wellness5

סיכומים - מפה ומשם

 

איך מסכמים את יפן? קשה, קשה. 
זו חוויה כזאת טוטאלית שקשה לתמצת אותה במילים. 
יפן פועלת על כל החושים של המבקר בה, ולדעתי רק ממרחק הזמן אפשר יהיה להביט אחורה ולנתח את החוויה בבהירות.

 

בגדול - אני יכולה לומר שחטפתי הלם תרבות. לפעמים צחקתי, לפעמים התענגתי, לפעמים נדהמתי, לפעמים הרמתי גבה - מה זה המוזרות הזאת - ולפעמים אמרתי אחחחח ישראל ישראל, אילו רק היית יפן. 

בקיצור, רואים שנהניתי, לא?
הרחבתי אופקים והעמקתי אותם, ואני מרגישה שרק גירדתי את קצה השכבה העליונה של הארץ האדירה הזאת. 
אם כוחי יעמוד לי ואם זמני יספיק לי ואם ממוני יאפשר לי - אחזור אליה שוב!

 

עד שאחזור - הנה כמה זוטות מפה ומשם, שלא יישמטו לנו מהזכרון.


תחבורה ביפן

הלוואי עלינו. איך שהכל עובד ומתקתק על הדקה. קצת מורכב כל נושא הרכבות והאוטובוסים, פשוט בגלל שיש כל כך הרבה אופציות. נראה לי שמי שמתעמק יכול תוך כמה ימים להתמחות ולנסוע ברחבי הארץ כמו דג ששט במים. לנו כתיירות היה יותר קל לשאול ולקבל הנחיות מאשר לנסות להסתדר לבד.

 

באוסקה נסענו בעיקר ברכבת התחתית ופחות או יותר שלטנו בשיטה. בקיוטו לא התקרבנו לתחתית, נסענו רק באוטובוסים, ועל זה רציתי לספר.

פריסת האוטובוסים ברחבי העיר היא מצויינת ומותאמת בדיוק לצרכי התיירים. ליד כל אתר תיירותי חשוב - יש תחנת אוטובוס, לא צריך ללכת יותר מדי ברגל. כרטיס נסיעה יומי ללא הגבלה עולה 500 ין - כחמישה דולר - בשעה שנסיעה בודדת עולה 230 ין. משתלם בכל מקרה לקנות את הכרטיס היומי, אפילו אם כל מה שאתם צריכים זה שתי נסיעות יומיות - אחת בבוקר לצאת מהמלון ואחת בערב לחזור אליו. רוב התיירים עושים נסיעות נוספות גם באמצע היום, וכשיש את הכרטיס החופשי באמת לא חושבים פעמיים ונוסעים חופשי.

 

זה הכרטיס היומי

297

 


296

 

הוא ניתן לקניה בלשכות התיירות, במכונות בתחנות הרכבת, במשרדי חברת האוטובוסים וגם אצל כל נהג.

התחנות מסודרות כל כך. בכל תחנה שלטים דיגיטליים, מפות עם מסלולי הקווים, לוחות זמנים קריאים וברורים מאד:

 

219

218


אנשים יוצרים תור כל כך מכובד, עם מרווחים בין אחד לשני, בלי לדחוף או להדחק או לגנוב כמה סנטימטרים מזה שלפניך.

 

242

 

298


העליה לאוטובוס היא תמיד דרך הדלת האחורית. הקדמית משמשת רק לירידה. כשעולים לאוטובוס לא צריך לשלם, עולים ומתיישבים. רק כשיורדים - מהדלת הקדמית ליד הנהג - צריך לשלשל את המטבעות לתוך משפך רחב שנמצא מול עמדת הנהג. זורקים את כל המטבעות בבת אחת, לא צריך להתעכב ולהכניס מטבע מטבע. תוך שניה מופיע על מסך קטן הערך של המטבעות שהכנסת. הנהג מעיף מבט לוודא שזה בסדר ומברך אותך בברכת פרידה. המכונה לא נותנת עודף, הכנסת יותר - הלך עליך.

