פעם, אנשים לא התערבו אחד לשני בצלחת. כל אחד אכל מה שבא לו ומה שעשה לו טוב (או שלא) ואף אחד לא דחף את האף לאן שלא שייך לו. לאבא שלי ז"ל היה משפט חביב עליו - "מי שגמר לאכול שיסגור את עיניו" והכוונה היתה לאו דווקא שילך לישון אלא שלא יסתכל על הצלחת של האחרים ולא יעיר הערות. את זה הוא תמיד נהג להגיד לי כשהתווכחתי אתו שלא אכל מספיק, או שלא נגע באורז או בתפוחי אדמה, או שהשאיר יותר מדי מהירק וכו'. היום אני מצטערת על כל ההצקות שהצקתי לו, כי אני יודעת שהיה לגוף שלו מנגנון מדהים של לדעת מה טוב בשבילו, והוא תמיד ידע איפה להפסיק. נראה לי שהגנים דילגו אצלנו דור אחד, כי לי אין את היכולת הזאת. אבל נחזור לענייננו:

בזמנים המודרניים צצים חדשות לבקרים כל מיני טרנדים תזונתיים של מומחים מטעם עצמם, וכל מיני משיחים חדשים מובילים אחריהם עדרי מעריצים. שניים מהטרנדים של הזמן האחרון - העליהום שעושים יורופסקי ושות' על אוכלי הבשר מן החי ומתקפת הנגד של 'טבעונים/צמחונים נמאסתם עלינו כבר' - לא משאירים אותי שוות נפש. אני ממש חצויה. מצד אחד אני קרניבורית חסרת בושה, אם קצת חלבון מן החי לא מרפד את דפנות קיבתי אני מרגישה כאילו לא אכלתי, ומצד שני - כל כך הרבה יותר טוב לי כשאני אוכלת 'בריא', ירקות ודגנים ושקדים ואגוזים וכאלה. עם העובדות אי אפשר להתווכח, פשוט יותר טוב לי. הגוף קליל יותר, מלא אנרגיה, לא אבוס ועייף. נדמה לי (רק נדמה לי, לא בטוחה) שאפילו המחשבה יותר בהירה וחדה, בפוקוס.

אני לא יודעת מה להחליט. בינתיים אני אוכלת קינואה וחולמת על סטייק. עד שאחד הכוחות הפנימיים ינצח.אבל זה מאד פשטני להציג את זה רק כבעיה של כן לאכול בשר או לא לאכול בשר. זה הרבה יותר רחב. כל נושא חומרי ההדברה, התוספים בהם 'מעשירים' את המזונות, כל העיבוד שעושים למוצרים כדי להאריך את חיי המדף שלהם, כל ההינדוס הגנטי שמוליד מוטציות שהגוף שלנו לא יודע איך לפרק ועוד.

למה כל ההקדמה הזאת?

כי בתאילנד הדיסוננס מאד קשה ודי מאלץ אותך לבחור צד. בחוץ - כל המאכלים כמעט ללא יוצא מן הכלל רוויים ב- MSG (במונוסודיום גלוטמט) שעושה את האוכל לכל כך טעים אבל משפיע לא טוב על הגוף בעיקר כשהוא נצרך הרבה ולאורך זמן. אני יודעת, שמעתי שמעתי שיש מחקרים חדשים שאומרים שזה קשקוש, אבל חוויתי את זה על בשרי אז אני מאמינה לעצמי יותר מאשר למחקרים. והמרכיב השני שכמעט בטוח שתמצאו בכל מאכל הוא סוכר. לא הרבה, כפית או שתיים בכל צלחת, אבל זה מספיק כדי להפריע למי שמנסה להתנזר מסוכר ומהשלכותיו. גם רוב הסויה ונגזרותיה (טופו, טמפה סייטן וכו') כמו גם התירס מהונדסים לחלוטין ושומר נפשו ירחק.

מה הברירה?

למרות שהאוכל בחוץ טעים להפליא, רצוי למי שגר כאן לנסות לאכול בבית כמה שאפשר. לתיירים שבאים לרגע זה לא ממש חשוב. ואם מישהו שקבע כאן את מגוריו בוחר ללכת בקו של שמירה על הבריאות, יש לו בחנויות את כל הסיוע שצריך. הנה למשל איך שמוכרים ירק בסופרמרקט:

על כל אריזה יש מדבקה שמסווגת את הירק, וכל אחד קונה לפי רמת המודעות הבריאותית ותקציבו הכלכלי.

