wellness5

נוראלייה ואלה

3.11.10

הבריטים ידעו לדאוג לעצמם כאן בסרי לנקה...
נציגי האימפריה חיוורי העור פשוט היטגנו בשמש הסרי לנקית הקופחת, ואין פלא שחיפשו לעצמם מפלט מהחום. הם מצאו אותו בהרים, ומרגע שמצאו - התלבשו על האיזור והפכו אותו להיות אנגליה הקטנה. הקימו שם בתים קולוניאלים, מבני ציבור שיכולים להתאים לכל עיירה בריטית טיפוסית, תחנות רכבת - כל מה שצריך כדי לחיות בנעימים בארץ הטרופית שנקלעו אליה.

נוראלייה

התוצר המובהק של ההשפעה הקולוניאלית באיזור היא העיירה נוראלייה, שכותבים אותה בשתי מילים NUWARA ELIYA.

כאן בילו פקידי הממשל הבריטי את זמנם, בקרירות המענגת של העיירה הגבוהה - היא שוכנת בגובה של 1700 מטר מעל פני הים ומזג האוויר שלה מזכיר את ירושלים בשלהי הקיץ ותחילת הסתיו, כך שממש הרגשנו בבית.
איזה כיף היה לא להזיע! איזה כיף היה להרגיש מין תחושת צינה קלה בבוקר או בערב.
אם היא רק היתה קצת יותר נחמדה, העיירה הזאת, היינו נשארים בה יותר, נותנים לגופנו להתאושש ממכת החום והלחות שספג בשבועות האחרונים. אבל לא היה בה שום דבר שיצדיק שהייה של מעבר ללילה אחד.
הנופים מסביב אמנם יפים נורא, אבל העיר עצמה דוחה ביותר. מרכז העיר נורא ואיום, ממש מכוער ואחרי עשר דקות  של הסתובבות בו - התחרטנו ששיחררנו את הנהג ואמרנו לו לבוא לקחת אותנו רק בעוד שעה וחצי. איך נעביר שעה וחצי?! לא היה מה לראות ובטח לא מה לעשות, ועל אף שהיינו רעבים מאד - לא היה במרכז העיר אפילו מקום אחד הגון לאכול בו. זיהום האוויר ממש עשה לנו כאב ראש - כל המכוניות נוסעות כנראה עם דלק מאיכות מאד ירודה, ועל אף שאין הרבה מכוניות, אלו שישנן משאירות אחריהן עננה מצחינה וחונקת. ממש לא היה לנו איפה להסתתר מהמפגעים של המראה והריח. בקיצור - אולי בתקופת הבריטים זה היה מקום נחמד, היום לא.

ככה נראים היום הבתים הקולוניאלים - כל כך נטע זר במקום הזה:

26

אחרי שהבריטים עזבו, כמובן שהבתים עברו לידיהם של תושבי המקום - מי ש"זכה" בבית, זכה. מי שלא - בנה את ביתו כמנהג המקום. פח גלי בכל מקום, זהו החומר הכי נפוץ ממנו הם עושים גגות וגדרות ודוכנים וצריפונים.

25

מלבד מזג אוויר נעים מאד, האיזור של נוראלייה מצטיין בנופים מקסימים. זוהי ארץ התה של סרי לנקה. כל ההרים והגבעות מסביב מכוסים בשיחי תה ירוקים, כשבין לבין יש  קצת חלקות חקלאיות של  גידולים אחרים

