wellness5

טיסהמהראמה וחזרה לקולומבו

6.11.10

האמת היא שאחרי הספארי בשמורת יאלה, אין מה להתעכב עוד באיזור. אנחנו נשארנו בטיסהמהראמה יום נוסף רק בגלל שהיא עירו של נאנדי הנהג, והוא נורא רצה להשוויץ ולהראות לנו כל מיני מקומות בסביבה. חוץ מזה שהוא רצה להזמין אותנו אליו הביתה, להכיר את משפחתו, ועל כבוד כזה אנחנו לא מוותרים.

לטיסהמהראמה יש אגם יפה מלאכותי שנוצר לפני הרבה שנים כמאגר מים להשקיית השדות של הסביבה. טיילנו מסביב לאגם וראינו איך האנשים חיים ממש על הגדה. זה למשל טקס רחצת הבוקר

38

ויותר מקרוב - תארו לכם לצחצח שיניים במי האגם כשמטר מאחוריך אמא רוחצת את הישבן הסרוח של תינוקה

35

הנוף מסביב לאגם יפה, הרבה ירק, דקלים, בתים קטנים בין העצים

51

39

בתוך האגם גדלים עצים מיוחדים עם צמרת מעוגלת גדולה

40

33

אלה עצים מאד עתיקים, נאנדי אמר שקוראים להם RAINWOOD - אבל לא הצלחתי למצוא על זה משהו באינטרנט. בכל אופן המראה ממש מרהיב.

42

האיזור כולו פסטורלי ויפה, והתושבים מנהלים שם את חייהם באופן מאד טבעי  על יד ובתוך המים.

41

על ענפי העצים המיוחדים האלה מתרחשת תופעה מעניינת עוד יותר. קני ציפורים שכמותם לא ראיתי עוד

77

על העצים יש עוד תופעת טבע נהדרת - קני ציפורים מאד מיוחדים, דומים למין בקבוקים. על כל הענפים תלויים קנים כאלה.

מאחר ולא יכולנו להתקרב אל העצים בתוך המים, ממש סיקרן אותי לראות קן כזה מקרוב, ונאנדי הרגיע  אותי - את תראי עוד הרבה. התושבים מורידים מהעצים את הקנים - אחרי שהביצים בקעו והגוזלים עפו לדרכם - ומקשטים בהם את חצרות הבתים. ואכן, בעצירה הבאה, במסעדה לארוחת צהריים, ראיתי את הקנים מקרוב.


ה'בקבוקים' האלה עשויים במין אריגה כזאת של ענפים בשתי וערב, ממש מקלעת סבוכה. שימו לב לאריגה של הענפים זה בתוך זה - מלאכת מחשבת. לא סתם הציפור שעושה את הקן הזה נקראת "ציפור אורגת" או באנגלית WEAVER BIRD

81

רוב הקנים על העצים היו ריקים כבר, נגמרה תקופת הקינון. שאלתי את נאנדי אם הציפורים חוזרות לאותו בית בעונה הבאה, והתשובה היתה שמה פתאום, כל שנה הזכר (הוא שבונה את הקן לנקבה) צריך להוכיח את "גבריותו" מחדש ולבנות קן למופת, שאם לא כן - הנקבה מסרבת להכנס לתוכו...
כל הכבוד, ציפורה,  כמו שצריך.

נאנדי לא הסתפק בנסיעה סתמית מסביב לאגם על הכביש הסלול. הוא הוביל אותנו פנימה אל תוך הכפרים, לשבילי עפר ובין הבתים - מחוזות ילדותו. התושבים מאד חברותיים ונתנו הסכמתם להצטלם

הנה דוגמה לחצאית הסארונג שהגברים לובשים כאן

43

האיש הזה הזמין את יעקב להכנס לחצר שלו ולצלם את בני הבית

היתה שם ילדה קטנה, שמחזיקה את אחיה? או אמא צעירה שמחזיקה את בנה? לא ברור, אבל אני לגמרי לא אתפלא אם זו האמא.

57

על שבילי העפר - רוכבים על אופניים בין השלוליות

48

הנשים, שבגסטהאוסים לא ראינו אותן ולא הבנו איפה הן - עסוקות במלאכות שבדרך כלל לא מזוהות עם נשים - הכל הפוך כאן. הנה אשה שעסוקה בבניית בית, ממש  בונה עוד איזה חדר או צריף בחצר ביתה:

46

אחד הילדים עוזר לה

45

והאחר רק יושב וצופה, רואה איך החדר שלו הולך ונבנה מול עיניו

47

פה ושם על השביל רואים גברים נושאים בידיהם מגש גדול, מכוסה במגבת. מה זה??

