wellness5

אוסקה

מלון שרתון מיאקו ממש מעולה, ממוקם מצוין, החדרים מפנקים (מזמן לא ישנתי במיטה כל כך נוחה, אפילו יותר מזו של הבית) אבל מה, הוא קורע במחירים. ארוחת הבוקר שלו עולה 26$ + מס לאדם. התחלקנו על השכל? ממילא אנחנו לא אוכלות שלושת רבעי מהמאכלים שמוגשים שם (כל הלחמים והמאפים, כל מוצרי החלב, כל המתוקים למיניהם, כל הנקניקים והבשרים וכו' וכו') אז פשוט חבל על הכסף.

 


איזהו חכם? הרואה את הנולד. הבת שלי, שתזונה נכונה היא בשבילה דרך חיים, הכינה מראש שקיות זיפלוק עם שיבולת שועל, שקדים, אגוזים, זרעי חמנייה, פולי קקאו ועוד כל מיני גודיז שיחד עם מים הופכים את תכולת השקית לדייסת בוקר נהדרת. היא ישבה וארזה שתי שקיות לכל יום מימי הטיול, וכך היינו מסודרות לכל ארוחות הבוקר שלנו. הדייסה הזאת כוללת גם פרי טרי, ובגלל שפחדנו ממחירי הפירות היקרים ביפן, 'הגנבנו' במזוודה גם שקית של תפוחי עץ תאילנדים אורגניים. כשהם נגמרו אחרי שבוע של ארוחות בוקר יצאנו לקנות חדשים וגילינו שאכן מחירם בשמיים, קנינו במקומם בננות טעימות. בקיצור היו לנו בחדר את כל המצרכים להכין מהם ארוחת בוקר טעימה ומזינה, אבל אז התחילה הסאגה של בתוך מה מכינים את הדייסה? בכוס הזכוכית הקטנה שמעמידים בה את מברשות השיניים? או בספל הקטן לתה שיש על המיניבר?
ביקשנו מהחדרניות בשפת הידיים והסימנים שתי קעריות עמוקות. לקח להן קצת זמן להבין מה החייזריות האלה רוצות מהחיים שלהן ובסוף הביאו לנו שתי קעריות נהדרות עם שתי כפות, אבל כשביקשנו גם סכין כדי לחתוך את התפוח, העסק הסתבך. כל אחת הלכה להביא את האחראית מעליה ונהיה מה זה סיפור.
ויתרנו, אמרנו תודה מלאת חיוכים והתנצלויות ופיצלחנו את התפוח עם מלקחיים ממתכת שהיו מונחים בתוך דלי לקרח. נו, הקוביות לא היו קטנות ומהונדסות, אבל זה לא עשה את הדייסה לפחות טעימה, להפך.

 


 


התוכנית שלנו להיום היתה לבקר בטירת אוסקה, האתר הכי חשוב של העיר. למדנו לפני כן את המפה ואת קווי הרכבות ואת דרכי ההגעה ומצויידות במידע (שעזר לנו כמו כוסות רוח למת) יצאנו לתחנת הרכבת הצמודה למלון שרתון.
נעמדנו מול מכונות הכרטיסים ושלטי ההכוונה לרכבות השונות ופרצנו בצחוק. לא הצלחנו להבדיל בין ימין לשמאל או להבין מה צריך לעשות. בלענו את כבודנו וחיפשנו 'קורבן' שננחית עליו את השאלה. ולמה אני אומרת קורבן? כי מסכן מי ששואלים אותו משהו. החובה המוסרית שלו לא נותנת לו להתחמק מתשובה על ידי משיכה בכתפיים או אמירה סתמית של 'לא יודע'. אין דבר כזה. שאלת מישהו משהו, זה כאילו הפקדת את חייך בידיו והוא אחראי עליך מרגע זה עד שתסתדר. אנשים עזבו כל מה שהם עושים, סטו מדרכם, ליוו אותנו ממש בפועל למקום אליו אנחנו צריכים להגיע למרות שיכלו להסתפק רק בהסבר איך להגיע. זה היה מדהים בעינינו, נתקלנו בזה שוב ושוב ושוב, כך שכנראה זה משהו שמוטבע ומושרש בגנים היפניים, בחינוך שלהם, בתפיסה של האחר.

