה, על הצד הטוב ביותר. הוא נדרש להוכיח תכונות נעלות, שרק אם יש אותן, הוא יכול להיחשב כראש שבט.. הוא צריך להיות מעל האדם הממוצע. ולכן, אלו מבין המאורים שממלאים תפקידים כמו נהגים, מדריכים, מארחים וכו' - עושים את זה בכל כך הרבה כשרון שזה פשוט לא יאומן. הם שרים, ורוקדים, ומספרים בדיחות. חברותיים להפליא. דואגים ל'הפעלה' של הקבוצה כל הזמן, לגיבוש של כל האנשים הזרים האלה לכלל 'שבט', ומנווטים את המשימה שלהם לעבר סיום הכי מוצלח שיכול להיות..

איך שגמר סי-די הזה לאסוף את כל האנשים של הטיול מכל בתי המלון ( אוטובוס מלא ) הוא החנה את האוטובוס ברחוב, שם על עצמו מיקרופון, ונתן לנו הצגה שהשכיבה את כולם על הספסלים, מקופלים מצחוק. הוא עשה הצגה של איזה מאורי שיכור, מובטל, שכל יום הולך לחתום בלשכת עבודה, ואומרים לו שאין עבודה. וככה יום אחרי יום, עד שבבוקר אחד, אומרים לו, שיש איזו קבוצת תיירים משוגעים שרוצה לצלוח את המים של ים טסמן, דרך חוף 90 המיילים, עד לקייפ ראינגה.. ואם הוא רוצה עבודה ויודע לנהוג אוטובוס, הוא יכול לקבל את התפקיד.. והוא ממשיך ומלהג, ומגלגל אותנו מצחוק עם הרבה שטויות על איך אף פעם בחייו לא נהג אוטובוס וכאלה דברים, אבל באיזה כשרון!!! בהמשך הדרך הוא שר לנו שירים מאוריים, תרגם לנו את משמעות המילים, לימד אותנו להגיד כל מיני דברים בשפתם, ונתן לנו המון המון מידע על מנהגים ואמונות שרווחים אצל המאורים עד היום.
הוא פשוט היה ערך מוסף נפלא לטיול.

אלה הם האוטובוסים הנוסעים אל הצוק, והנה, בציור אפשר לראות מה מחכה לנו:

3-2

באחת החניות, העמיד סי-די את האוטובוס שלו צמוד לתמונה הזאת של האוטובוס שמלפניו, והכריז שזהו, הגענו לקייפ ראינגה. מי שרוצה לרדת לצלם וכו' מוזמן לעשות זאת במהירות, לפני שאנחנו חוזרים חזרה לקאיטאיה.
כשחושבים על זה, זו בדיחה דבילית, אבל באותו רגע רעמי הצחוק של כל האוטובוס נשמעו למרחוק.

והנה, כך נראה קייפ ראינגה באמת, במציאות:

3-3

שפיץ היבשה הזה, הוא נקודת המפגש של שני ימים אדירים - ים טסמן משמאל לצוק:

3-4

והאוקיינוס הפסיפיק מימינו. יש אפילו הבדל בצבעי המים!

3-5

בנקודה מסויימת, מעט רחוקה מהחוף, יש קצת מערבולות וקצף, ולפי האמונה המאורית זה בדיוק המקום בו יש 'חתונה' בין שני הימים. אומרים שבמזג אוויר סוער, המפגש הזה מוליד גלי ענק בגובה עשרות מטרים!

באמונה המאורית, המקום הזה מאד קדוש. הם מאמינים שהצוק הזה, הוא מקום הפרידה של הנשמות מן העולם (לאחר המוות), ומכאן הן מתחילות את מסען 'הביתה' , אל הוואיקי המיתולוגית ממנה באו אבותיהם.
קייפ ראינגה נקרא במאורית 'קייפ פרידת הנשמות', והם מאמינים שכשאדם מת, נשמתו מתגלגלת עד לראש הצוק, ומשם היא קופצת למטה, אל פתחה של מערה המובילה להוואיקי. את פתח המערה מכסה עץ קדוש, והנשמה, שלא כל כך רוצה להפרד מהעולם הזה, נאחזת בשורשיו וענפיו וממאנת להבלע בפתח המערה. עד שאופסים כוחותיה, והיא נסחפת פנימה ומתחילה את מסעה 'חזרה הביתה'..