52

מסתבר שהגברים עוסקים בדיג, ומוכרים את השלל שלהם - אבל לא כדגים חיים אלא כדגים מטוגנים, מוכנים למאכל

50

לא טעמנו, למרות שזה נראה די מזמין. שימו לב לפלפלים החריפים האדומים המסתתרים בין הדגים, לסרי לנקים האוכל לא יורד בגרון אם הוא לא חריף אש

49

הסיבה שלא טעמתי היא איך להגיד... קצת נגעלתי ממי הביצה הרדודים שבהם דגים את הדגים האלה...
אחרי שמתרחקים טיפה מהאגם המלאכותי - האיזור כולו מכוסה ביצות. אני לא ארחיב את הדיבור על היתושים והחרקים המעופפים האחרים - אני ישבתי במזגן באוטו עם חלונות סגורים, ויעקב עשה גיחות קצרות החוצה לצלם וחזר מהר כנשוך נחש.
כך נראה איזור הביצות - בהתחלה חושבים שזה פשוט שדה פרחים מקסים

2

לא כל כך ברור שזה מים למטה. אבל פה ושם הצמחיה הופכת להיות פחות צפופה ומתגלים המים

1

55

חבצלות מים פורחות בכל מקום

56

ובתוך כל הצמחיה והיתושים והדגים והברחשים - לאשה הזאת אין שום בעיה לכבס שם את בגדי המשפחה

53

54

לא רחוק משם נמצא  מקדש, שבלילה מואר יפה אבל כאן התמונה היא בשעות היום

34

א-פרופו המלאכות שנשים עוסקות בהן, הנה למשל מלאכה נוספת - פינוי זבל. נהג המשאית הוא גבר, וכך גם האחראי לפיזור הזבל בתוך המשאית (עם מקל ארוך הוא משטח אותו, עושה מקום...) 

37

אבל כל העובדות שיורדות ממשאית הזבל (הציורית והצבעונית) אוספות את השקים והפחים שמונחים לצדי הדרך, הן נשים.

36

אחרי הצהריים הלכנו לבקר בביתו של נאנדי.
לפני כן ביקשנו ממנו לעצור לנו בסופרמרקט - מילאנו שקית בממתקים שונים עבור הילדים שלו והגזמנו בכוונה, שיהיה להם כיף. כשהם קיבלו את השקית הם היו בשוק, נאלמו המילים מפיהם והם לא האמינו שכל זה בשבילם. האבא הכריח אותם לבוא ולהגיד לנו תודה רבה באנגלית, אבל המילים לא יצאו להם מהפה, הילדה ממש רעדה מהתרגשות והצליחה בסוף למלמל משהו.

אני בכוונה לא מביאה תמונות מהבית ומהמשפחה, לשמור קצת על הפרטיות שלו. אבל היה לנו ביקור מאד נחמד. בית קטן, פשוט, בתוך הג'ונגל ממש, נקי מאד - רואים שהכל נשטף והוברק לפני זמן קצר. כיבדו אותנו בבננות וביסקוויטים, ותה מצויין מקומקום חרסינה מהודר.
בדיוק כשביקרנו  שודר בטלויזיה בשידור חי משחק קריקט חשוב בין נבחרת סרי לנקה לנבחרת אוסטרליה ונאנדי לא הצליח להתיק את מבטו מהמסך.  רצינו לקום וללכת כבר כדי שלא יהיה ביקור ארוך מדי, אבל לא היה לנו לב לקרוע אותו מהמשחק וישבנו בשקט וחיכינו שייגמר. אצלנו בארץ לא היינו צופים בטלויזיה הזאת אפילו דקה אחת - מסך מרצד עם שלג ובקושי רואים משהו. שאלנו אותו מה לא בסדר בטלויזיה, והוא אמר שהיא בסדר גמור, חדשה, אבל אין לו כסף לאנטנה וכך רואים בלי אנטנה.