מדבקה אדומה עליה כתוב GENERAL מעידה על תוצרת רגילה, כמו רוב הירקות שנמכרים בשווקים. איכר גידל בחלקת האדמה שלו, היה צריך לרסס - ריסס, היה צריך להשביח או להשתמש בזרעים מהונדסים כדי להגביר תפוקה - השתמש וכו'.

המדבקה הבאה, הצהובה עליה כתוב PESTICIDE SAFE אומרת שהשתמשו בחומרי הדברה, אבל כאלה שבטוחים לבני אדם. תחליט אתה אם זה מתאים לך.

הדרגה הבאה היא PESTICIDE RESIDUE FREE - מדבקה כחולה שמעידה שאין שום עקבות של חומרי הדברה.

המדבקה הכחולה עדיין לא אומרת שזה אורגני. לאורגני שמורה המדבקה הירוקה, שהיא הדרגה הגבוהה ביותר של אוכל בטוח.

כל זה בסופרמרקט רגיל, לא בחנות טבע או משהו כזה. וההבדלים במחירים? די זניחים, ובכלל בגלל רמת המחירים הזולה בתאילנד באופן גורף, ממש פשוט כאן לצרוך ירקות ופירות אורגניים. אם בישראל קילו תפוחי עץ אורגני עולה 27 ₪ (זה לא מצוץ מהאצבע, זה המחיר שראיתי לאחרונה בחנות טבע בארץ) כאן תשלמו על זה שליש מהמחיר.
שפע העלים הירוקים שיש להם כאן ממש מטמטם. בביקור הבא שלנו בשוק אצלם קצת. אין לי מושג מה הם ואיך קוראים להם, אבל הם טעימים ובטח בריאים כי אני מרגישה מה זה בריאה טפו טפו טפו...

הבוקר שלנו מתחיל עם שייק ירוק שעשוי מכל גן הירק

הבלנדרים החזקים שלהם - אלה שמשקשקים ברחובות את כל השייקים של הבננה והאננס והאבטיח וגורמים לכל מי שביקר בתאילנד להתמכר להם - עושים עבודה מצויינת. כמה לחיצות כפתור קלות וערימה ענקית של עלים ירוקים מתערבלת לה תוך שניות ומניבה משקה טעים, טחון דק דק ומוקצף קלות. הטעם תלוי כמובן גם במה שמוסיפים לעלים הירוקים כדי להמתיק, אצלנו למשל תפוח עץ עושה את העבודה.

ארוחה אחת אנחנו אוכלים בבית, וארוחה אחת בחוץ. מדי יום בתי מכינה תבשיל מדהים במינימום עבודה. תבשיל בסיר אחד, אליו זורקים כל מיני מרכיבים ביחד עם כוס אורז או קינואה. היום למשל אכלנו אורז מלא עם עדשים ירוקות, פלחי דלעת ערמונים ופטריות שיטאקי. חצי שעה של השרייה, חמש דקות של חיתוך, חצי שעה של בישול על כירת אינדוקציה מופלאה. תענוג בצלחת.

לארוחה הנוספת נבחרת מדי יום מסעדה מהמשובחות ביותר בצ'יאנג מאי. מאחר והעיר הזאת היא אבן שואבת להמוני מערביים שהפכו אותה לביתם, יש כאן מבחר מסעדות מכל טוב תבל. הטובות שבהן מהוות מקום מפגש לחבורות הפאלאנגים (זרים) שחיים כאן. כולם באים לא רק לאכול אלא לראות ולהיראות, להתעדכן איפה נפתחת תערוכה חדשה ומתי ואיפה מנגנת להקה זו או אחרת. המחירים במסעדות האלו יקרים לפעמים פי עשר מאוכל דומה שאפשר לאכול בשווקים ובקרנות הרחוב, אבל גם היוקר הזה עדיין לא מתקרב למחיר של מנה ראשונה אחת במסעדה תל אביבית מצויה.

אני לא אפרט כאן יותר מדי את כל המסעדות בהן אכלנו, רק אראה כמה דוגמיות מהאוכל המדהים. בתי הכינה מראש רשימה  של מסעדות, ממש הנבחרת של הטובות שבמסעדות, וכל יום מסמנים וי על אחת מהן. הנה מספר תמונות להמחשה, ולמי שחושב שהכל נראה אותו הדבר ובנאלי למדי - חבל שאני לא מצליחה להעביר דרך האינטרנט את הריחות והטעמים. לכל מסעדה סגנון משלה ומה שנראה אותו הדבר  נטעם לגמרי שונה בגלל התיבול, החומרים והיד של הטבח.