2

3

התה הציילוני הוא באמת משהו משובח. מיום שהגענו לסרי לנקה אנחנו שותים אותו בקנקנים גדולים, אחד אחרי השני. שתיית התה כאן היא תורה שלמה - יש עשרות סוגים של תה וצריך לדעת איך שותים כל אחד ומה לבקש ולהזמין. למשל, אם שותים תה עם חלב, כמנהג האנגלים שהנחילו כאן את המסורת הזאת, מקבלים מין נוזל כהה מאד, מריר, עכור קצת בצבע ובמראה. אם מנסים לשתות אותו כך כמות שהוא - זה זוועה. רק מוסיפים לו חלב וסוכר - זה הופך להיות נקטר!
ויש תה מסוג אחר שמוסיפים לו ליים, ויש תה ששותים פשוט נטו, מעלים חלוטים, והוא ממש נהדר. עם צבע מעולה וארומה וטעם! (נשמע כמו טעימות יין, לא? רק חסרה המילה עפיצות)
תמיד - בכל מקום אפילו במסעדות הכי פשוטות - התה מגיע בקומקום חרסינה מהודר, גם זה משהו מהמורשת הבריטית, ועם ספלים תואמים.  פשוט הנאה לשתות.

כדי להבין יותר את כל תהליך גידול וייצור התה עשינו ביקור בבית חרושת לתה.
גם זה, כמו כל דבר אחר שקשור בתיירים בסרי לנקה, הוא לא ביקור תמים אלא עסק מסחרי לכל דבר. ישנם כמה וכמה מפעלי תה שפזורים באיזור, ולכל נהג/מדריך יש הסדרים עם מפעל זה או אחר שהוא מביא אליהם תיירים. כשביקשתי מנאנדי לקחת אותנו למפעל שקראתי עליו בספר, הוא אמר "אני אקח אתכם למקום יותר טוב!" - משמע, אני אקח אתכם למקום שמתגמל אותי טוב יותר... אבל מה זה חשוב, העיקר שראינו איך מגדלים ועושים תה.

 

ביקרנו במפעל של מק'וודס

9

אחר כך חיפשנו לראות את התה הזה בחנויות ולא כל כך מצאנו. הכל הולך לייצוא הסבירו לנו, ורק בשדה התעופה בדיוטי פרי ביציאה נתקלנו בכמה אריזות שלהם.

למשך הביקור הצמידו לנו נערה חיננית שדיקלמה משפטים באנגלית לגמרי לא רעה, אבל מאד התקשתה לנהל שיחה במילים שלא שיננה לפני כן בעל פה. היא ידעה אנגלית לצורך התפקיד שלה, הסברים מובנים שהיא חוזרת עליהם הרבה פעמים כל יום. כל דבר מעבר לזה - היה קשה לה ולכן שאלות שהיו לנו נשארו ללא מענה. אבל היא היתה חמודה . וחייכנית. קודם כל היא לקחה אותנו החוצה, לראות איך גדל שיח תה:

1

השיחים - בתמונה הם מאחוריה - גדלים לגובה של 60-70 ס"מ. אורך חיים של כל שיח היה בעבר 100 שנים, היום רק 60 שנים. האדמה כאן כנראה התעייפה מלהוציא תה ציילוני משובח לכל העולם ואשתו. .
מה שמעניין הוא שכאשר קוטפים את עלי התה - קוטפים אך ורק את העלים החדשים, הצעירים והרעננים, שצבעם ירקרק בהיר. כל העלים הירוקים הכהים של השיח - לא שמישים בתעשיית התה. אם הבנתי ממנה נכון, כל שיח מצמיח מחזור חדש של עלים צעירים מדי שבוע, וכך קוטפות התה משוטטות בחלקת שיחים מסויימת ומדלגות משיח לשיח ומחפשות רק  את העלים החדשים. .

העלים מובאים למפעל, ועוברים תהליך שלם שתחילתו בייבוש

8

שופכים אותם על רשת ארוכה שמתחתיה יוצא אוויר חם שמייבש את העלים מהלחות שלהם. זה היה הכי קרוב שהורשינו להתקרב אל התה, מכאן והלאה הראו לנו הכל מעבר לזכוכיות:

7

המכונות נראו מאד מיושנות - כנראה עוד מתקופת הבריטים - והתהליך כולו לא נראה מודרני ומתקדם, אבל מי מחפש מודרניזציה כיש מסורת בת 150 שנה של עשיית תה מצויין. לא רוצים שינויים.

