wellness5

בילבאו, חבל הבאסקים

23.9.10

מסאן סבסטיאן המשכנו לבילבאו, אחרי גיחה קצרה לפמפלונה.
כל כך קצרה היתה הגיחה שאי אפשר להביא ממנה אפילו תמונה אחת... פשוט, גם כאן קרה לנו המקרה המביש שלא הצלחנו למצוא חניה קרוב למרכז העיר, ואחרי התברברות ורונדלים מתישים פשוט עשינו אחורה פנה ועפנו משם.
אנחנו מתחילים להיות קצת קצרי רוח כלפי תעשיית התיירות המשגשגת הזאת. פעם הבאה נבוא בינואר.
כל מי שחושב שסוף ספטמבר זה כבר סוף עונת התיירות בספרד - טועה. זה ממש השיא. אי אפשר לזרוק סיכה. ומאחר ואנחנו מלאים וגדושים בחוויות, לא קשה לנו לוותר על אחת פחות אחת יותר, אז ככה נגוזה לנו פמפלונה. או יותר נכון, העיר העתיקה של פמפלונה שאליה לא הצלחנו להכנס, כי ברחובות ובשדרות של העירה הרגילה חגנו די הרבה במעגלים וראינו דיינו...

למי שלא ידע - פמפלונה היא העיר שפעם בשנה, למשך 5-6 ימים בחודש יולי, חוגגים בה את יום חגו של קדוש נוצרי (סנט פרמין) בפסטיבל ברברי שבו אלפי אנשים רצים בסימטאות העיר העתיקה, לבושים בחולצות  לבנות עם צעיף אדום לצווארם, ובעקבותיהם רצים 6 שוורים חמי מזג. מי רודף אחרי מי לא בדיוק ברור לי, הפרים אחרי האנשים או האנשים אחרי הפרים, אבל הריטואל המשונה הזה כבר השאיר מאחוריו  במהלך השנים 15 גוויות שנרמסו על ידי השוורים או ההמון השועט. מי שמשתתף במירוץ עושה את זה כמין מבחן לאומץ לב ול'מותר האדם על הבהמה'.
אחרי המירוץ המתיש, יש לשוורים האלה עוד עבודה של שעות נוספות בצורת מופע ראוותני של מלחמת שוורים, מה שמעורר בי ממש חלחלה ודחיה.
אז אולי מוטב שלא מצאנו חניה.

בכל אופן נהנינו נורא מהדרך אל פמפלונה וממנה. הנופים נפלאים - כפרים קטנים תלויים למרגלות ההרים

2

ושדות מעובדים בשלל גוונים של ירוק שממלא את העין מאופק עד אופק:

3

מאחר והיום זה ערב סוכות וקצת חסרה לנו אווירה של חג, החלטנו לעשות "יום לימודים קצר" ולנסוע ישר למלון.
אני מאמינה שיש איזו השגחה עליונה, או מלאך שומר, שמכוון אותנו בדרכים ודואג שהכל יהיה כמו שצריך. טפו טפו שלא נפתח פה לרעה...  אבל תראו מה זה - ערב סוכות, דאגו לנו שנשב בסוכה...

23

סוכת הגפנים הזאת ממוקמת ממש מול המלון שהזמנו. גם כאן, כמו בסאן סבסטיאן, בחרנו מלון שיושב על צוק שמשקיף על כל העיר, והמסעדה הזאת - שלא שייכת למלון רק נמצאת צמוד אליו - נחשבת לאחת ממסעדות היוקרה של האיזור.  יושבים בה באוויר הפתוח, ולמטה, כל העיר נפרשת כמו על כף היד.

איך שראינו את זה - החלטנו שאוכלים שם. כן רעבים, לא רעבים, לא חשוב - כאן אני יושבת בסוכה ואוכלת!
זה שלא היה אף שולחן פנוי ושהמסעדה על סף סגירה - ממש לא הפריע, כשאני רוצה אוכל שום דבר לא עומד בדרכי...

המקום מלא בסועדים, כולם עם בקבוקי יין והררי בשר כאלה

28

המלצרים הזריזים הביאו שולחן נוסף מחלק אחורי של המסעדה, שני כסאות, מפות לבנות מעומלנות וסכו"ם, והנה גם אנחנו בין הסועדים.

26

התפריט מאד מצומצם, ויקרררררר..........
ניסינו להזמין 2-3 מנות שנראו לנו סבירות - אין, נגמר, שעה מאוחרת. (ארבע...)
האפשרות היחידה אם רוצים לאכול בשעה כזאת - רק בשר, סטייקים. או המנגל הזה שבתמונה למעלה, עם כל מיני נתחי בשר שלא בטוח שנרצה לאכול אפילו אם נצליח לבלוע את המחיר של המנה - 75 יורו לזוג. כמעט וקמנו ללכת, אבל התחלנו כבר לזלול מהלחם המדהים שהגיע לשולחן, לא נעים לקום. אחרי כמה ימים רצופים של אכילת בשר, רצינו  משהו אחר, להשתיק את הכולסטרול שבטח משתולל, אבל בלית ברירה הזמנו את הסטייקים - אנטריקוט בשבילי וסינטה בשביל יעקב.

