wellness5

ברלין - ביח המלאכה למברשות של אוטו ויידט


יהודים אוהבים לגור ביחד, להתגודד. לפעמים מתוך כורח, אבל הרבה פעמים גם מתוך בחירה. בברלין יש איזור כזה שהיה תפור ממש עבור היהודים - מיתחם של חצרות פנימיות, שלובות אחת בתוך השניה ומאפשרות מגורים בצוותא, בקהילה סגורה ואוטונומית. המקום נקרא האקשן הופה ונראה כך מבחוץ:

40

 

מאחורי החזית הזאת מסתתרת מערכת של חצרות פנימיות שדירות המגורים פונות לתוכן.  
אחרי איחוד ברלין, שופץ כל האיזור והפך לתיירותי וממוסחר. בתוך החצרות יש גלריות ובוטיקים ובתי קפה והמוני תיירים משוטטים ביניהם.

 

כדי לשמור מזכרת מאיך שנראו החצרות האלו בעבר, הושארה חצר אחת ללא שיפוץ, וביקור בה מאפשר לספוג  את המראה והאווירה של פעם.  

38


39


41


 

החצר הזאת לא נבחרה סתם כך באקראי. היא נבחרה להנציח מפעל חיים של חסיד אומות העולם, גרמני בשם אוטו ויידט.  
אוטו ויידט היה הבעלים של בית מלאכה לייצור מברשות שפעל בחצר והעסיק יהודים רבים, ברובם עוורים ו/או בעלי נכויות אחרות. אוטו ויידט עצמו היה בעל ראיה לקויה שעם השנים הגיעה לכדי עוורון מלא, והוא החליט שבית המלאכה שלו יספק עבודה לאנשים שסיכוייהם למצוא עבודה אחרת מוגבלים מאד בשל נכותם.

 

אוטו ויידט ניהל את בית המלאכה הזה בצורה כמעט משפחתית והמסירות שלו כלפי עובדיו לא ידעה גבולות. כשהנאצים הכבידו את הרדיפות של היהודים הוא דאג להגן עליהם, להסתיר אותם, לשקר עבורם, לשלם שוחד לאנשי הממשל כדי שיעלימו עין מעובדיו. הוא חירף את נפשו עבורם במסירות אין קץ ועל כך זכה להוקרה כחסיד אומות העולם.

זהו אוטו ויידט 

42

והנה הוא כאן בחברת עובדיו, ממש כמו צילום של משפחה גדולה:

47

בחצר הלא משוחזרת הזאת הפכו את בית המלאכה הקטן שלו למוזיאון

42X

בפנים אפשר לראות את ה'מכונות' בעזרתן ייצרו את המברשות

43X

וזו התוצרת

44X

גם זה אחד המוצגים האותנטיים מהמוזיאון

45

מי שרוצה לקרוא קצת יותר על אוטו ויידט יכול לנסות בתמונה הבאה שצילמתי במוזיאון - או בויקיפדיה

46


עד כאן הסיפור מרגש, אבל מה שאותי תפס זה הסיפור שבתוך הסיפור - מקרה שהיה  קשור במקום ולבי ממש נחמץ לשמוע אותו. 

אוטו ויידט סייע למשפחה יהודית שירדה למחתרת ולא היה לה איפה להסתתר. הוא נתן להם חדר אחורי בתוך בית המלאכה שלו, חדר מוסתר היטב שהיום אפשר להציץ לתוכו ולראות קוביה קטנה, חסרת חלונות ואוויר

48

לאותה משפחה שהסתתרה שם היה בן, נער בן 14 שכבר התפוצץ לגמרי מלהיות סגור. מי שהיה לו פעם ילד בן 14 יכול להבין את זה. אותו נער החליט לצאת החוצה לנשום קצת אוויר. הוא התגנב החוצה והחל להסתובב בחצרות בסביבה. בחוץ הוא נתקל בבחורה צעירה שעשתה רושם של מסכנה עוד יותר ממנו. הוא התחיל לדבר אתה  והיא סיפרה לו שהיא יהודיה, שהיא נרדפת, שאין לה איפה להיות והיא מפחדת להיתפס. באבירות של בן 14 הוא מיד הציע לה להתלוות אליו ולהסתתר יחד  אתו ועם משפחתו בבית המלאכה של אוטו ויידט. 'יש לנו שם חדר קטן מוסתר היטב, מאחורי ארון', אמר לה. היא הסכימה בשמחה להצטרף אליו, רק ביקשה ממנו שימתין לה רגע אחד, היא חייבת ללכת להביא את המזוודה שלה והיא כבר חוזרת. הוא כמובן עשה כדבריה וחיכה לה. 

כשהיא חזרה - היא לא חזרה לבד:

43

היא הביאה  אתה שני קציני גסטפו שכמובן ניגשו מיד אל מקום המסתור  בבית המלאכה של אוטו ויידט ושלפו משם את כל המשפחה של הנער. 