הנה תמונה הממצה את כל התהליך

4

מטרתו של הביקור היא לא בדיוק כדי להחכים את התייר, אלא כדי למכור לו תה. ולכן בסיום הסיור  מובילים אותנו אחר כבוד לגינה נחמדה עם כסאות  ושולחנות ומזמינים אותנו להתכבד בכוס תה. התה חינם, אבל אם רוצים גם חתיכת עוגה (עוגת שוקולד כמו שילדים בגן מקבלים בחגיגות יום הולדת, עם קרם מרגרינה וקקאו וסוכר מלמעלה) היא עולה כמה פרוטות.

שימו לב לצבע היפה של התה

11

והוא היה ט-ע-י-ם, מה זה טעים ליגה לאומית! התעלפנו ממנו ונשבענו שמהיום והלאה שותים רק את התה הזה. כבר תיכננו איך קונים סטוקים שלמים שלו לפני שעוזבים את סרי לנקה, ובעתיד אולי מזמינים דרך האינטרנט? בקיצור, התמכרנו לתה.
השלב הבא - לוקחים אותנו לאולם התצוגה ולחנות.. מסבירים לנו על הסוגים השונים

6

יש סוג מסויים שהם מכינים אפילו לבית המלוכה הבריטי והמלכה אוהבת להתענג עליו

5

נו, נו, השתכנענו, תנו כבר לקנות! בראש כבר עשינו הכנה להוציא סכום נכבד, העיקר שנשתה את אותו תה של המלכה.
אבל לא הכנו את עצמנו לתשלום של 100$ עבור קופסה עם 100 גרם עלי תה בתפזורת...
מה זה, תה כזה לא יחליק לנו בגרון מרוב יוקר!
בואו נרד אל העם, נשתה את התה של ההמונים.
איפה התה כמו זה ששתינו שם בגן, שאלנו
הצביעו לנו על כמה קופסאות. זה התה ששתיתם.
יאללה, תביאו שתיים/שלוש/ארבע/חמש קופסאות, יעקב מתלהב.
אני אמרתי לא יותר משתיים. גם כך יש לנו עודף מטען ואין מקום במזוודות.
המחיר היה מאד סביר, אפילו זול - כמו תה ויסוצקי בארץ.
רק הגענו לחדר, מיד הכנו לנו כוס תה.
אבל מה זה? זה התה ששתינו? בחלומות.
תקעו לנו שם איזה תה סתמי וזול, שאפילו לא מזכיר את הנוזל הארומטי והטעים שהיה בקומקום שם בגן של המפעל.
אני חותמת על כך שהתה שהגישו לנו היה מהאיכות המעולה, יתכן אפילו שזה מהסוג של מלכת אנגליה. התה האיכותי הזה שימש כפיתיון לקניה, ואילו התה שנמכר היה מהסוג הכי זול ופשוט שלהם. בלאו הכי רוב התיירים יגלו את זה רק אחרי שיגיעו הביתה.
מזל שקנינו רק שתי קופסאות, יש אנשים שיוצאים משם עם סטוק שלם
אנחנו שותים את התה לאט לאט, הוא נסבל, כמו תה ששותים כשחולים, אבל לא מתענגים עליו. .

אז זוהי חווית מפעל התה שלנו.
משם המשכנו לשוטט בין מטעי התה, המראה פשוט משגע

10

פה ושם רואים חלקה לא מעובדת, כתם חום בתוך הירוק. מסתבר שגם כאן יש להם מין "שנת שמיטה" - כל חמש שנים, נותנים לאדמה לנוח במשך חצי שנה.

12

הירוק ממלא את העין ומרחיב את הלב. יש תחושה מאד מיוחדת כשנמצאים שם בגובה, עם הרים "פורחים" בירוק מסביב. רוב החלקות הן בשיפוע על צלע ההר, איך בכלל קוטפות התה מגיעות לשם, מטפסות ברגל?

