מטאורה - המנזרים התלויים
רגע לפני שממשיכים למטאורה - אנחנו נפרדים מחצי האי פיליון
זוהי הפלטיאה הנהדרת של הכפר מיליאס:
ביקרנו גם בכפר ויזיטצה, אבל אין שום דבר מיוחד לספר על הויזיט הזה, הוא ממש שיכפול של הרבה כפרים אחרים בלי ייחוד בולט לעין. ובכל מקרה, שעת הצהריים התקרבה, ובראש כבר רצו לנו תמונות של מסעדת הציפורה שמחכה לנו בעיר הסמוכה וולוס.
וולוס - Volos
מטאורה - המנזרים התלויים
ואז, בשלב מסויים, ממלא את האופק המראה הזה - שצולם מתוך האוטו בנהיגה:
גושי הסלע הענקיים שמאפיינים את מטאורה. המפגש הראשוני אתם ממש מעורר התפעלות, ואלה שזו להם הפעם הראשונה התלהבו בלי לדעת שהקדימון הזה הוא רק קצה קצהו של מה שמחכה להם בהמשך. ליד כל סלע התעוררה דרישה לעצור, לעצור, לצלם. העין וגם המצלמה לא שובעות מתופעת הטבע המשונה הזאת:
קסטראקי
יש בו גן פורח, מטופח ממש ביד אמן, עם המון תשומת לב לכל פרט:
תארו לכם מה זה "לאלף" את המטפס הזה לגדול בדיוק בצורה שתתאים לדלת הכניסה...
בתוך הגן הפורח הזה פזורים שולחנות וכסאות ממתכת צבועה לבן, הכל כל כך פסטורלי. ליד אחד מהם יושב בעל הבית, שקוע בקריאת ספר. לא היה נעים לנו להפריע לו את הסתלבט. אבל ההפרעה היתה קצרה: הכל היה מוכן בשבילנו, המפתחות לחדרים חיכו לנו ובלי הרבה ביורוקטריה או מילוי טפסים וכו', עלינו מיד לחדרים והבחור חזר לקרוא בספר שלו. 'כשתתארגנו', הוא אמר לנו, 'תבואו אלי לגינה ואני אסביר לכם כל מה שצריך לדעת על הביקור במטאורה'. וכך היה. הוא צייד אותנו בהרבה מידע ומפות, באנגלית טובה ובחביבות ובסבלנות. ברקע ראינו שתי נשים מבוגרות עמלניות מטפלות בכל מה שצריך - כנראה האמא והסבתא שלו, כך הן נראו. שתי מאמות כאלו לבושות שחורים, כולל מטפחת ראש שחורה. הוא המנהל, שר החוץ, והן מאחורי הקלעים.
לקראת נסיעה - Zozas Rooms, קסטראקי - מטאורה |
מלון משפחתי של 15 חדרים, מרווחים ונוחים. המקום מטופח מאד הן בתוך הבית עצמו (תמונות, איקונות, חפצי אמנות שונים) והן בחוץ - בגינה הפורחת מלאת העציצים. לרוב החדרים יש מרפסת עם נוף מהמם. יש מיזוג אוויר, אין אינטרנט אלחוטי (אולי בינתיים שמו, לנו לא היה). המחיר כולל ארוחת בוקר - 35 יורו לחדר זוגי, 40 יורו לחדר לשלושה. הזמנות דרך בוקינג.קום. |
.
מאחר ונשארה עוד טיפ-טיפת אור לפני שהשמש תשקע לגמרי, ניצלנו את השעה הקרובה לסיבוב קצר בכפר קסטראקי, כדי שלמחרת נוכל לצאת ישר למנזרים מבלי להתעכב לבקר בכפר. צילמנו את סלעי הענק מכל מיני זוויות:
וכאן יותר מקרוב כדי להעריך את גודל ועוצמת האבן:
בין הסלעים - בתי מגורים. אנשים חיים בצל הצוקים האלה כאילו זה הדבר הכי טבעי ונורמלי בעולם. מעניין אם הם יודעים או מעריכים שהם חיים בתוך תופעת טבע כל כך מופלאה, או שאולי הם חושבים שככה זה בכל מקום?
והשטרונגול הבודד הזה - איך הוא עומד לו ככה בלי להתמוטט? רוח חזקה לא יכולה להעיף אותו?
והאנשים שחיים לרגליו - לא מפחדים שיום אחד הוא יצנח להם על הגג?