הבת כלבה הזאת היתה יהודיה בשם סטלה גולדשלאג שנודעה בכינויה 'הרעל הבלונדיני'. היא שיתפה פעולה עם הגסטפו ועזרה להם למצוא יהודים מסתתרים. בהתחלה היא עשתה את זה כדי להגן על משפחתה, הנאצים איימו עליה שאם לא תהיה משתפ"ית שלהם - יהרגו את כל משפחתה. אבל כנראה שהרוע היה טבוע בה עמוק יותר. גם כשכל משפחתה נשלחה למחנות ההשמדה - על אף שהובטח לה שבשל עזרתה לגסטפו משפחתה תינצל  - ולכאורה לא היתה לה סיבה להמשיך ולשתף פעולה,היא בכל זאת המשיכה לפתות יהודים, להלשין עליהם, לחשוף את מחבואם ולהסגיר אותם לידי השלטונות ששלחו אותם מיד אל מותם.  

מדוע פעלה כך כנגד בני עמה - לא ברור. במשך שנים אחר כך היא לא הביעה שום חרטה על מעשיה. להפך, מצאה צידוקים לפעולותיה. ככה היא נראתה בימיה הטובים כמשתפ"ית של הגסטפו:

44

אבל כנראה שהמצפון בכל זאת הציק לה בערוב ימיה. ככל שאני זוכרת מהסיפור - היא שלחה יד בנפשה ופטרה את העולם מנוכחותה.

אוטו ויידט המשיך לחרף את נפשו למען עובדיו היהודים. אחת העובדות שלו, אינגה דויטשקרון, שרדה את התופת  וסיפרה לעולם את סיפורי האומץ  והגבורה של אוטו ויידט. היא כתבה מספר ספרים והשתתפה בראיונות רבים, והרבה מאד תודות לה נתגלו עוד ועוד מעשים של הצדיק הזה. סתם לדוגמה, כשידע שעובדיו נשלחו למחנה טריינזשטאט, הוא שלח להם חבילות שעזרו להם להתקיים בתנאים הקשים של הגטו. במוזיאון מוצג אישור שמאה וחמישים חבילות כאלו הגיעו ליעדן ומי יודעים כמה יהודים זכו להינצל בזכותן.  


רבים שואלים איך זה שהפעילות  האנטי נאצית הזאת של אוטו ויידט לא הביאה לחיסולו על ידי הגסטפו, ויש לכך כמה השערות. הראשונה, הרבה דברים נעשו בהסתר, ולמראית עין אוטו ויידט נהג כאוהד המשטר הנאצי. הוא נהג לחתום את מכתביו ב'הייל היטלר' ודאג שלא למשוך תשומת לב שלילית. שנית, הוא היה עיוור ותמיד יכול היה להשתמש בעובדה שאיננו רואה כדי לתרץ את זה שדברים נעשו מתחת לאפו ללא ידיעתו, בבחינת לא ראיתי ולא שמעתי. אבל ההסבר הכי מתקבל על הדעת הוא שאוטו ויידט שיחד את כל דרגי הפיקוד הנאצי בסביבתו, ואלה הגנו עליו כי פחדו שאם לא - יחשוף את העובדה שלקחו ממנו שוחד. מעין סחיטה עדינה - אל תפגעו בי ולא אפגע בכם. 

הפוסט הזה מתאר רק טפח קטן ביותר מפועלו של אוטו ויידט. אני לא יודעת על זה מספיק, וכתבתי רק את מה שאני נחשפתי אליו. אני בטוחה שיש עוד הרבה לקרוא ולראות ואני משוכנעת שמי שיחפש עוד חומר על האיש הנאצל הזה, לא יתקשה למצוא.

 

הסתובבנו לנו עוד קצת בחצרות של האקשן הופה, אלו המשוחזרות יפות מאד. אבל הכובד של הסיפור הזה, והבגידה הבזויה של אותה סטלה ישבו לנו על הנשמה עוד הרבה שעות אחרי שעזבנו את המקום. לא יכולתי למחוק מנגד עיני את דמותו של הנער בן ה-14 שכל מה שרצה זה לצאת קצת לשאוף אוויר מחוץ לסיר הלחץ שהסתתר בו עם משפחתו. בחוץ הוא לא רק שואף אוויר אלא גם מתוודע לבחורה צעירה ונאה, וואו, הוא בגיל 14! הראש בטח מסתחרר. הוא מפגין  כלפיה אבירות של ספק נער ספק גבר צעיר,  מציע לפרוס חסותו עליה  ולהציל אותה - וטראח, נופל בחתיכת פח שטמנה לו. 
כמה אני שונאת שאנשים תמימים נדפקים.

 


לקריאת הפרק הקודם                             לקריאת הפרק הבא

 

 
חיפוש באתר או ברשת