16

125

רוב קוטפות התה הן כהות עור שמשתייכות למיעוט הטאמילי שנמצא בסרי לנקה. כמו שכבר סיפרתי, כשהבריטים הבינו שיש להם מכרה של זהב מתחת ליד - הם ייבאו לכאן ממדינת טאמיל נאדו שבהודו אלפי ידיים עובדות שיפיקו בשבילם את הזהב הירוק הזה במטעי התה.  אותו גרעין של אלפי משפחות  טאמיליות הלך והתרבה, והעבודה הזאת במטעים נשארה עד היום  נחלתם הבלעדית.

13

14

15

קוטפות התה קושרות את השק לראשן. ניסיתי להבין, ללא הצלחה, כמה שקים הן בדרך כלל ממלאות ביום עבודה

52

כולן מחזיקות ביד מקל אחד ארוך או שניים, שוב לא  ברור בשביל מה - אולי כך הן מפלסות דרך בין השיחים הסבוכים? אין לי מושג. (ברגעים כאלה ממש היה חסר לי מדריך ידען שיתן הסברים. מרבית הנהגים הפרטיים הם נהגים טובים אבל לא מדריכים ידענים)

57

את הלילה בילינו במלון קולוניאלי עתיק שבעבר שימש כביתו של מושל האיזור.
הוא נקרא GROSVENOR HOUSE

19

אז ככה זה מרגיש להיות מושל בריטי בקולוניה מעבר לים? חתיכת בית הוא עשה לו שם...
את מה שאפשר לתחזק, הם מנסים לתחזק בסדר. אבל המון דברים שם כבר פשוט מתפוררים, ונראה לי שמהר מאד המלון הזה יהיה זקוק לשיפוצים רציניים.
האמבטיות מצהיבות מיושן - ממש לא נעים להכנס לתוכן אפילו עם כפכפים. חלק מהחלונות שבורים ומודבקים עם מסקינג טייפ... הריהוט מה זה ענתיקה ודי חורק.
אבל מה, יש למקום מין הדרת כבוד בריטית מאופקת כזאת, הוא בהחלט משמר את האווירה של פעם.
זה למשל ה - LOUNGE - חדר ההסבה, הכל עם הריהוט המקורי מלפני 150 שנה

17

אלה המסדרונות הארוכים שמשני צדיהם חדרי אירוח, בטח בשביל כל האורחים רמי המעלה שהקיפו את המושל

20

21

כך נראה החדר הענק שלנו, עם האח והריהוט המיושן

23

וזה חדר האוכל

22

כל הכסאות העתיקים (בדקתי את כל אלה שמסביבי) שבורים במקום זה או אחר, ומודבקים בצורה פרוביזורית, די - עשו את שלהם! צריך להחליף...

46

אבל בסך הכל היתה חוויה לא רעה לישון שם ולאכול שם שתי ארוחות - הצוות כולו מתנהג עם גינונים של תקופה אחרת ובהחלט יש במקום אווירה  של פעם.

לפי התוכנית המקורית, התכוונו להשאר בנוראלייה כמה ימים, אבל לאור הביקור המזעזע במרכז העיר, ולאור העובדה שחוץ מלראות את הירוק בעיניים ממטעי התה - אין יותר מדי מה לעשות שם, החלטנו לקצר. גם השהייה בבית המושל, אווירה או לא אווירה - לא היתה ממש מזמינה להשאר בה עוד, ולכן המשכנו ליעדנו הבא, העיירה ההררית (גובה 1000 מטר מעל פני הים) שנקראת אלה.