אגב, במשך כל הביקור - חוץ משתיים-שלוש דקות ראשונות, האשה והילדים הסתתרו בחדר אחורי, ורק הציצו עלינו דרך הוילון שחצץ בין החדרים. כל הזמן היו תנועות מאחורי הוילון, נלחמים על תורו של מי להציץ עכשיו.
ביישנות?
אולי. אבל כשקמנו להפרד - כולם הגיעו להגיד שלום, והאשה נפרדה מאתנו עם שד חלוץ והתינוק הקטן שלה יונק ממנו. בשיא הטבעיות, אפילו בלי לנסות לכסות או להסתיר.
הילדים, שבינתיים כבר נרגעו מהלם הממתקים, דיקלמו ביחד  PLEASE COME AGAIN כמו ילדים אנגלים מנומסים. היתה לנו ממש חוויה אנתרופולוגית.

 

החוף הדרומי

למחרת בבוקר עזבנו את טיסהמהראמה. המטרה היתה לאתר מקום נחמד על שפת הים שנוכל לשהות בו כמה ימים עד למועד עזיבתנו את סרי לנקה. נאנדי הבטיח להראות לנו כמה מקומות יפים בדרך, שנבחר מתוכם.
נסענו לכיוון טנגלה, הכביש טוב והתנועה יחסית דלילה. לצדי הדרך הרבה דוכנים שמוכרים את היוגורט המקומי - CURD - במיכלי חימר חומים, וגם הרבה עבודות של קליעות קש - תיקים ומחצלות. כנראה זו ההתמחות של האיזור.

ערנו ליד איזור שנמצא בפיתוח מואץ, ליד העיר המבטוטה - HAMBATOTA. בעיר הזאת בונים נמל ימי בינלאומי וגם שדה תעופה חדש. יש עבודות על הכביש והוא מתוכנן להיות בן 4 נתיבים. כמו כן הולך ומוקם שם מרכז קונגרסים גדול, כפי הנראה מישהו מתכנן עתיד מזהיר לאיזור הזה של החוף הדרומי של סרי לנקה.
אבל עד שיגיע העתיד המזהיר הזה - בינתיים אין שם כלום. שום דבר מושך את העין או מזמין להשאר. פה ושם יש רצועת חוף עם חול לבן נחמד, וכמה בתי מלון חסרי חן. עצרנו בכמה מהם וזה לא בדיוק עשה לנו חשק להשאר.

58

59

אנחנו כנראה צריכים קצת יותר מאשר כמה דקלים כדי להנות מחופשה "טרופית"

61

64

מרחוק יש כמה מקומות שנראים יפה פחות או יותר. אבל כשנכנסים פנימה לתוך המלון - הוא לא מתאים לנופש של כיף.

62

יכול להיות שהמקומות האלה מתאימים יותר למקומיים, ואכן ראינו פה ושם כמה נופשים

80

גם כמה זוגות - אולי זה האיזור של בילויי ירח דבש של המקומיים

78

אני לא יודעת מה להגיד על האיזור הזה, הוא פשוט לא עשה לנו את זה. אפילו הצבע של המים לא היה מזמין! במקום ים טורקיזי חלומי - הים של דרום סרי לנקה הוא בצבע חום אפור

91

איך אפשר להנות כשמסביב הצבע מכניס לדכאון - שימו לב לצבע העכור של המים בתוך הגל

63

ואחרי כמה מלונות שבדקנו, שחוף הים שלהם נראה בערך כך

86

החלטנו שכנראה עברנו את הגיל המתאים למקומות כאלה. אולי לחבר'ה צעירים זה מתאים לבוא ולהיזרק כאן. אנחנו רוצים קצת יותר נוחיות, קצת יותר חן, קצת יותר אווירת חופש וכיף.

אתה יודע מה, אמרנו לנאנדי, תשכח מתקציב, תשכח ממחירים. קח אותנו למלון הכי יפה שיש על רצועת החוף הזאת, לא חשוב כמה זה עולה!

מסכן, הוא היה מאד נואש. כל המלונות שהוא תיאם אתם מראש והודיע שהוא מביא להם תיירים לארבעה-חמישה ימים - נפסלו על ידינו. מלונות יותר יקרים הוא לא מכיר כי כמעט אף אחד מהתיירים שהוא מסיע לא הולך אליהם. מה עושים אתנו? נראה שהוא נכנס לדכאון עמוק אפילו יותר מזה שלנו.