די קשה לראות את הפתח או את העץ, זה רחוק ותלול, אבל עדשת הטלה של יעקב הצליחה לחולל פלאים, והנה לפניכם מקום פרידת הנשמות של המאורים, בדיוק בנקודת המפגש של ים טסמן עם האוקיינוס הפסיפיק.

3-6

את הדרך עד למגדלור של קייפ ראינגה וחזרה, עושה האוטובוס פעם אחת על כביש תקני רגיל, ופעם אחת על החוף, לפי זמני הגיאות והשפל. היום, הגיאות נמצאת בשיאה בשעה 10:32, ולכן הדרך לשם היא בכביש האספלט. את החזרה אנחנו מתוכננים לעשות על החוף, בתנאי שנעמוד בלוח הזמנים, ונספיק לגמור את הדרך עד 16:38, כי אז מתחיל סיבוב נוסף של גיאות.. קצת מפחיד, לא? מה יהיה אם לוח הזמנים של הטבע ישתבש קצת??
אנחנו אוכלים את ארוחת הצהריים שלנו קצת בחשש, ובחיפזון, רוצים כבר להסתלק מן המקום לפני שהים ישתגע. סי-די הביא לכולנו סנדוויצ'ים ועוגיות, ומיץ תפוזים וקפה ותה, וניהל את כל האירוח הזה כאילו הוא באמת מארח אורחים אצלו בכפר.. היה טעים ונעים כל כך!

סוף סוף, אחרי הפסקת הצהריים, ירד האוטובוס מן הכביש והתחיל לנסוע על חוף 90 המיילים..
ככה נראית תחילתה של הדרך, כשעשרות עופות מים מתעופפים בפחד למראה הפולש הזר:

3-7

וזה ההמשך: אנא שימו לב, כל השטח הרחב הזה של החול עליו אנחנו נוסעים, כל המשטח הענק, היה מכוסה כולו במים עוד רק לפני כמה שעות, ואם לא נסתלק מכאן בזמן, נראה אותו מוצף שוב...

3-8

זו חוויה שקשה לתאר אותה... כי למעשה נסענו על קרקעית הים.. היה פשוט מדהים!

בנקודה מסויימת, עשינו עצירה כדי לגלוש על דיונות החול הזהובות.. סי-די הוציא מתא המטען של האוטובוס מין משטחי פלסטיק כאלה הנקראים טובוגנים, ( TOBOGAN ) ומי שרצה לגלוש, לקח אחד וטיפס עם זה עד לאמצע הדיונה. שם מתיישבים על זה, כמו על כסא פלסטיק ללא רגליים או ידיות, ורק אוחזים באיזה חבל היוצא מקדמת ה'כסא', נשענים אחורה ומתגלצ'ים.. אפשר היה לגלוש גם מראש הדיונה הגבוהה, אבל פחדנו להתעכב מחשש של המים... אבל גם מאמצע הדיונה זה מספיק בכדי לדגום את החווייה..
הנה ככה זה נראה, הגלישה על חולות הזהב:

3-9

לקראת סיום המסלול - אנחנו עשינו בערך 60 ק"מ מתוך המאה וחמש עשרה - עצרנו על פיסת החוף הזאת כדי לצלם את החור בסלע:

3-10

ואני לא יודעת להגיד על מה בדיוק ים טסמן היה כועס בבוקר הזה, אבל הגלים שלו הגיעו לגובה אדיר ונשברו אל החוף בשצף קצף כזה שפיזר באוויר רסיסים לגובה ולרדיוס של כמה מטרים מסביב..
אולי הוא כעס שדרכנו לו על הרצפה, וניסה לגרש אותנו משם...

3-11

האמת, כמה שזה היה מדהים ויפה, די שמחתי כשחזרנו לנסוע על כביש האספלט...

זהו, עד כאן על תיאור חוויותינו בקאיטאיה ובקייפ ראינגה.. בפעם הבאה אספר על הנסיעה חזרה דרומה, אבל הפעם על החוף המערבי , דרך הנקראת 'חוף הקאורי'.
אז להשתמע משם.

לפרק הקודם                                לפרק הבא

 

 
חיפוש באתר או ברשת