אני חייבת לציין שאלו היו שני הסטייקים הכי טובים שאכלנו אי פעם - כולל ארגנטינה!
רכים, נימוחים בפה, ומלאי טעם.

29

הפרות הספרדיות הן מה שנקרא Free-range - כלומר הן רועות חופשי במרעה פתוח, אוכלות וישנות באותו שדה ולא עושות צעדות מפרכות מן הרפת לאחו  - מה שמבטיח שלא תהיינה שרירניות. ואכן, הבשר רך, אפשר ממש לאכול אותו בכפית ובלי סכין ומזלג.

כדי להחליק את הסטייקים בקלילות הזמנו סלט, סלט עגבניות. היתה בו העגבניה הכי יקרה שאכלתי בחיים שלי - עגבניה אחת ויחידה, אמנם גדולה, פרוסה לפרוסות יפות ומעליהן קצת בצל ושיני שום חיות. 16.95 יורו טבין ותקילין לעגבניה הזאת, לא פחות ולא יותר מ-85 ש"ח.

27

אבל זה היה ט-ע-י-ם!  מלמעלה זילפו קצת שמן זית וחומץ בן יין, ואנחנו הוספנו עוד קצת מתוך הבקבוקים שהביאו לשולחן ופשוט חגגנו את חג סוכות.
אם הייתי הולכת לרמי לוי וממלאה עגלה ובאה הביתה ומבשלת ומכינה - היה עולה פחות? לא. אז השתדלנו לא לחשוב על המחיר ונהנינו עד הסוף.

האוכל הכניס אותנו להלם עיכול - לא יכולנו לעשות כלום חוץ מלישון קצת. מזל שהמלון ממש נקסט-דור.
קיבלנו חדר עם חלון גדול שפונה לנוף, ולפני שצנחנו על המיטה עוד הספקתי לצלם קצת דרך החלון:

25

ממש מתחת לחלון שלנו - מגרש טניס, וחבטות הכדור היו מנגינה נעימה שליוותה אותנו אל תוך השינה. מפעם לפעם הקריאות הקולניות של זוגות השחקנים הקפיצו אותנו, אבל לא עד כדי להבריח את השינה המתוקה, השלאף-שטונדה של החג.

24

כשהתעוררנו - כבר החשיך, ובילבאו זהרה מולנו באלפי אורות מרצדים. (אין עלי בבחירת בתי מלון, תודו! אני בוחרת אותם אחרי שעות של מחקר מעמיק...)

1

למחרת בבוקר, מצויידים במפה והוראות שקבלנו מהמלון ובנעלי הליכה נוחות, יצאנו למדוד את רחובות העיר. יכולנו להזמין טקסי כדי לרדת העירה, עם האוטו שלנו זה ממש לא לעניין - העיר פקוקה ואין חניה. אבל הפקיד במלון יעץ לנו לעשות מה שהמקומיים עושים - לרדת ברכבל מהצוק למטה.

4

זה בדיוק מה שעשינו - הנסיעה עולה פרוטות, וביום טוב עם ראות טובה - זו חוויה. לנו היה קצת מעונן וערפילי, אז זה מה שהצלחנו לראות מהרכבל היורד

30

היעד שלנו אחרי שהגענו למטה - כמובן מוזיאון גוגנהיים. בשביל זה, או בעיקר בשביל זה, אנשים מגיעים בכלל לבילבאו, שעד שנת 1997 שבה נפתח המוזיאון, היתה סתם עיר אפורה וחסרת ייחוד. מרגע שהמוזיאון נפתח, הוא נתן לעיר תנופת התפתחות תרבותית שמביאה אליה המון תיירים, כולל תיירות פנים, שמגיעה לא רק בשביל המוזיאון אלא בשביל כל מה שהתפתח מסביבו ובעקבותיו.