 

 


פעם בקומת אוכל של סופרמרקט גדול שאלנו אחת המוכרות איפה הדוכן של גודייבה, כי בתי זכרה שאכלה שם גלידת תה ירוק מעולה. המוכרת עזבה את העמדה שלה והתרוצצה אתנו לקצה השני של קומת האוכל (פעמיים כמעט איבדתי אותן בדרך מרוב הסתעפויות במתחם הענק) ולא עזבה אותנו עד שעמדנו מול הדוכן של גודייבה.

 


 


טוב, אנחנו עדיין בתחנת הרכבת עומדות נבוכות מול המכונה לקניית הכרטיסים כשמטרתנו היא להגיע לטירת אוסקה. הקורבן שתפסנו היה גבר חביב שאפילו דיבר אנגלית די טובה. הוא עמד לידינו מול המכונה והסביר לנו איך לקנות כרטיס, על מה ללחוץ ואיפה. הוא לא לחץ בעצמו, רק הצביע ונתן לנו לעשות הכל לבד כדוגמת המשל של 'תן לאדם רעב דג והשבעת אותו לרגע. למד אותו לדוג ותשביע אותו לכל החיים'. אז גם כאן הוא חינך אותנו, לימד איך נוכל לקנות כרטיסים לבד מכאן ולהבא. (בחלומות, לא קלטנו כלום, הכל כתוב ביפנית בלי אף מילה אנגלית).

 

 


עם שני כרטיסי הרכבת בידינו, קיבלנו ממנו הסברים לאן לפנות, הודינו לו מאד והתחלנו ללכת בכיוון לרכבת. הלכנו הלכנו הלכנו, הגענו להסתעפות ולא ידענו איך לפנות, ימינה או שמאלה? הכל כל כך מבלבל, כל כך לא ברור לנו ואין לי מושג למה. זה לא קרה לי בשום מקום אחר בעולם. איך שאנחנו ככה עומדות ומצחקקות במבוכה על חוסר האונים שלנו ומחפשות אולי קורבן אחר לשאול אותו, צץ לפנינו הגבר שעזר לנו עם הכרטיסים. הוא כנראה ידע שנסתבך, ופשוט עקב אחרינו כדי לוודא שאנחנו לא עושות טעות. הוא פשוט לקח עלינו אחריות! שאלנו אותו? תפקידו, חובתו, לדאוג שנגיע לאן שרצינו. הוא אשכרה הלך אחרינו כדי לראות שאנחנו בסדר. הוא הצביע לפנות ימינה, נתן עוד כמה הסברים על ההמשך ושוב נפרדנו בתודות ובחיוכים.

 

 


הלכנו כמו שהוא הסביר, העברנו את הכרטיסים במכונת התיקוף שבשער הכניסה, עלינו במדרגות, ירדנו במדרגות הלכנו במסדרונות וסוף סוף הגענו לרציף ממנו יוצאת הרכבת שלנו.  הללויה. אמה-מה, לרציף יש שני צדדים, מימין ומשמאל. משמאל יש רכבת חונה, מימין השלט אומר שהיא תגיע בעוד 4 דקות. איזו  מהשתיים אנחנו צריכות?
די, התעייפתי. אני מובילה לרכבת החונה ועולה עליה, על החיים ועל המוות. מקסימום אם היא נוסעת בכיוון ההפוך - עשינו טיול. נחזור חזרה. הבת שלי לא בטוחה כמוני, אבל באה בעקבותי ואיך שאנחנו מתכוונות להתיישב בקרון, טוק טוק, טפיחה קטנה על הכתף שלי מאחור. אני מסתובבת ומי עומד שם אם לא הגבר הנחמד שאחראי עלינו? זאת לא הרכבת הנכונה הוא אומר לנו, אתן צריכות את הצד השני.