זה מראה כללי של הכפר קסטראקי, מקום פשוט מקסים. מלא שלווה והוד, כל הבתים עטויי ירק ומטופחים להפליא, ותפאורת הקבע היא הצוקים הנהדרים האלה:
יש מעט חנויות, מבנים ציבוריים, כיכרות וגני שעשועים:
וכל בית שני הוא מלון או חדרים להשכרה. הכפר כולו מתפרנס מתופעת הטבע שבצילה הוא שוכן:
כשהרעב התחיל להכות בנו שוב (נו, הגיע הזמן לארוחת ערב!) התלבטנו בין אחת המסעדות בכפר, לבין סופלאקי ברחוב הראשי של קלמבאקה. הסופלאקי ניצח. נסענו את 2 הק"מ לקלמבאקה וניסינו למצוא חניה לאורך הרחוב הראשי, שדומה להרבה רחובות ראשיים של הרבה עיירות קטנות ברחבי העולם. זה מראה אופייני של קלמבאקה, מראה עירוני רגיל, אבל התפאורה תמיד ברקע:
חוץ מלאכול ואולי לקנח במשהו מתוק מהמגדניות הרבות של הרחוב, אין מה לעשות בקלמבאקה בלילה. חזרנו למלון לשינת לילה טובה, ונהנינו מהחדרים המצויינים והמטופחים.
סוף סוף מנזרי מטאורה
האתר מושך אליו המוני תיירים, וזה כשאנחנו בכלל לא בעונה. אני רק מתארת לי מה קורה כאן בעונה הבוערת. עשרות אוטובוסים פרקו קבוצות קבוצות במגרשי החנייה, ובמקומות מסויימים ממש נדחקנו כתף אל כתף עם תיירים מכל הלאומים והלשונות. בשביל רובם זו היתה לא רק חווייה תיירותית אלא ממש חווייה דתית. בכל מקרה, על אף הדוחק והמוני האדם, זו חווייה שאסור להחמיץ אותה, והכי טוב לתת לתמונות לדבר.
לזה מתכוונים כשאומרים מנזר תלוי:
בתמונה הבאה שצולמה מרחוק, חדי העין יוכלו אולי להבחין במנזר בנוי על הסלע המרכזי. לא כדאי להתאמץ מדי, התמונה שאחריה תהיה תקריב:
זה המנזר שראינו מרחוק:
הנוף מסביב ממש עוצר נשימה, כמו נוף של סרט מדע בדיוני:
וכשרואים נוף כזה, האסוציאציה הראשונה שעולה לי בראש היא של מגרש שעשועים גדול של הטבע, איפה שכוחות איתנים באים לשחק ומותירים אחריהם עקבות:
איזו השתלבות מדהימה של הבנייה עם הסלע:
בחלק מן המנזרים, שעכשיו כמובן הותאמו לביקורי תיירים (פרנסה נכבדת מדמי הכניסה) ניתן לראות את אמצעי השינוע שהיו נהוגים בעבר. כאן למשל סלסלה עם חבל וגלגלת שמשמשת להובלת עצים, אבל בעבר בהחלט שימשה את הנזירים עצמם.
וכאן אפשר לראות את סולם החבלים שעד לא לפני הרבה שנים היה לגמרי בשימוש:
היום כמובן שיש אמצעים יותר מודרניים, כאן למשל רואים בתמונה רכבל קטן שנמתח בין הכביש למנזר. לדעתי הוא משמש רק להובלת משאות ולא פתוח לשימוש של תיירים:
בתמונה הבאה אפשר לראות את גרם המדרגות שמוביל אל המנזר, ושוב חדי העין יוכלו להבחין בדמויות של אנשים עולים ויורדים. סליחה שאני מאתגרת אתכם כל כך, אבל זה כלום לעומת העלייה והירידה בפועל:
וכדי שאף אחד לא יוכל להאשים אותי שהשתמטתי מהטיפוס, הנה עדות חותכת שהגעתי עד למעלה:
אלה שחיים כאן לרגלי המנזר כנראה כבר לא כל כך מתפעלים מהמיקום יוצא הדופן של ביתם. את הריגושים שלהם הם מחפשים כנראה בצלחת הלוויין:
זהו המנזר שאליו ניתן להגיע בהליכה קצרה ממגרש החניה. לצערי לא זוכרת את שמו, ומאחר וממילא מי שמתכנן טיול למטאורה יצטרך לעשות שיעורי בית מוקפדים, אני אשאיר לכם למצוא את שם המנזר.
זה המראה של קלמבאקה ממרומי המנזרים:
וזו תמונת תקריב אחרונה, רק כדי להראות שוב את החיבור המושלם בין הסלע לבין המנזר הבנוי עליו:
לפרק הבא - מצובון / לפרק הקודם חצי האי פיליון / לכל פרקי המסע ליוון
תגיות: יוון, אתונה, פיראוס, חצי האי פיליון, פורטאריה, מקריניצה, איוס יואניס, חורפטו, מטאורה, המנזרים התלויים, מצובון, קסטוריה, כפרי הזאגורה, מיקרו פאפיגו, מגאלו פאפיגו, קניון ויקוס, אריסטי, יאנינה, יואנינה, זאגוריה, Tsipoura, Volos, וולוס, קסטראקי, קלמבאקה
תגובות