השיטה הזאת משחררת את הנהג לנהיגה נטו. הוא לא צריך להתעסק עם עודף או לנקב כרטיסיות כמו שהיה אצלנו פעם. השיטה גם מעבירה כאן את האחריות מהנהג לנוסע - אתה אחראי שיהיה לך את הסכום המתאים במטבעות מדויקות. מי שרוצה כרטיס יומי פשוט משלשל בבת אחת 500 ין, והנהג לוחץ על כפתור שמוציא כרטיס עם תאריך של אותו יום. אפשר לנסוע עם זה עד חצות.
בקדמת האוטו מותקנת טלויזיה עליה מוקרנים שמות התחנות ביפנית ובאנגלית. בנוסף קול נשי מקריין נון סטופ, שוב ביפנית ובאנגלית, את כל התחנות. זו שעזבנו, זו שתגיע, איזה חילופים אפשר לעשות בכל תחנה, איזה אתרי תיירות נמצאים ליד כל תחנה. מצד אחד זה מעולה, מאד אינפורמטיבי ועוזר. מצד שני - זה פותח מטבח בראש, בעיקר אם זו נסיעה ארוכה. מצאנו את עצמנו לא פעם מתחננות אוף שתשתוק כבר!
שני דברים לא כל כך מצאו חן בעיני באוטובוסים היפנים. הראשון - אין גבול לכמות האנשים שנדחסים פנימה. פשוט מדהים, בשעות הלחץ עולים עוד ועוד ועוד ועוד אנשים, סרדינים חיים ברווחה בקופסה שלהם בהשוואה לאוטובוס יפני בשעת לחץ. לא נעים.
והדבר השני ששמנו לב אליו - למרות כל החינוך הטוב שיש להם, צעירים פשוט לא קמים ומפנים מקום למבוגרים. פשוט מתעלמים מהם. תוקעים את המבט בתוך האייפון או הטאבלט ומצידם זקן בן שמונים עם מקל הליכה יכול לעמוד כל הדרך. אני ובתי מיד קפצנו ופינינו את המקומות שלנו, ועכשיו אני לא יודעת אם נהגנו נכון. אולי פגענו במבוגרים - כאילו אמרנו להם מה פתאום אתם מעיזים לנסוע באוטובוס במצבכם? אולי היפנים הצעירים צודקים ובאמת מי שלא יכול לעמוד, שלא ייסע באוטובוס. לא יודעת, לנו זה צרם.

אם אני צריכה לסכם את חוויית האוטובוסים אני אומר שהם פועלים נהדר ומביאים אותנו לכל מקום שצריך, אבל יחד עם זאת הם יכולים לשלוח אדם בריא בנפשו להתאשפז באיזה סנטוריום רק בשביל השקט. הדיבור הבלתי פוסק של קריינית המידע מעצבן ברמות, אבל הוא לא לבד. מצטרף אליה הנהג והדואט הזה משגע.
הנהג תמיד חובש מסכה על הפה והאף. תמיד, לא ראיתי אף נהג בלי זה. אגב, במאמר מוסגר בלי קשר לאוטובוסים, ביפן מי שחובש מסכה על פניו הוא מי שחולה ולא רוצה להדביק את האחרים ולא ההפך. בדרך כלל בכל מקום מי ששם מסכה זה מי שרוצה להימנע מלהידבק בכל מיני דברים. כאן ביפן האחריות היא על מי שחולה - הוא זה שצריך לדאוג לא להדביק את האחרים.