 

 


זה בלתי נתפס אצלי בראש. כדי לעקוב אחרינו עד שם הוא היה צריך לתקף כרטיס בשער הכניסה. מה, הוא קנה כרטיס במיוחד? הרי לא יעלה על הדעת שהוא התפלח בלי כרטיס אפילו אם זה למטרה הקדושה של הסבר פניך לתייר. טוב, אולי יש לו חופשי חודשי והוא נכנס בלי צורך לקנות כרטיס במיוחד, אבל זה פשוט נפלא בעיני. אין בספק שהאדם הזה היה בדרך לאנשהו כשנחתנו עליו עם השאלה שלנו, ובטוח שאותו אנשהו לא היה היעד שלנו כי אז  מלכתחילה הוא היה אומר בפשטות בואו אתי, גם אני נוסע לשם. הוא עזב הכל, סטה מדרכו ולא התיק את מבטו מאתנו עד שהרכבת הגיעה כעבור ארבע דקות ועלינו עליה. נראה לי שהיפנים פשוט לא יודעים איפה נגמרים גבולות האחריות שלהם, זו מין התמסרות טוטאלית עד להשגת המטרה.

 

 טירת אוסקה   - אוסקה-ג'ו - OSAKA JO

 


לטובת מי שירצה לבקר בטירת אוסקה, הנה כמה תובנות.
המתחם ענק. אני ממליצה להגיע אליו מצד אחד, ולעזוב מהצד השני, כך לא צריך לחזור את אותה דרך פעמיים ואפשר להקיף את כל מה שצריך לראות. אנחנו נסענו לשם בקו רכבת פרטית שנקראת KINTETSU וירדנו - אחרי החלפה אחת בדרך - בתחנה שנקראת OSAKA JO KOEN.
בחזרה, חפשו את שלטי ההכוונה לרכבת התחתית לקו שנקרא TANAMACHI והתחנה בה עולים עליו נקראת 4 CHOME.
ביציאה מהרכבת יש כברת דרך להליכה עד הטירה, אבל זה טיול נחמד. זה אחד המראות הראשונים:

 

94

 


ההיסטוריה של הטירה מאד מורכבת ומסועפת, נבנתה, נהרסה, נכבשה, שוחזרה ומה לא, ואין לי עניין להרחיב, זה די משעמם אותי. הלכנו כדי להתפעל מיפי המבנה, מהביצורים המדהימים שלו, שני חפירים ושתי חומות מקיפים את הטירה, מערכת כפולה של הגנה.

 

 


101

 

 


הגנים היפהפיים של המתחם הם אי של רוגע ושלווה בתוך המולת העיר. יש בשטח הטירה לא פחות מ-600 עצי דובדבן, ובתקופת הסאקורה (פריחת הדובדבן המפורסמת) אותה פספסנו בערך בחודש ימים, נוהרים לשם אלפי אנשים שבאים להעריץ את הפריחה הקצרה. העירייה. פורסת מחצלות ענקיות לישיבה על הקרקע ואנשים באים לשם מצוידים באוכל ושתייה ועושים פיקניקים וחפלות בחיק הטבע - אבל למעשה ממש בתוך העיר. לצערנו לא ראינו אפילו פרח אחד של איזה עץ דובדבן שאולי איחר לפרוח, אבל כן ראינו דובדבנים אדומים, בשלים, מזמינים לאכילה. (אף אחד לא נוגע, אצלנו כבר מזמן היו ממלאים שקים).

 

 


102

 

 


חלק אחר של הגן מוקדש לעצי השזיף והאפרסק מזנים שונים. יש גם ערוגות פרחים יפות, שבילי הליכה, ציוצי ציפורים וכל מה שצריך בשביל לנשום טבע.

 

111

 

היה מהנה מאד.
בדרך אל הטירה, שהפכה לסמל של העיר אוסקה, אפילו מכסי המתכת של הביוב מעוצבים ונושאים עליהם את תמונת הטירה. הרחובות היו כל כל כך נקיים ויפים,  רציתי לכתוב שממש אפשר לאכול מהרצפה. אבל מה אני מגלה בתמונה? שומו שמיים, בדל סיגריה שבטח איזה תייר מטומטם השליך. יפנים לא מעשנים ברחוב! 

 


100

 


מבנה הטירה עצמה הוא פשוט סמל ליופי יפני.

 


107


והיופי הולך ומתעצם ככל שמתקרבים וחלקים נוספים של הטירה נגלים לעין:


109


הטירה מוקפת חומות כפולות, וביניהם חפירים - תעלות מים רחבות של 70-90 מטר כל אחת. בקיצור,  אם היית אורח לא קרוא - מאד קשה היה  לך להגיע אל השוגון שגר שם.