אלה - ELLA

על אלה סיפרו לנו שהיא מקום קטן ומקסים לבלות בו כמה ימים. יאללה, קדימה לאלה.
הדרך בין נוראלייה לאלה פשוט נוראה, הכי גרועה מבין כל כבישי סרי לנקה שנסענו בהם.  מהירות ממוצעת - 30 קמ"ש, מהמורות, בורות, כביש שבור וקטעים של אין כביש. אבל מה - ה"מע"צ" שלהם עובד בכבישים,  הכל מלא כלים כבדים ודחפורים ומכבשים. מאד יתכן שמי שיסע שם בחודשים הקרובים כבר יחליק מעדנות על כביש אספלט חדיש, אנחנו ממש סבלנו. המרחק לא גדול, פחות מ-100 ק"מ לדעתי, אבל לקח לנו 3.5 שעות. מזל שהנופים היו כל כך יפים, זה פיצה על הסבל

27

35

בדרך עצרנו לקצת צילומים יפים. יש כאן המון חקלאות קטנה, פשוטה כזאת, של גידולי ירקות.  מסתבר שאחד הבריטים בשם סמואל בייקר לקח על עצמו לפני 100 שנה משימה - ללמד את החקלאים המקומיים לגדל ירקות לצריכה אישית. הוא הביא הנה את כל הירקות האהובים עליו מאנגליה, ולימד את התושבים לגדל אותם. המראות ממש יפים:

 

33

34

חלקות של כרוב ובצל ירוק וכרישה וקישואים וגזר וקולורבי והרבה  תפוחי אדמה, נאנדי אמר שתפוחי האדמה שמגיעים מהשדות האלה הם הטובים ביותר בסרי לנקה.

24

לאורך הדרך, בצדי הכביש, אנשים מוכרים את עודפי התוצרת שלהם. לכל אחד יש חלקה קטנה, זה לא כמויות מסחריות. אחרי שהוא מוריד לעצמו את הצריכה המשפחתית - העודפים נמכרים בשווקים מאולתרים

42

43

יש גם דוכנים יותר מאורגנים

55

56

כשסוף סוף הגענו לאלה, לא הבנו על מה כולם מדברים. מה יפה כאן? היא נראית כמו חור באמצע הכלום. קצת דוכנים ומסעדות, המון כלבים משוטטים- זה הכביש הראשי.

31

32

30

אני בעצם מבינה מה קוסם לחבר'ה צעירים במקום הזה. זה מזכיר לי קצת את מקומות המפלט של הודו. צמחיה יפה, בתוכה יושבים כל מיני גסטהאוסים פשוטים  שאפשר להיזרק בהם, על הכביש הראשי יש כמה מסעדות, אינטרנט קפה. המון טבע. אולי טרקים רגליים. סבבה, שיעשו חיים, אבל בשבילנו לא היתה למקום כל משמעות יפה.

מפלס החששות והעצבנות שלנו התחיל לעלות - איפה הוא רוצה להלין אותנו כאן?  ביקשנו לראות את המלון, ונאנדי אמר לא לא, קודם כל תאכלו. הוא ידע שאחרי אוכל טוב אנחנו עם מזג יותר נוח... הוא גם אמר שיש במקום הזה מאכל טיפוסי לאיזור וכדאי לנו לטעום אותו.  מסכן, ייבשנו אותו, שום עמלות הוא לא קיבל עלינו כי לא קנינו כלום בשום מקום, לא הלכנו למקומות שהוא רצה לקחת אותנו ובכלל, לא הלכנו בתלם מבחינתו. אז אמרנו יאללה, ניתן לו להרוויח קצת. נלך לאן שהוא רוצה. (לא שהיו הרבה אופציות בסביבה...)
נכנסנו למסעדה ברחוב הראשי של אלה, שהיא גם במקרה האינטרנט קפה של  המקום.  יופי, אפשר לבדוק דואר בזמן שמחכים לאוכל

29

וצריך היה לחכות הרבה כי המנה שהזמנתי, האוכל המקומי שהוא המליץ עליו, צריך הכנה ממושכת... זה מין אורז עם קארי שנעטף בעלה בננה ונכנס לתנור.
בבקשה, לא חריף, אני מבקשת שלוש פעמים מהמלצר, והוא אומר שאין בעיה, אין בעיה, נו ספייסי.
זה מה שקיבלתי

45

נו ספייסי?
זה היה אבק שריפה ששלח אותי לספייס כמעט
וגם לא היה מי יודע מה טעים, סתם יציקת אורז עם קוביות לא מזוהות של ירק ובשר מלמטה. והמחיר - בשמיים. כבר קינאתי ביעקב שנשאר צמוד למוכר ולידוע - שניצל עם סלט תפוחי אדמה - אמרו הרי שתפוחי האדמה של האיזור הכי טעימים
רק חבל שנתנו אותם בכמות כל כך קטנה ...