אוקיי, נחזור למסכה של הנהג. מתחת למסכה מורכב לו מיקרופון קטן. כל נשימה שלו, כל מילמול שלו, כל ברכת שלום, ברכת תודה, ברכת פרידה - נשמעת בכל רחבי האוטובוס, ואפילו שהוא מדבר בטון מאד נמוך המיקרופון מגביר אותו ושולח את גלי הקול אפילו עד המושב האחורי. עכשיו - אם הוא לא היה מדבר הרבה, מילא. אבל הוא מדבר כל הזמן. סיפרתי כבר איך ליפנים נותני השירות יש אוצר של משפטי מפתח נימוסיים שהם מזמרים אותם כל הזמן. ברוכים הבאים, כמה טוב שבאתם, תודה שהשתמשתם בשירותים שלנו, מקווים לראות אתכם שוב וכו' וכו'. כל נוסע שיורד מליד הנהג זוכה לברכות האלו, אין רגע אחד של שקט באוטובוס. והכל במין מנגינה כזאת, ספק דיקלום ספק שיר. לקח לי כמה ימים עד שהצלחתי לקלוט כמה מהמילים, משהו כמו דוזו גוזאיימאטה וכאלה.  
לא נורא, גם כן חוויה.

עוד דבר נחמד - היפנים מצאו שיטה מעניינת לפרסם מוצרים באוטובוסים. מדפיסים עלונים של כל מיני מבצעים, ותולים אותם בקדמת האוטובוס. מי שרוצה מסתכל ואם מעניין אותו - הוא תולש לו דף אחד. לא מעניין? לא לוקח. שוב יש כאן העברת אחריות לבן אדם עצמו. לא מחליטים בשבילו, לא דוחפים לו ליד מה שהוא לא רוצה. אהבתי.

 


302

 

303

 

רק כדי לסיים את קטע התחבורה, אני רוצה להראות לכם את כיסויי התחרה של המוניות:

 

294

 

כל המושבים בכל מונית מולבשים במעטה התחרה הצחור הזה, שאחת לכמה זמן נלקחים לכביסה ואולי אפילו עימלון. כל נהגי המוניות עוטים על ידיהם כפפות לבנות. פששש, איזה סטייל.

 

חנויות 100 ין

 

בדרך כלל חנויות השמונצעס האלה לא מעניינות אותי. כל חנויות הכל בדולר בארץ או אפילו בארה"ב מוכרות כל כך הרבה זבל שחבל על הזמן שלי. 
כשהיינו בתאילנד, הבת שלי עשתה לי הכרות עם רשת דייסו - DAISO היפנית, שבתאילנד מוכרת את המוצרים שלה בשני דולר במקום באחד. נכנסנו, קנינו כמה שטויות, היה נחמד. חכי חכי שנגיע ליפן, היא אמרה לי. שם אותם דברים יעלו רק דולר.

 

הדברים ממש נחמדים! איך הגדרנו אותם? דברים שאף אחד לא ממש באמת צריך ואף אחד לא ירגיש בחסרונם. אבל אם הם ישנם, ובמחיר כל כך זול - שווה לקנות.
כשהגענו ליפן וראינו כמה ביוקר עולים הדברים בחנויות הטובות - הבנו שלתקציב שלנו רק חנויות ה-100 ין מתאימות.
קודם כל חיפשנו את דייסו, כי היא הרשת הכי גדולה והכי רצינית. יש לה המון סניפים, חלקם מתפרסים על פני חמש או שש קומות ויש בהם אלפי אלפי מוצרים חמודים. שטותיים, כן? אבל כיפיים. כמו למשל תיקים קטנים, ארנקים, כיסויים לאייפד ולמחשבים ניידים, נרתיקים לפלאפונים, מוצרים לבית, קופסאות מכל מיני גדלים וסוגים ועוד ועוד. אני די חגגתי שם. מה בדיוק אני אעשה עם כל כך הרבה שטויות אין לי מושג, אבל אני מאמינה שכל דבר ימצא את כתובתו. הנה אני באטרף של קניות:

 

314


אז אם אתם מגיעים ליפן ונחרדים מכוח הקניה הדל של השקל שלכם - חפשו את דייסו. בטוח תמצאו שם משהו לקנות

 


140

 

317

 