99


ומה שמדהים בחומות האלו זה גודל האבנים בהם השתמשו לבנייה


106


110

 מעניין מי עבד כאן בפרך, הרי בני ישראל היו רחוקים מאד :-)

חלק מהחומות בנוי דווקא מאבנים קטנות, בטח העבדים היו בחופש והעסיקו  במקומם נשים וילדים... (סתאאאאם)


108


 אבל מה שהכי מדהים בקומפלקס, אלו הזוויות המיוחדות שהאדריכל נתן  לחומות וגם למבנה המרכזי.זוויות משופעות, בולטות החוצה, כמו מין סוג של תמוכות. 


115


שימו לב כמה קטנים האנשים ביחס לאבנים ובכלל ביחס לטירה כולה. האפסות של בן האנוש הרגיל לעומת השליט החזק.  

105


 

אני לתומי חשבתי שביפן כולם - או כמעט כולם לובשים קימונו, אז אפשר להגיד שקצת התאכזבתי לראות ש-98% מהאנשים מתלבשים בצורה סופר מודרנית.  אמנם אופנה יפנית ייחודית, אבל מודרנית לגמרי. איפה כל הררי בדי המשי  הרקומים זהב והכריות על הגב שעושות צורת גיבנת? והמכבנות בשיער וסנדלי האצבע המיוחדים. דחילק, תנו לראות קצת אותנטיות. 
טוב, רוחו  המשוטטת של השוגון כנראה שמעה את פליאתי וזימנה על דרכי זוג בלבוש מסורתי:

 


103 

אבל כמובן שזה לא אותנטי. סתם זוג במשחק תפקידים או בתחפושת או איזה גימיק פרסומי או משהו. לא התעכבנו  לברר, הרבצנו תמונה (שיצאה מקסימה כי דרך השער רואים את כל הטירה) והמשכנו בדרכנו. עייפות, צמאות.

אבל צמא ביפן הוא לא בעיה בכלל. בכל מקום ניצבות מכונות למכירת משקאות. במקבץ, כל חמש שש מכונות ביחד, כל אחת מציעה סוג אחר של משקאות, הכל דופק ומתקתק. המכונה נותנת עודף, מקבלים ליד בדיוק את מה שלחצתם עלהכפתור שלו, לא צריך לבעוט במכונה או לתת בוקסים, הכל עובד חלק.

 


104

 


בכלל, שמנו לב שביפן - איפה שאפשר להחליף אדם במכונה, עושים זאת. לא מטרידים יצורי אנוש תבוניים בזוטות כמו קבלת כסף, החזרת עודף, ספירת הקופה בסוף היום, כסף חסר, כסף עודף, חשד למעילה, שוד של הקופה וכאלה שטויות שאנחנו מכירים מהמערב. המכונות עושות את העבודה מצוין, וראינו אותן בכל מקום, החל ממכונות הכרטיסים בתחנות הרכבת, דרך התשלום באוטובוסים (שאני עוד אגיע לזה בפרק נפרד) וכלה בכניסה לאתרים שכרוכים בתשלום שגם בהם הכל מתבצע מול המכונה. אם אתה לא קורא יפנית, צפה לכאב ראש לא קטן, כי רק חלק קטן מהמכונות מותאמות לשימוש של זרים.

בכל אופן העניין הזה של השתיה ממש שונה ממה שאנו רגילים לו בארץ ובעולם. בשום מקום - חוץ מבמכונות - אי אפשר לקנות בקבוק או פחית של שתיה. טוב, כמובן שבחנויות הנוחות הנקראות כאן קונביני - מלשון CONVENIENT כן אפשר למצוא בקבוקי שתיה. אבל אני מדברת על רחוב שמלא בתי קפה וקיוסקים, פיצריות וגלידריות - באף אחת מהן אי אפשר לקנות בקבוק מים. הם בכלל לא מבינים את הבקשה שלך. לא פעם ביקשנו מים (כי המים מהמכונות מגיעים קרים נורא ואנחנו אוהבות בטמפרטורת החדר..) ומה שהמוכר עשה זה לקח כוס חד פעמית ומתוך קנקן שכנראה נמצא לשימושו הפרטי - מזג לנו כוסית קטנטנה של מים, ללא תשלום. 


