30.10.10

נתחיל דווקא בתמונה שמדברת יותר מאלף מילים - הנה, זו סיגיריה:

השטרונגול הזה שמתרומם לו כך פתאום באמצע האיזור המישורי הוא גוש וולקני שהתהווה לפני אלפי שנים בהתפרצות של הר געש שבינתיים נעלם. הסלע מתרומם רק לגובה של 200 מטר מעל פני הקרקע, אבל ההיקף שלו ענק והוא פשוט מטיל הוד ואימה על כל מי שצופה בו. אין פלא שהוא משך אליו הרבה אנשי דת שפירשו אותו כתופעה אלוהית, וידוע על נזירים שהתגוררו בו כבר לפני מאות שנים בתוך מערות וחללים שנפערו בסלע.
אחד המלכים הקדמונים בסרי לנקה בחר את  פסגת הסלע כמקום הכי מתאים לבנות בו את הארמון שלו... הוא הפך את הסלע כולו לאריה ענק, עם ראש מפוסל  ורגליים ענקיות. זה גם מה שהעניק למקום את שמו, סיגיריה פירושו סלע האריה. מכל האריה נשארו כיום רק הרגליים הגדולות. אבל שרידי הארמון של המלך המגלומן עדיין נמצאים על הסלע הענק ומושכים לשם אלפי מבקרים.

אני כמעט מתביישת לספר שהגענו את כל הדרך לסיגיריה, אבל לא טיפסנו לסלע. הסיבה הרשמית היא שיעקב סובל מורטיגו - סחרחרת גבהים.  הוא רק ראה את הנתיב שמוביל  במעלה הסלע אל הפסגה, ומיד נעמד על הרגליים האחוריות. לא עולה!

אמרתי שהסיבה של יעקב היתה הסיבה הרשמית. אבל בפועל, גם בלי הורטיגו, לי לא היה שום חשק לטפס את מאות המדרגות האלו, בשמש יוקדת ובלחות בלתי נסבלת, רק כדי לראות שרידים ארכיאולוגיים - שיהיו יפים ככל שיהיו.
נאנדי הבין אותנו והסכים שזה לא בשבילנו, והבטיח לקחת אותנו לראות את הסלע ולצלם אותו מכל מיני זוויות, וגם להראות לנו כל מיני אטרקציות אחרות בסביבה.

מי שמתכנן להגיע לבקר במקום - כדאי שיקרא  מה בדיוק יש לראות שם ויחליט עד כמה זה מעניין אותו. קראתי שיש שם ציורי פרסקו מהממים ביופיים, אבל אני לגמרי שלמה עם ההחלטה לא לטפס.

הנה כמה צילומים נוספים מרחוק

השטח שמתחת לסלע הוא מעין פארק יפה עם שבילי עפר שאפשר לטייל בהם רגלית וגם לנסוע באוטו

זה האוטו של נאנדי - היה נוח ונעים עד מאד! הוא תמיד השתדל להחנות אותו בצל ובכל פעם שיצאנו החוצה וחזרנו נוטפי זעה, ברכנו מחדש על המזגן הנפלא של ניסאן ונאנחנו "א-מחייה" !

והפסטורליה חוגגת

יש הרבה פינות חמד ותעלות מים מלאות בצמחי מים

ויעקב חגג שם עם תמונות השתקפויות, בדיוק כמו שהוא אוהב

נסענו לטייל קצת בכפרים מסביב, הנופים יפים אם כי עדיין לא עוצרים נשימה (זה יגיע בהמשך, יש למה לצפות...)