עברנו באותו יום בכל הערים והעיירות לאורך החוף - דאונדרה, מטארה, מריסה, ווליגאמה, אונהוואטונה, גול.  בווליגאמה היתה איזו מין וילה תיירותית של אזרח צרפתי, שכאשר הוא לא שוהה בה - הוא משכיר אותה לתיירים. המחיר - 980 דולר ללילה אחד.
טוב, טוב, לא להגזים, רצינו מלון טוב - אבל לא עד כדי כך טוב. אנחנו לא נצר למשפחת רוטשילד.

נסענו להיקאדואה - HIKADUA, נאנדי אומר שזו עיר קיט שהרבה תיירים באים אליה, שם בטוח נמצא משהו יפה.
הוא עצר בפתח מלון שנראה מודרני ונחמד. שאני אכנס, או אתם? הוא שאל. אנחנו, אנחנו.
נכנסנו ללובי פחות או יותר מערבי, מיזוג אוויר טוב. נראה מלון תקני ונחמד. אבל מה - אין חדר פנוי. המלון בתפוסה מלאה.
נסענו למלון על יד. כנ"ל. מלא לגמרי.
סתם מתוך סקרנות - כמה עולה לילה? חדר הכי פשוט - $175. מזל שמלא.

אחרי שלושה בתי מלון מלאים - כמעט התייאשנו והיינו על סף לבקש מנאנדי לעשות את המאמץ ונסוע עוד 3-4 שעות ולהגיע לקולומבו.
"התמזל מזלנו" ועצרנו בעוד מלון אחד בהיקדואה, ושם דווקא היה מקום. $152
ללילה טבין ותקילין, אבל לא אכפת. אנחנו ממוטטים מחום ועייפות, מצוברחים וכועסים - אפילו לא יודעים על מי או על מה. כל מה שאנחנו רוצים זה לנוח לילה אחד בתנאים טובים ולהתחפף מכאן כמה שאפשר מהר. סרי לנקה יצאה לנו לא רק מהאף  אלא גם מכל נקבוביות העור המזיעות.

מלון ה-5 כוכבים הזה - CORAL SANDS שמו - לא היה מקבל אצלנו בארץ יותר מ-3 כוכבים. המחיר האסטרונומי כלל בתוכו גם ארוחת ערב. לא היינו רעבים וביקשנו מהם להוריד את ארוחת הערב ולהוריד לנו במחיר. הפקידה עשתה הרבה חישובים במחשבון שלה והודיעה חגיגית שהיא תוריד $2 לאדם אם אנחנו רוצים ללא חצי פנסיון.
בשביל $2 לאדם תשאירי את ארוחת הערב, אמרנו לה, במחיר הזה כדאי לנו לאכול אפילו אם אנחנו לא רעבים. בעיקר שהשלט הגדול ליד הקבלה הכריז שהערב המזנון החופשי כולל ברביקיו.
נו, נתנחם באוכל.

עד ארוחת הערב יש קצת זמן, אולי נהנה מהמלון. יצאנו לכיוון החוף שלו

82

בחוץ - שוב גשם זלעפות.

83

לא נותר לנו אלא להתחפר בחדר ולהציץ דרך החלון על העורבים שהם כנראה היחידים שהגשם לא הפריע להם

84


ארוחת הערב  היתה הארוחה הכי מגעילה שאכלנו בסרי לנקה. אמנם היה בופה עם היצע די רחב של מאכלים, אבל הכל פשוט מגעיל, אוכל בית-מלוני מהרמה הכי ירודה ובנאלית שיש. לעשות ברביקיו הם לא יודעים - היו כמה נקניקיות חזיר שמנוניות שלא נגענו בהן, וקצת חלקי עוף חרוכים עד העצם. חדר האוכל מלא מפה לפה, עמוס בקבוצות של תיירים מערביים, אבל יש גם המון הודים וסינים וכל מיני מלוכסני עיניים אחרים. הצצנו בצלחות של אחרים - רובן נשארו מלאות. האוכל בלתי אכיל בעליל.

מלצרים - יחפי רגליים אבל לבושים בתלבושת אחידה - הציעו משקאות - שכמובן אינם כלולים במחיר הארוחה, ועולים כמעט פי שניים ממנה (420 רופי לבקבוק קוקה קולה, זה $3.80 שכזכור הזיכוי שרצו לתת לנו על הארוחה כולה היה $2)

87

להקה של שלושה זמרים עוברת משולחן לשולחן ולא עוזבת עד שלא נותנים לה טיפ. אנחנו עצבנים נורא והדבר האחרון שחסר לנו זה שירים, אז כשהם מתקרבים אלינו אנחנו לא מתביישים לעשות ביד תנועת לא, הם מבינים ועוברים לשולחן אחר.