כשיוצאים מהטירה בכיוון לתחנת הרכבת התחתית, נתקלים בנוף האורבני הטיפוסי של אוסקה, איזה מעבר חד!  מה שממש תפס לי את העין זו המאסיביות של הבניינים, הם לא בנויים לגובה רב (רעידות אדמה, כן?) אבל הם שמנים, עבים כאלה, מוצקים

85


 


86

 


87


אבל המאסיביות לא באה על חשבון העיצוב - כמה מהבניינים ממש יפים


114


113


נאמבה סיטי - NAMBA CITY

 


הרכבת התחתית הביאה אותנו לתחנה במרכז העיר שנקראת NAMBA CITY ואכן כשמה כן היא - עיר. עיר שלמה, רק מה - מתחת לפני הקרקע. עיר תחתית עם כמה מפלסים למעלה ולמטה, אבל בלי צורך לצאת בכלל לרחוב. בהתחשב בגשם שירד בחוץ במשך שעות - התאים לנו מאד לא לצאת ממעמקי העיר  התחתית הזאת.

 

138

 


137

 

 


דרך אגב, אם יש משהו שאני ממש ממש שונאת ברכבות התחתיות, זה הצורך לטפס מבטן האדמה אל מפלס הרחוב. מי שמכיר אותי יודע שכשאני נתקלת במשהו כמו התמונה הבאה, אני מסננת קללה עסיסית, בדרך כלל בשפה הערבית.

 

 


112

 

 


אבל שימו לב, שלושה גרמי מדרגות רצופים והם כמעט ריקים לגמרי! משמע - אף אחד לא משתמש בהם חוץ מפריירים כמונו. מי שיודע לקרוא שלטים ביפנית, מבין שממש מעבר לקיר יש מעלית או דרגנוע, אבל לנו לקח עוד יום או יומיים לגלות את זה.

 



איזור הבילוי והשעשועים - דוטונבורי - DOTONBORI


אוסקה בלילה היא עיר עם אקשן, שוקקת חיים. כמעט ולא ראינו תיירים, אבל המוני יפנים גודשים את הרחובות,  את המסעדות והחנויות שפתוחות אל תוך הלילה.


147


האיזור של האקשן נקרא דוטונבורי  ויש בו מדרחוב מקורה עם הרבה חנויות, מסעדות, אולמות משחקים. הסימטאות המסתעפות מהמדרחוב גם הן עמוסות במסעדות קטנות עם פנסים ציוריים ודגלים מתנפנפים בפתח, מעין חצי וילון שתלוי מלמעלה עד גובה המתניים. שוב - כדי לשמור על פרטיות הסועדים. חלק מהמסעדות האלו הן מלכודות תיירים. כן, אפילו ביפן יש את זה. בתפריט לא כתוב אף מילה על TABLE CHARGE אבל זה לא מפריע להם להוסיף 8-10 דולרים נוספים לחשבון. וגם, אם יביאו לכם לשולחן משהו שלא הזמנתם - אל תגעו בו לפני שאתם מבררים. לנו הביאו שתי צלוחיות קטנות של אדממה (מגעיל, מבושל בחומץ) ואנחנו אמרנו יא איזה נחמדים! אכלנו חצי מהכמות לפני שהגענו למסקנה שזה לא באמת טעים לנו. ביציאה חייבו אותנו ב- 400 ין לכל צלחת (4$). נגעת - שילמת.


144

 המדרחוב מוביל לכיכר רחבת ידיים שאפשר להגיד עליה שהיא אחותה הקטנה של הטיימס סקוור הניו יורקית, וכהרגלם של היפנים למדוד לכם את המרחקים ממקום למקום, אני עוד אכתוב על זה, הנה גם כאן הם מודיעים שהמרחק עד הכיכר הוא 550. 550 מה? מטר? פיט? אין לי מושג. 

146


 

ואז מגיעים למקום שהאורות המרצדים מכים אותך בסנוורים. 
אחרי טירת אוסקה, השלט הבא הוא סימן ההכר השני של העיר - סופרמן מרוח על פני בניין שלם בגובה כמה קומות:

 


157


מסביב שלטי פרסומת ענקיים, לאורך ולרוחב של בניינים שלמים: 

153


האורות מרצדים, הפרסומות על הבניינים מתחלפות כל הזמן, כוס זכוכית מתמלאת בבירה ואחר כך מתרוקנת וחוזר חלילה ואתה פשוט עומד מהופנט ולא יכול להתיק מבט.  