44

 

אחרי האוכל הגיע הרגע הקשה של התמודדות עם המלון שנאנדי בחר בשבילנו. יעקב הלך לראות את המקום וחזר מזועזע, אין מצב שאנחנו נשארים כאן! 58 דולר ללילה בחור כזה, לא מוכנים! אגב, כל התרמילאים ישנים בדיוק בסוג כזה של גסטהאוסים, אבל הם משלמים 15-20 דולר ללילה כי אין שם פערי תיווך של כל מיני ידיים מיותרות בדרך. נאנדי המסכן, הוא לא ידע מה לעשות אתנו. "המחירים באלה יקרים בגלל מזג האוויר שלה" הוא ניסה למכור לנו טיעון, ואנחנו הסברנו לו שזה לא בגלל המחיר - שהוא מעצבן כשלעצמו - אלא בגלל רמת החדר. טוב, הוא עשה כמה טלפונים עצבנים ואחר כך בישר לנו שיש לו מקום נורא יפה אבל הרבה יותר יקר. לא חשוב, קח אותנו, קח אותנו כמה שאפשר רחוק מהחור הנורא הזה.

ואז הגענו לגן עדן. מה זה גן עדן, על אמת..

המקום שנקרא VIEW POINT VILLA נמצא 6 ק"מ אחרי אלה, על פסגה של הר, בנוף עוצר נשימה. האוטו בקושי טיפס לשם.
יש שם 4-5 יחידות "שאלה" - CHALLET שיושבות בתוך גן מקסים

50


גם כאן היה צריך קצת השתדלות כדי שנקבל את הוילה הכי טובה שיושבת ממש מול הנוף, יעקב פיתח כישורי משא ומתן מעולים. עד שהוא חזר אני צילמתי קצת את הגן
קודם כל - תראו אתת העץ עם צבע הפריחה המדהים הזה - האבקה צונחת לרגלי העץ עד שהרוח מעיפה אותה לכל עבר

51

מלא עצי פרי מסביב - פאפאיה

49

ג'ק פרוט

48

יש למקום אפילו חלקת תה פרטית, עם קוטפת שטרחה על מילוי השק שלה

47

ואז צריך להתחיל לטפס במדרגות לראש ההר... מזל שהיו שם כמה בחורים חזקים לסחוב את המזוודות שלנו

53

הנוף מהמרפסת היה ממש מדהים,  הבן אדם פשוט נאלם דום מול יופי הבריאה

28

זו הוילה של השכנים שלנו, זוג גרמנים "פליטים" שברחו מאיזה גסטהאוס שבו הבחורה נעקצה על ידי כל מיני חולירות וכל הרגליים שלה היו מלאים סימנים אדומים נוראים, הם באו למלון הזה כדי סוף סוף לישון כמו שצריך.

38

החדר שלנו עצמו היה נחמד, עם פרחים טריים על הכריות ועם אורחת - צפרדע קטנה שטיילה בין האמבטיה  לאיזור שמתחת למיטה. כבר התרגלנו לישון עם צפרדעים.

54

אבל העיקר היה באמת בחוץ, על המרפסת מול הנוף

41

היה אינטרנט טוב (כן, למרבה הפלא דווקא במקום נידח כזה, נתנו לי חיבור עם דונגל),
מוזיקה מהמחשב (גילי, תודה על הדיסק המדהים - חרשנו אותו לאורך ולרוחב נון סטופ עם כל 300 השירים ששמת לנו בו),
כוס קפה טעים כמו שרק יעקב יודע להכין לי - היינו פשוט בעננים. כמה קל לשמח אותנו. 