90

מהודר ככל שיהיה המלון וחדר האוכל גם יחד - אלה כלי המלח והפלפל שהגישו לנו לשולחן - החרסינה שבורה

85

איכשהו העברנו את הלילה, ולמחרת בבוקר קיווינו שארוחת הבוקר תהיה טובה. מלון 5 כוכבים, לא?

היא היתה לא פחות נוראה מארוחת הערב.
את הביצים המקושקשות הכינו מאבקת ביצים והן יצאו בגוש בטון פשטידתי כזה שחותכים אותו עם סכין. רוב המאכלים היו מכוונים לקהל מקומי - אורז עם קארי חריף וכאלה.
אני לקחתי לי הופר - HOPPER - זה מין מאכל אופייני למקום, מורכב ממין פנקייק דקיק שמכינים אותו בצורה של קערית, כמו כלי קיבול. הנה רואים בתמונה איך מכינים אותו

88

89

הפנקייק עצמו די חסר טעם, מה שחשוב זה מה מכניסים לתוכו. המקומיים עורמים פנימה אורז ורטבים וקארי ומלמעלה ביצה עין.
יאללה, השתלבתי במרחב, עשיתי כמוהם. אחר כך בכיתי חצי שעה עד שהחריפות עברה לי.
חדר האוכל פתוח בחלקו, ובפרגולה מעל ראשינו התרוצצו סנאים חמודים, אכן השילוב של אדם וטבע כאן בסרילנקה הוא מופלא.

79

 

עשינו צ'ק אאוט והתחפפנו מהר מהמלון הנורא במחיר המופקע. נאנדי היה עם פנים חמוצות, אבל לא מכעס אלא ממבוכה על זה שהוא לא הצליח לרצות אותנו, ואולי גם איזושהי תחושת אשמה שבגללו היינו צריכים לשלם כל כך הרבה עבור הלילה במלון. לבנו יצא אליו וניסינו לנחם אותו שלא ירגיש רע, זו לא אשמתך, אנחנו פשוט מפונקים ורגילים לרמה אחרת. הוא קצת התעודד, ונדמה היה לנו שהוא אפילו קצת עצוב להפרד מאתנו.
ביקשנו ממנו לקחת אותנו לקולומבו, למלון האוס צ'נדרה שהיינו בו בלילות הראשונים לפני שיצאנו לדרך אתו. 
הוא עצר על יד מקדש קטן ביציאה מהיקדואה (הוא עשה את זה כמה וכמה פעמים לאורך הימים שהיינו אתו) והתפלל שם תפילה קצרה.

94

כשהוא חזר לאוטו אמרתי לו שאנחנו מצטרפים אליו לתפילה שהוא ימצא במהרה קליינטים חדשים ושתהיה לו פרנסה טובה.
"זה לא מה שביקשתי בתפילה" הוא אמר לנו.
לא ידעתי אם זה יפה לשאול מה כן ביקשת, אבל העזתי בכל זאת ושאלתי.
והתשובה שלו היתה נורא יפה: "ביקשתי שיהיה שלום בעולם ואהבה בין כל האנשים". לו יהי.

בדרך נאנדי הציע שנעשה עצירה אחת נוספת - בשמורה של צבי ים שנמצאת ממש על הדרך. המקום נקרא KOSGODA, ובדיעבד הצטערתי שעצרנו שם. לא רק בגלל דמי הכניסה הגבוהים לביקור של 3 דקות בערך, אלא בגלל צער בעלי חיים. בתוך שורה של בריכות קטנות אפשר לראות צבי ים בשלבי גידול שונים. אני מאד מקווה שאחרי שהם גדלים - משחררים אותם לים! כי אם לא, זה עצוב מאד.
כשהם קטנים - זה לא כל כך נורא:

93

אבל אחר כך - כשהם כבר ענקיים, פשוט כואב הלב לראות אותם שוחים בבריכה של כמה מטרים מרובעים. במקום כל מרחבי הים הפתוח - הם צריכים להסתפק באמבטיה כזאת

65

66

92

הצבים המסכנים האלה מזכירים לי את הפילים - חיות ענק שלמרות הגודל שלהן, בני האדם מגמדים אותם ומכפיפים אותם לרצונם ולשגיונותיהם. אני נעלבת בשם החיות.