אנשים חיים מאד בפשטות, אבל באמת טובלים בתוך הטבע

ראינו חמולה של באפלו (חיות בר, לא מבוייתות) שטובלת במי אגם קטן

ותופעה מעניינת, שמנו לב לשכל באפלו צמודות 2-3 ציפורים לבנות. איגרט שמן (EAGERT) אולי בהמשך תהיה תמונה מתאימה. הציפורים האלו מנקות את הבאפלו "שלהן" מחרקים וטפילים שמתיישבים לו על העור. WIN-WIN SITUATION, כולם מרוויחים. אלה זוכים להפטר מהטפילים המציקים, ואלה זוכים בארוחות חינם

הבאפלו לא לבד באגם.. עשרות ציפורים -

ואפילו פיל פילון קטן, הראשון שראינו חופשי בטבע...

עמדנו והשקפנו על חיות הבר שעה ארוכה. זה כל כך שונה מאשר להסתכל עליהן בגן החיות, בתוך כלובים  סגורים.

סיפרתי כבר שנאנדי מכיר את כל הציפורים. הוא נתן לי שיעור, אבל לצערי אני לא תלמידה כל כך טובה, לא זוכרת שמות של מה שהוא הראה לי

אבל את הציפור הטורקיזית היפהיפייה הזאת אני לא יכולה לשכוח, היא נקראת KINGFISHER, וכשמה כן היא - דייגת מדופלמת. יושבת על ענף וצופה  במים, ואז בתנועה מהירה כמו חץ מזנקת על המים ויוצאת עם דג בפה.

בסוף החום הכריע אותנו וביקשנו לחזור למלון. מזג האוויר כאן באמת קשה. אתה עומד בחוץ לרגע, אפילו בלי לעשות שום תנועה, וכולך נוטף מים. במלון לפחות יש מזגן.

לסיום הפרק הזה אני רק אציין משהו על מעמדה של האשה בסרי לנקה. זה מאד מפליא אותי וניסיתי לתחקר את נאנדי, אבל הוא לא שיתף פעולה. הנשים מקומן בבית. הן לא נראות, לא נשמעות, לא באות בשום סוג של מגע עם התיירים. ממש מחביאים אותן. בכל בתי ההארחה שהיינו - הצוות הוא על טהרת הגברים. בחורים צעירים בעבודות הפשוטות, וגברים מבוגרים יותר בתפקידים ה"ניהוליים". הגברים מנקים את החדרים, מבשלים את האוכל, מגישים אותו, אפילו עושים את הכביסה שמוסרים להם, ומחזירים אותה מקופלת יפה - הלוואי על הרבה גברים בארץ שלנו שידעו לתפקד כך. נשים - יוק.
אמנם ברחוב רואים הרבה נשים, אבל אין אתן קשר, שום שיג ושיח. בחנויות - המוכרים גברים.
ואני דווקא חשבתי שזו ארץ מאד מתקדמת מבחינת שוויון זכויות לנשים - הרי היתה להם כאן אשה נשיאה לפני כמה שנים. ניסיתי לשאול את נאנדי עליה, והוא רק אמר לי "אל תזכירי לי את האשה הזאת! היא היתה רעה, לא טובה לאנשים של העם שלנו!" טוב, סגרתי נושא. לא רוצה לדרוך לאף אחד על קצות האצבעות, אבל בהזדמנויות שונות הוא דווקא העלה נושאים פוליטיים וסיפר על הנשיא המכהן שלהם - כמה הוא טוב ומוכשר ועושה דברים לטובת העם. הוא הפסיק את מלחמת האזרחים העקובה מדם שהיתה כאן, הוא בונה כבישים, בתי חולים, בתי ספר. כולם אוהבים אותו, אבל יש לו כמה יריבים פוליטיים שרוצים לחסל אותו ולכן הוא מאד נזהר. בכל מקום שהוא אמור לבקר בו יש גדודים של צבא ומשטרה שמאבטחים אותו, ונתקלנו בזה בכמה מקומות לאורך הדרך.
אם הוא כל כך טוב הנשיא הזה - אני מאחלת לו הרבה הצלחה ותקופת כהונה ארוכה ארוכה - יש לו המון עבודה לעשות כאן!

זהו להיום. מחר ניסע לבקר באחת הערים העתיקות הקדושות של סרי לנקה - פולונרואה