מרק וון-טון בטעמים מופלאים

גיוזה במלית צמחונית

מרק נודלס עם איטריות חצי רכות (בפנים) וחצי קריספיות מלמעלה

אורז מלא עם ירקות

סלט ירקות וייטנאמי - כבושם הזה לא בא אל פי מאז הטיול בוייטנאם

אבל על מסעדה אחת  שאכלנו בה אתמול בערב אני בכל זאת חייבת לכתוב יותר כי באמת היתה חווייה מיוחדת במינה. המסעדה נקראת TIANZI וכך היא נראית מבחוץ, מהרחוב 

מאחורי שפעת הירק הזה מסתתר גן טרופי קסום, ובתוך הצמחייה  נטועות פינות ישיבה מיוחדות. חלקן בסגנון של ישיבה נמוכה

ומאחר ותנוחת הרביצה הזאת מתאימה רק לאנשים הצעירים ממני בכמה עשורים, אנחנו בחרנו במשהו יותר קונבנציונלי

הגן הטרופי הזה כמובן שוקק חיים עם יתושים ויתושות... ולכן כל אורח מקודם בברכה עם שקיק קטן של חומר דוחה יתושים למריחה... מאחר ובתי מכירה את הצרה הזאת מביקורים קודמים, דאגנו להתמרח בחומרים משלנו לפני הכניסה למסעדה. אני התמרחתי בחומר עם 50% חומר פעיל (DEET) ובתי שבדרך כלל נגד החומרים האלה בחרה ברע במיעוטו ונמרחה בתכשיר עם 12% חומר פעיל בלבד. זה לא הרשים את היתושות והיא חטפה שתיים-שלוש עקיצות, מה שאילץ אותה לתגבר את ההתמרחות בחומר שהמסעדה סיפקה:

 האוכל היה לא פחות מנפלא.  המסעדה היא מקרוביוטית בסיגנון סיני-יונאני. התחלנו עם גיוזות נהדרות, הספקנו לחסל כמה לפני שנזכרנו לצלם. (אני יודעת שזה אולי נראה רע, בעיקר בגלל הצבע החום הכהה הזה. אבל בחיי שזה היה טעים ברמות על) 

המשכנו לסלט אורז מיוחד  עם שלולית  קטנה של מיסו מתובל

ולידו סלט אצות שבחיים לא טעמתי כזה. האצות באות בצורה של רצועות ארוכות, כמו ספגטי ירוק, ומתובלות בשלל טעמים - ליים וכוסברה ושום מככבים בגדול

 הוספנו גם מנת ירק כדי שלא נצא חלילה רעבים - זהו קייל סיני מוקפץ, חצי פריך, ברוטב עדין ומושלם שלא מאפיל על הטעם הטבעי של הירק

ואת הארוחה ליווה קנקן תה שעלה  אפילו יותר מהמנה הכי יקרה. זהו תה יקר עם תכונות מפה ועד אמריקה, הוא  אופייני לחבל יונאן שבסין ושמו הוא PU-ERH TEA

צבעו מאד כהה וטעמו משובח (למרות שארל גריי טעים לי יותר...)

טוב, עד כאן על אוכל, כדי שלא יווצר הרושם שזה מה שעושים כאן כל היום. מה פתאום, יש גם קניות....

אתמול הקניות היו מאד עצובות. בטח שמעתם שהיתה כאן הפיכה בתאילנד, הצבא תפס את השלטון וכונן ממשל צבאי. יש כאן עוצר שמתחיל בעשר בלילה עד למחרת בחמש בבוקר. הסוחרים בשוק הלילה כמעט היו על סף בכי, הנה הלכה להם הפרנסה. רבים גרים בריחוק מהעיר וכדי להיות בבית בעשר בלילה הם נאלצים לסגור הרבה לפני כן ולצאת לדרך. ברבע לעשר התחילה תכונה בשוק, דוכנים קופלו במהירות, סחורות אוחסנו,  התיירים כבר מזמן הסתלקו וחזרו לבטחון של המלונות שלהם. גם אנחנו מיהרנו לתפוס אוטו שיקח אותנו הביתה לפני כניסת העוצר.

יחד עם זאת, חלק מבעלי הדוכנים נשארו פתוחים במין התרסה, כאילו אומרים נו בואו נראה, ממשל צבאי, נראה מה תעשה לנו. אנחנו לא נשארנו לראות, לא מחפשים צרות. על מנת להרגיע את כל מי שדואג לנו, אני אגיד שכאן בצ'יאנג מאי כמעט ולא מרגישים את מה שקורה עם ההפיכה הזאת. בבנגקוק המצב יתר חמור, כאן הכל בשאנטי. נחכה ונראה מה יתפתח הלאה. 

שבת שלום לכולם!

לקריאת הפרק הבא                                         לקריאת הפרק הקודם