בדרך לעבר המוזיאון צועדים על הטיילת שעל גדת הנהר (רואים כבר חלק מהמבנה המדהים)

6

על הנהר נמתח גשר יפהיפה להולכי רגל בלבד, שתוכנן על ידי מיודענו קלטראווה

5

יעקב ביקש ממישהו לצלם אותנו, כמעט ואין לנו תמונות ביחד. אז הנה יש, תמונה על הגשר

20

מצידו השני של הנהר - בתי העיר

8

והמוזיאון הולך ומקבל צורה לפנינו

7

לא יודעת מי  האיש בפסל הזה למעלה, אבל משהו בתנועה שלו ובהבעת הפנים מצא חן בעיני, אז הנה הוא מוגדל

19

מוזיאון גוגנהיים

מוזיאון גוגנהיים בבילבאו הוא אחד המבנים המדהימים בעולם. הוא תוכנן על ידי האדריכל הנודע פרנק גרי, ששיחק עם חומרי הבניה כחומר ביד היוצר. התוצאה היא מבנה מיוחד שאמור לסמל ספינה - יש אומרים שהמוטיב הימי הזה נבחר בגלל היותה של בילבאו עיר נמל ומתאים לה מוזיאון-ספינה. מחשבה רומנטית יותר קושרת את ספינת הענק הזאת של פרנק גרי עם הטיטאניק שטבעה, בנג'מין גוגנהיים היה על סיפונה ואולי יש קשר. בכל אופן, לי המוזיאון לא ממש הזכיר ספינה.

 

די קשה להכיל את כל המבנה בתמונה אחת.

13

מכל זוית הוא נראה קצת אחרת

14

רוב המבנה עשוי מלוחות טיטניום צמודים זה לזה, כמעט כמו קשקשי דג כסופים

32

וגם כאן - כמו למשל הגוגנהיים בניו יורק, המבנה כאילו גונב את ההצגה למוצגים שבתוכו. אחרי וואו כזה גדול מבחוץ, בפנים צריך להיות משהו ממש מיוחד כדי להרשים

10

 

אנחנו עדיין בחוץ. את הרחבה שלפני הכניסה מפאר עכביש שחור ע-נ-ק (אולי זו אמנות, מה אני מבינה...)

9

ופסל כדורי כסף יפהיפה

15

ועכשיו נכנסים פנימה. 12 יורו כרטיס, אבל היום גובים מאתנו מחיר מוזל של 8 יורו בלבד.
למה? קומה 3 - קומת יצירות האמנות - סגורה לשיפוצים.
אז מה כן יש לראות? או, המון, אומרת מוכרת הכרטיסים. יש תערוכה גדולה של אניש קאפור.

17

אניש WHO? טוב, זו בטוח רק הבורות שלי, כי מסתבר שהוא אמן בעל שם עולמי, עטור פרסים מפה ועד שם. בכוונה הבאתי את התמונה למעלה, עם הכרזה של התערוכה, כדי שתראו את הדם המרוח בה. בתוך המוזיאון אסור לצלם, ולכן אני אצטרך לדייק בתיאוריי...

אני אקדים ואומר שאני לא מבינה כלום באמנות מודרנית. נדמה לי גם שאני בכלל לא אוהבת אמנות מודרנית. כמובן לא נעשה הכללות, אבל אני חושבת שחלק לא מבוטל ממה שנחשב לאמנות מודרנית זה קשקוש-בלבוש. אם עד עכשיו רק חשבתי כך בתיאוריה, התצוגה בתוך הגוגנהיים הוכיחה לי מעבר לכל ספק שאני חושבת נכון. הרבה כלום. מינימליזם קוראים לזה?? דמניינו למשל אולם גדול, עם קיר לבן ענק. האולם כולו מסוייד לבן, והוא ריק לגמרי לגמרי, אין בו כלום - רצפה וקירות לבנים. ועל הקיר שממול לכניסה יש פתאום משיכת מכחול קטנה, כמו מין שריטה, או מין צלקת קטנה, בצבע אדום.  הצלקת הזאת היא בערך 20-30 ס"מ גודל, על קיר של 200 מ"ר.
וואלה, לא הבנתי איפה האמנות פה. אולי רצו לגרום לנו לחשוב על נקודה קטנה בזמן, או משהו כזה? אין לי מושג.

אבל נעבור לאניש קאפור. האמן ההודי הזה אוהב לשחק בדם. טוב, לא דם אמיתי, אבל שעווה בצבע אדום. כל התערוכה כולה סובבת סביב המוטיב הזה של הדם. למשל - יש חדר ענק, קירות צבועים לבן, בפינה אחת יש מין תותח שהפגיז בשעווה אדומה חמה את כל הקיר שממול. הכל נראה כמו דם שניתז מסביב. מעורר בחילה ממש. יכול להיות שלזה התכוון המשורר - לזעזע.  בכל אופן עברנו מחדר לחדר ומקומה לקומה, ובכל מקום רעיונות מוטרפים שלו מצאו ביטוי מוחשי בתערוכה.השעווה האדומה חזרה על עצמה בואריאציות שונות, נתזי דם, גבעה מלאכותית עשויה מגושי דם וכו'. אני ויעקב הסתכלנו אחד על השני בתמהון ותהינו איפה התפספס לנו החוש האמנותי, איך זה קרה.