39

לקחו מאתנו הזמנה לארוחת ערב ושאלו באיזו שעה נרצה אותה
ואכן בשעה היעודה אותם בחורים מהמזוודות עלו וירדו כמה פעמים וערכו לנו שולחן על המרפסת

בינתיים, כשהיה עדיין אור של טרם שקיעה, ראינו פתאום ענן חלבי סמיך מתקרב לעברנו וממלא את כל העמק שלפנינו. ממש ראינו אותו מתקדם מטר אחרי מטר ועוטף את כל העולם

40

37

והענן הלך והתקרב, ופתאום בצורה לגמרי מופלאה - כל העולם נצבע בצבעים של שקיעה. לא ראינו את השמש בכלל, רק ראינו איך היא צובעת את הכל בצבעים שעדשת המצלמה לא קולטת כמו העין האנושית

36

18

וכשהחשיך - לא ראינו חצי מטר קדימה. הכל היה ערפל סמיך, ישבנו ממש בתוכו.
חיכינו לארוחת הערב, ובינתיים יעקב עשה לנו תוכנית בידור עם קטעי וידאו מקסימים מתוך האוסף שלו על המחשב - הוא אוסף קליפים של ביצועים מקוריים ו/או נדירים לקלאסיקות מוזיקליות, מביצועים מיוחדים של קונצרטים ועד מוזיקה לטינית, יוונית, ג'אז ומה לא. כמה עשרות ג'יגה של המיטב מן המיטב.
שרנו ביחד עם הקליפים קטעים מתוך פורגי ובס, כנר על הגג עם זירו מוסטל, הקשבנו לסונטה לאור ירח של בטהובן ואפילו רקדנו רומבה על המרפסת לצלילי מוזיקה קובאנית. הבחורים שהביאו את האוכל הסתכלו עלינו בהשתאות ובחיוכים נבוכים, אבל אנחנו היינו מאושרים.
(חבל שהאוכל היה ממש מגעיל, רק זה קילקל את האידיליה)

למרות שהמקום מדהים ביופיו - גם כאן לא רצינו להשאר כמה ימים.
קודם כל כי הוא יקר, שנית כי אין כל כך מה לעשות.
אנחנו לא מאלה שעושים טרקים בטבע, ורק לשבת ולהסתכל עליו - הסתכלנו מספיק.
הודענו לנאנדי שלמחרת ממשיכים הלאה, לדרום האי. אז בפרק הבא - נספר על שמורת הטבע יאלה.

 

 

 

תגובות 

 
+1 # יו איזה מקוםגיליה 2010-11-17 08:24
עכשיו הייתי מצטרפת אליכם על המרפסת, עכשיו....
הגב
 
 
0 # עוד מעט תצטרפי, על מרפסת אחרת אמנםח מדה 2010-11-25 15:40
אבל נהיה ביחד!
אני סופרת את הימים.♥♥
הגב
 
 
0 # שותפיםשירי 2010-11-17 20:18
חמדה, יש לי תוכנית בשבילכם: כדי להבדיל בין מזרח למזרח, תעשו טיול באיסלנד, אחר כך נאפל- או שמא כבר ביקרתם שם?
ספארי באפריקה? בנדידת החיות?-מדהים.
קוראת אותך ומתענגת, הכל חוזר לי , והתמונות- מהממות.
הגב
 
 
0 # צודקת!ח מדה 2010-11-25 15:44
שירי, כל ההצעות שלך מתקבלות! יש עוד המון מקומות על פני הגלובוס שמחכים לנו. החוכמה היא לדעת לעשות את האיזון הנכון בין עונג לסבל... אנחנו משתדלים.
ובאיסלנד אני מאד מאד מאד רוצה להיות!
הגב
 
 
0 # שאלהבן 2011-05-09 22:24
הנהג שלכם
איפו הוא ישן?
הגב
 
חיפוש באתר או ברשת