כמו שקורה תמיד כשעסק מצליח - קמים לו מתחרים. ביפן יש לפחות עוד שתי רשתות של 100 ין. יתכן שיש יותר, אני נתקלתי רק בשתיים נוספות. הסחורה בהן הרבה פחות טובה, רואים שברובה היא ג'אנק סיני.
לרשת אחת קוראים סריה - SERIA

 

311

 

ולרשת השנייה קוראים לה פלוס - LE PLUS

 

189

 

ואם כבר בקניות עסקינן, רציתי להראות כאן שני מוצרים שלא נתקלתי בהם לפני כן. כל כך מתאים ליפן...
קסמי אוזניים שחורים - שחס וחלילה לא יראו שמץ לכלוך, ולידם מברשת שיניים שחורה. אם במקרה יש למישהו דימום מהחניכיים, למה צריך לראות מראות גועליים של דם.

139

אגב, סיפרו לי שיש גם תחתוניות בצבע שחור, אבל לא נתקלתי.

על בתי הכלבו היפנים אני לא ארחיב יותר מדי את הדיבור. יש להם הכל מכל בכל, ובגדול. 

אני אביא רק דוגמה אחת של מחלקת מוצרי חשמל קטנים בכלבו יודובאשי שממול קיוטו-סטיישן.
אני פשוט עמדתי ושיפשפתי את העיניים לנוכח הכמויות, המבחר, ההיצע של פריטי טיפוח נשיים. אצלנו הולכים לכלבו לקנות פן לשיער, מה רואים? שניים שלושה סוגים שונים? חמישה? שבעה אם אני ממש רוצה להגזים?
תראו את מדף מייבשי השיער כאן - המצלמה שלי לא הצליחה לתפוס את כולו וזה רק חלק ממנו

 

201

מחליקי שיער?

200

 

אבל מה שהכי תפס לי את העין אלה המכשירים החשמליים לחיטוב וטיפוח הפנים שעדיין לא הגיעו אלינו, ככל שאני יודעת. שם זה כל כך גדול, שאין לי ספק שעוד מעט זה יעשה עליה ותכף נמצא את עצמנו  מתלבטות איזה מחטב פנים לקנות

199

202

203

איך בדיוק פועלים המכשירים האלה ומה בדיוק הם עושים כדי להפוך את הפנים שלנו ליפות וחטובות - אני לא ממש יודעת. זה משהו שמחזק את השרירים, עובד על הטונוס שלהם, ובמקביל גם מעורר את זרימת הדם. על הדרך זה גם עושה מסאג' לפנים. מה רע? אם לא יועיל, בטח לא יזיק. אולי הייתי צריכה לקנות לי אחד כזה?

 

ומכשירי האדים, יו איזה עסק גדול זה ביפן. למה אצלנו זה לא כך, מה, הנקבוביות שלנו תובעניות פחות מאחיותיהן היפניות?
אצלנו יש כאלה מכשירים רק אצל הקוסמטיקאיות, לא? 
היפניות מכורות למכשירי האדים שלהן. ראיתי את זה בביקור שלנו באונסן. כל אחת ישבה לפחות חצי שעה עם הפנים בתוך המכשיר, עד שהעור שלה נראה כמו טוסיק ורדרד וחלקלק של תינוק.

 

204

 

בית שימוש יפני - לא להשתמש לפני שקראתם את הוראות ההפעלה

 

וסוף סוף הגענו לבית השימוש היפני. התאפקתי עד עכשיו! כי מה כבר לא נכתב ולא נאמר על בתי השימוש ביפן? כל מי שחוזר מיפן - זו כמעט החוויה הכי חזקה שזכורה לו משם. ובצדק.
המפגש הראשון עם האסלה היפנית הוא די טראומטי למי שמגיע ללא הכנה. אני הגעתי מוכנה, ובכל זאת פרצתי בצחוק בפעם הראשונה. אבל צחוק של מבוכה. חמש דקות תמימות עמדתי מול האסלה וחיפשתי איפה הכפתור של ההדחה. נבצר מבינתי להבין איפה הוא מסתתר. בהמשך למדתי איפה לחפש אותו. בדרך כלל על הפאנל הנלווה לאסלה, עליו יש הוראות וציורים ושרטוטים ועשה ואל תעשה - צריך דוקטורט בשביל להבין!