 

שוב קולומבו

כשהגענו למלון האוס צ'נדרה זה היה כמו לחזור הביתה... כך גם התקבלנו על ידי כל הצוות במקום, חיוכים ופינוקים. היה משתלם לשמן את דרכנו בטיפים בשהות הקודמת, עכשיו כולם כרכרו מסביבנו. אפשר לקרוא בפרק הראשון של קולומבו על המלון הזה ולראות תמונות של הסוויטה המקסימה שקיבלנו.
הפעם כבר לא יכולנו לצפות לשידרוג חינם, ובכלל כל החדרים הרגילים היו תפוסים - אז בלית ברירה עשינו הזמנה רשמית לסוויטה ושילמנו את מחירה המלא. היה שווה לנו.
חזרנו לחדר מרוהט יפה, מלא אופי, עם מיטת אפיריון נהדרת, טלויזיה עם המון ערוצים, אינטרנט מהיר, והכי חשוב - מסעדה נהדרת על החוף.

את ארבעת הלילות האחרונים שלנו בסרי לנקה בילינו בנעימים. לפעמים יצאנו לחוף, למסעדה, ולפעמים הזמנו לנו ארוחות לחדר. ראינו סרטים בטלויזיה, נחנו הרבה, קראנו, אני הייתי עסוקה בלתכנן את הטיול הקרוב שלנו בוייטנאם (רק אחרי תאילנד! קודם צריך להטעין בטריות בכל הטוב שיש לתאילנד להציע, ורק אחר כך לצאת להרפתקה נוספת...)

במלון שלנו היתה תכונה גדולה - כולם עסוקים, מנקים, מסדרים, משדרגים חדרים. פעמיים "הפריעו" לנו בחדר, תלו וילונות חדשים, שמו שטיחים שלא היו בפעם הקודמת.
מה קורה כאן, מה הבלגן?
מסתבר שיומיים אחרי שנעזוב - הם אמורים לארח קונגרס גדול של רופאים, והם נערכים בהתאם.
מי שזוכר את חוף הים הבתולי אותו תיארתי בפרק הראשון - לא יכיר אותו עכשיו. נבנתה שם סככה ענקית ומתחתיה הוצבו שולחנות וכסאות - מסעדת חוף הוקמה שם מתחת לאף בשבועיים האלה שלא היינו שם:

95

97

זה כבר ממש לא נראה כמו אותו החוף השקט שישבנו עליו רק לפני כמה ימים. כנראה שזה מה שהולך לעבור על סרי לנקה בשנים הבאות - תנופת פיתוח אדירה שתשנה את פניה ואת אופייה.

באחד הימים חנתה בפתח המלון מכונית רולס רויס מדהימה. הצצנו לתוכה - פעם ראשונה שאנחנו רואים מכונית כזאת מקרוב, מעניין למי היא שייכת.
בעלת המלון תכף קפצה להשוויץ - זאת המכונית שלנו, יש לנו ארבע כאלה, והחל ממחר נתחיל לעשות טרנספרים משדה התעופה, להביא לכאן את כל האורחים המכובדים שמגיעים לקונגרס.
וואלה יופי, הקיטוב הזה בין המעמדות אמנם לא ממש בולט לעין בסרילנקה ולא צועק לשמיים כמו בכמה ארצות אחרות שאנחנו מכירים - אבל הוא בהחלט קיים מתחת לפני השטח, בשקט.  יש אנשים שאין להם מה לאכול, ויש משפחות שיש להם ארבעה רולס רויסים...

וסתם קוריוז, באחד הימים שישבנו לארוחת בוקר על החוף, ראינו קבוצת צעירים מתאמנים - כמו קבוצות ההכנה לצה"ל בחולות הרצליה...

96

שעה ארוכה הם עשו תרגילי כושר בהדרכה של מדריך אנרגטי. בסיום האימון - כולם נכנסו למים והשתוללו כמו ילדים קטנים. אחר כך הסתבר שזו קבוצת שחקני קריקט שמתאמנים כדי לשמור על כושר. סרי לנקה חזקה מאד בקריקט, זה הספורט הלאומי שלהם, ואם הבנתי נכון - הם לקחו מקום ראשון באליפות אסיה בקריקט שנערכה באוסטרליה לפני כמה ימים.