154


מסביב המוני בליינים ומלצרים עם תפריטים בידיהם משתדלים לכוון אותם אל המסעדות שלהם. 

152


ואיך אפשר שלא לכתוב משהו על מכונות המשחקים שהיפנים מכורים להן?

 


145

 

בתמונה למעלה משחק מטופש בו השחקן מקיש עם מקלות התיפוף על התופים הגדולים.  קצב התיפוף מכתיב את קצב התנועה של איזו דמות מצויירת על המסך, וברגעי השיא והאקסטזה השחקן מתופף כמו מטורף כדי להביא את הדמות המצויירת אל המטרה, ואז ישתחרר לו מהמכונה איזה כדור או צעצוע. אני נשבעת לכם שלא ראיתי שם ילדים, אנשים מבוגרים לגמרי משחקים במשחקים האלה! 


הנה למשל עוד עמדת משחקים באמצע הרחוב - ושתי נשים נהנות כמו ילדות קטנות מהכדור או הדובי שהמכונה פולטת להן בתמורה למטבעות:


150

 

אבל שתי הדוגמאות שלעיל הן רק הפתיח הלא רציני למכונות המשחק היותר רציניות. מדובר באולמות ענק עם מאות מכונות צמודות אחת לשנייה, כמו בקזינו, ואלפי יפנים אחוזי תזזית דוחפים מטבעות ומריצים כדורים ולוחצים על ידיות במין משחק שלא הצלחתי להבין אבל בטוח שיש בו איזה ערך מוסף, אחרת אי אפשר להסביר את גודל התופעה. המקומות האלה נקראים פצ'ינקו, והרעש מחריש האוזניים שבוקע מהם יכול להטריף את דעתו של אדם נורמלי. המכונות מצלצלות ומשמיעות קולות שונים, היפנים צוהלים  בשמחה (כשזוכים) או משמיעים קריאות אכזבה, תכפילו את זה בכמה מאות מכונות ואנשים ותצאו מהכלים. 
אסור לצלם אז אין תמונה, וממילא מבחוץ לא רואים כלום על אף שהאולמות מוקפים רק בחלונות זכוכית גדולים. פשוט כדי לשמור על האנונימיות של השחקנים ופרטיותם, על הזכוכית יש ציורים או מדבקות שאוטמים את כל שטח הראייה שנמצא  בגובה העיניים.

 

אם זו הדרך שלהם להתבדר, להשתחרר ולפרוק לחצים - מי אני שאפריע להם. אני הולכת לחפש אוכל, עליו אספר בטח בפרק הבא. 


לקריאת הפרק הקודם                                                לקריאת הפרק הבא 

 

 

תגובות 

 
+1 # קראתי את 2 הפרקים בויש אחדריקי קלדס 2014-06-23 19:37
תאורים מרתקים...מעולם מרתק שטרם ביקרנו בו - אולי בשנה הבאה לקראת פריחת הדובדבן.
תודה חמדה על התיאורים והביאורים המקסימים.
ריקי
הגב
 
 
+1 # אין עלייךרותי גילאי 2014-06-24 06:07
חמדה יקירתי -כמה נפלא את כותבת והפעם לא אניח לך עד שתוציאי לאור כספר. נזכרתי בזכותך בכל חוויות יפן והצלחת להחיות אותן עבורי בכל פרט. האוכל הזוועתי, היוקר, הפצ'ינקו המדהים ,הניקיון המופלא וכמובן האדיבות והנימוס של כל מי שפונים אליו. הכול חזר אלי בזכותך. אמנם - פלנטה מופלאה.איזה כייף שיש לי עוד פרק אחד לפני...
הגב
 
 
0 # תיקון המיילרותי גילאי 2014-06-24 06:09
תיקון כתובת המייל
הגב
 
 
0 # בבקשה - ספר!!!!!אופיר 2016-06-21 06:05
חולה על התיאורים שלך חמדה. אץ פשוט בזבוז יאללה - ספר מסע בבקשה! :)
הגב
 
חיפוש באתר או ברשת