 

תראו כמה חוטי חשמל מחוברים לאסלה ואולי תוכלו להבין את המורכבות שלה. המיפרט המדוייק  נמצא בפאנל הצדדי ומאחורי המושב. על המכסה הוראות מדוייקות של עשה ואל תעשה, למי יש סבלנות לקרוא כשכל מה שהוא רוצה זה להשתחרר לפני שהוא עושה במכנסיים! 

274


זו אחת האסלות היותר פשוטות שישבנו עליהן. בדרך כלל הן יותר  רחבות ומפנקות...

272

 

משוגעים היפנים האלה. הכל עם חיישנים. אתה מתיישב על האסלה, ומיד מתחיל זרם של מים בלתי רצוני ובלתי נשלט.  זה בא או בשביל לעזור לך - פסיכולוגית - להשתין. או בשביל להסוות את רחש השתן. יש כפתור מיוחד לחמם את מושב האסלה, שלא יהיה קר מדי לישבן העדין. יש כפתור להשמעת מוזיקה, בשביל אלה שמתקשים ביציאה וצריכים להירגע. יש כפתור שמוציא זרמי מים מפוזרים כמו מין בידה - זה מסומן  בפאנל בדרך כלל כמו ממטרה, ויש ממטרה קדמית וממטרה אחורית.  ויש כפתור שמוציא זרם אחד חזק וצולף שפוגע בדיוק, אבל בדיוק רב, בדיוק איפה שצריך. איך זה מתכוונן  כך - אין לי מושג, הרי אצל כל אחד החור הוא במיקום אחר על האסלה, לפי המימדים של היושב עליה. איך הזרם מכוון בדיוק

 

248

כשמדיחים את המים באסלה (אחרי שמצאתם את הכפתור או הידית) המים זורמים בשצף קצף כמעט דקה אחת שלמה. מה, הם לא שמעו שהכנרת מתייבשת? מערבולות של מים מסתובבות שוב ושוב  ויש חשק למצוא את השיבר ולסגור אותו. איזה ביזבוז. האסלה כבר נקיה מבריקה, למה זה עוד ממשיך? הכמות שיוצאת בכל הדחה היא לפחות פי ארבע או חמש מכמות המים שיוצאת אצלנו בהדחה של מספר 2...

249


בכל שירותים ציבוריים יש  אסלוניות מאד נוחות לשימוש - מניחים אותן על הקרש בהתאמה מלאה ואפשר לשבת ללא כל חשש

יש מקומות יותר מתוחכמים בהם יש מיכל עם נוזל חיטוי והוראות מדוייקות - איך לקחת נייר טואלט, להספיג אותו בחומר החיטוי ולנגב את האסלה. זהו, עכשיו בטוח לשבת.

269


בהרבה מקומות יש מיכלים מיוחדים להפצת ריח נעים, מטהרי אוויר. בלחיצת כפתור יוצאת כמות מדודה ומבשמת את האוויר בניחוח מאד עדין. 

ההתחשבות באמהות שמטיילות עם ילדיהן ופתאום זקוקות לשירותים היא מקסימלית. ממול האסלה עליה יושבת האמא יש כסא קטן להושיב בו את התינוק

279

עבור תינוקות יש משטחי החתלה 

278

וחדרי הנקה והאכלה

206

בשדות תעופה ובבתי כלבו גדולים יש חדרי איפור מיוחדים לנשים. מה פתאום שאשה תפדר את האף בשירותים הציבוריים איפה שנשים אחרות עושות את צרכיהן? לא הולך ביחד. יש שלטי הכוונה לחדרי איפור - POWDER ROOM

299

גם המקלחות הן משהו נהדר. קודם כל הזרם של המים הוא אגדי, חזק וחם! ראש הטוש ניתן לכיוונון עם כל מיני אופציות של זרמים. גם טמפרטורת המים ניתנת לכיוון - ברירת המחדל שלה היא על 40 מעלות אבל אפשר להעלות או להוריד

276

ומה הכי יפה? איך שפותחים את הברז, המים יוצאים מיידית בטמפרטורה של 40 מעלות. לא צריך לחכות כמו אצלנו שפותחים את הברז ונותנים למים לזרום חמש דקות עד שמגיעים החמים..