ביום האחרון לשהותנו בקולומבו התחילה סופת מונסון ממש מפחידה. ברקים ורעמים השתוללו לאורך שעות, קורעים את האוויר ברעשים מחרישי אזניים, כאילו סוף העולם הגיע. החדר שלנו היה מוגן ובטוח, אבל במדרגות ובלובי של המלון נקוו שלוליות בגודל של אגמים קטנים.הגשם לא פסק לשניה אחת כמעט 24 שעות רצופות. כשהרכב הגיע לקחת אותנו בבוקר לשדה התעופה היה נדמה שאנחנו בונציה ולא בקולומבו - כל הרחובות היו מוצפים והנהג נסע על הכביש כאילו הוא בתוך נהר. באחד הרחובות נפל עץ גדול על רוחב הכביש ואי אפשר היה לעבור, כולם עשו אחורה פנה וחיפשו דרכים חלופיות, ולמרות שעת הבוקר המוקדמת כבר היו פקקים ועומס בגלל מצב הכבישים. הגענו לשדה התעופה ממש באיחור. למחרת בבוקר, כשישבנו לאכול ארוחת בוקר במסעדה הקבועה שלנו בבנגקוק - שחלק מהפינוק שלה לסועדים זה עיתון באנגלית - קראנו שם שבקולומבו עדיין מתחוללת סערת גשמים חריגה. מזל שאנחנו כבר לא שם...

זהו, ביי ביי סרילנקה, בפעם הבאה נשתמע מבנגקוק.

 

תגובות 

 
0 # ואוו חתיכת חוויה עברתם בסרילנקהריקי 2010-11-27 16:35
8) חמדה, ראית כבר כל כך הרבה שקשה להדהים אותך, ובכל זאת מלקרוא את שכתבת ממש שווה להגיע לשם.♥♥♥
אוטוטו יוצאת פה השבת...גשם לא יורד..אין צדק!
לא יכולנו לקבל קצת מהגשם של סרילנקה? :-)
הגב
 
 
+1 # ריקי, אכן שווה, אבלח מדה 2010-12-01 04:06
רק בצורה מאורגנת היטב 0כמו שאת יודעת לעשות!) עם מלונות טובים וכו'.
והגשם ---- בכלל, בכל הארצות שהיינו בהן לאחרונה יש גשם בשפע, האדמה רווייה במים. רק אנחנו קיבלנו ארץ שהיא חצי מדבר...
הגב
 
 
0 # חג אורים שמח !רותי ג. 2010-11-27 18:52
חמדה ויעקב -
אין מילים !!! אתם גדולים. צעירים מכם בעשרים שנה לא היו עומדים בטלטולי הדרך שאתם עוברים.
לא מתגעגעים עדיין לשלוה של הבית ללא יתושים וביצות? למיטות הנוחות? לגבינת קוטג' ועגבנית תמר?
מאחלת לכם ימים טובים וקלים יותר למרות החוויות המופלאות המונצחות בכתבות המעולות שלך חמדה ובתמונות הנהדרות של יעקב.חג אורים שמח לכם מארץ הקיץ הנצחי...
הגב
 
 
0 # איזה חוויות...גיליה 2010-11-27 19:21
כל הכבוד על העמידות בנעים ובפחות נעים...
נשיקות מירושלים
הגב
 
 
0 # רותי - הגעגועים גדולים!ח מדה 2010-12-01 04:12
גבינת קוטג' ועגבניית תמר - רק המחשבה על זה מביאה לי כמעט דמעות לעיניים! תוסיפי לזה זיתים ירוקים דפוקים של צדקיהו ולחם שחור של טלר, ואני ממש אתחיל לבכות!
אבל לא נורא, כל זה יחכה לנו כשנחזור.
בינתיים אנחנו אוכלים פאד-תאי...
חג אורים שמח גם לך ולאריק! ♥♥♥
הגב
 
 
0 # גיל, ילדה שלי, מי כמוך יודעח מדה 2010-12-01 04:14
כמה קשה היה לעמוד בכל התלאות האלו - הרי את "חטפת" את כל הקיטורים בטלפונים...☺☺
אבל שרדנו!
הגב
 
חיפוש באתר או ברשת