אפשר להמשיך ולכתוב עוד ועוד ועוד. אין לזה סוף. אפשר לספר על המתקנים המיוחדים למטריות שנמצאים בפתחי חנויות, מסעדות ובנייני ציבור. דוחפים את המטריה הרטובה שלכם למכונה, היא מניילנת אותה - והופ - הכל יבש, אין טיפטופים ואין לכלוך

281

אם אתה לא רוצה לניילן, לא צריך. תשאיר את המטריה במתקן ליד. תמצא אותה שם כשאתה חוזר.

במקומות רבים בכלל נותנים לך מטריה בהשאלה. קח, תשתמש חופשי, אבל תחזיר:

295

סיפרתי באחד הפרקים הקודמים איך לכל שאלה יש להם דף כתוב לתת לך עם התשובה. אתה יוצא בבוקר מהחדר והולך לתור את העיר. בדרך אתה שואל כמה וכמה וכמה פעמים, לפעמים בחנות, לפעמים במלון, לפעמים בלשכת מודיעין לתיירים, לפעמים אנשים ברחוב. כל אחד שולף נייר ונותן לך, או מפה או חוברת. בערב מגיעים חזרה לחדר ופורקים את השלל - הנה זה מה שאספנו ביום אחד של טיול בקיוטו:

216

בבתי הכלבו יש גם כן נקודות מודיעין. הבנות חמודות להפליא וממש מתאמצות לדבר אנגלית סבירה. וכן, גם הן יעמיסו עליכם כמות נכבדת של ניירת

228

סיפרתי כבר קודם על תחנת הרכבת המרכזית של קיוטו, קיוטו-סטיישן. זוהי עיר שלמה, אפשר להסתובב בה ימים ועדיין לא להגיע לכל המקומות. בתוך כל ההו-הא של החנויות והמסעדות והמוני האנשים העוברים בה מדי יום - יש אפילו מקום לקצת תרבות. יש בה גלריה לאמנות להנאת העוברים ושבים:

285

286

יכולתי להמשיך כך הלאה והלאה, יש  עוד כלכך הרבה מה לספר ולהראות, אבל צריך לסיים. נגמר הזמן, נגמר הכוח. לכל דבר טוב יש גם סוף. אז אני אסיים כאן עם דוגמה של גנים מקסימים, סתם כך באמצע רחוב, בין בתים. מישהו ממש מטפח באהבה פינות חמד נהדרות: 

293

309


וכאן בתי ואני נפרדות מכם, מיומן המסע וגם מיפן. היה מדהים. מחר יום חדש, מחכות לנו חוויות חדשות, ארץ חדשה. נשתמע משם בפרקים חדשים.


לקריאת הפרק הקודם                        

 

 

תגובות 

 
+2 # כל הכבודGil 2014-06-29 08:21
אמא שלי אהובה כל הכבוד על תעוד החוויה המופלאה ביחד.
הגב
 
 
0 # טיול ליפןחנן 2016-10-07 18:10
אהבתי את הכתבה מאוד ,ראיתי שהתרכזת בקיוטו,האם ישלך כתבה על טוקיו אוסקה נארה והר פוג'י?אנחנו אמורים להיות שם שבועיים אחרונים של אוקטובר,שוב תודה מראש וחג שמח ,חנן
הגב
 
 
0 # כתבה נפלאהמרטה 2023-01-28 10:25
תודה רבה על השיתוף. ובמיוחד שאת מביאה מהנסיון בשטח. פשוט מרתק. העברתי קישור למישהו שמתכנן נסעעה ליפן בקרוב
הגב