אחר כך הגענו לחדר שבו מספרים על האמן ומציגים דגמים של דברים שהוא תכנן. אני לתומי חשבתי שהוא אדריכל - כיון שהיו שם דגמים של תחנות רכבת תחתית שהוא תכנן, מגדלים ועוד. אחר כך באתי לחדר ועשיתי עליו חיפוש, מסתבר שהוא רק פסל, שעושה פיסול סביבתי בקנה מידה ענק. הוא תמיד עובד בשיתוף פעולה עם ארכיטקט שאחראי לצד הטכני של היצירות... כדי שתבינו על מה אני מדברת, אני אביא הנה כמה תמונות שהוצאתי מהאתר שלו. בשביל ליצור דברים כאלה צריך להיות או מטורף או גאון, ואולי גם שילוב של השניים.
זו למשל כניסה לתחנת רכבת תחתית בנאפולי. אם גם אצלכם זה מעורר אסוציאציה של חזרה לרחם - אתם לא לבד.

kap2

 

גם זו כניסה לתחנת רכבת  בסאן ג'ימיניאנו, איטליה. הקונוטציות המיניות הן לא רק בראש שלכם.

kap1

 

וזה משהו בשם Cloud gate בפארק המילניום בשיקגו - די מדהים הייתי אומרת.

kap3

 

מוצג אחר בתערוכה היה מין מבוך עשוי מקירות דיקט מעוגלים, והמבקרים הוזמנו "לתעות" בתוך המבוך ולאבד תחושה של זמן ומקום. תודה רבה, אני העדפתי לתעות החוצה, ואני מסכמת את הביקור בגוגנהיים בילבאו (אפילו שאני מסתכנת שיוקיעו אותי באמת כחסרת תרבות) בהמלצה להסתפק בתצפית על הבניין רק מבחוץ. הרבה יותר מעניין מאשר בפנים. כמובן שרצוי לבדוק איזו תערוכה מוצגת שם, הרי כתמי הדם של קאפור לא יהיו שם לנצח.

בצדו האחר של הגוגנהיים, במפלס העליון, אפשר לעשות הכרות עם הפאפי, הכלבלב הפורח של ג'ף קונז. איך שעולים במדרגות הוא מתחיל להתגלות במלוא פריחתו

18

אלפי פרחים קטנים, טריים וצבעוניים, מרכיבים את הכלבלב הזה

16

ורק לצורך הפרספקטיבה, כדי לראות כמה הוא גדול, תציצו על הדמות שנמצאת בחלק הימני התחתון של התמונה הבאה

33

 

אחרי החוויה של הגוגנהיים - שאר הדברים קצת התגמדו.  הלכנו לעיר העתיקה של בילבאו, טיילנו  וצילמנו, אבל שום דבר לא ממש ריגש אותנו.

יש לה בניינים יפים כמובן

31

 

21

 

12

בתוך העיר העתיקה אכלנו צהריים במסעדה מקסימה, שמגישה את הסידרה שלה (סידרה = משקה תפוחים 4% אלכוהול) מתוך חבית ענק המקובעת לקיר. כל סועד לוקח את הכוס שלו, ניגש אל החבית וממלא לעצמו כמה שהוא חושב שהוא ירצה לשתות. המשקה הזה לא סובל עמידה בכוס - הוא חייב להילגם מיד. רוצים עוד - ניגשים שוב וממלאים עוד.

בדרך חזרה לתחנת הרכבל שיוביל אותנו למלוננו על הצוק, נתקלנו בחנויות עם שמות שלנו נשמעים מוזרים. מענין מה מקור השם הזה - (אנוסים אולי התגלגלו לכאן?)

11

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות - מעניין גם מה מקור השם הזה...

34

זהו, עד כאן בילבאו. בפרק הבא נפגוש את האדם הקדמון במערות אלטמירה ונבקר קצת בפיקוס דה אירופה, נכנס לכפרים ולנוף, מספיק עם ערים גדולות...

עכשיו רק נחכה שיהיה לי רגע זמן לכתוב פרק חדש...

לפרק הקודם - סאן סבסטיאן                        לפרק הבא -  מערות אלטמירה ופיקוס דה אירופה


 

תגובות 

 
-1 # ואוווו.............חנה 2010-10-09 09:51
חמדה ויעקב...
איזה תמונות והתיאורים פשוט מקנאאאאאאאאאאאא אאה
תהנו ותמשיכו לכיייףףףףףףףף
אצלנו סוף סוף הגיע סתוון קטן..... אבל חם עדיין..
נשיקותתתתתתתתת
חנה ואלי
הגב
 
 
0 # אין על סן סבסטיאן ולו בגלל המוזיאוןריקי 2010-10-09 16:20
:-) עכשיו כשאני רואה את הנוף מהמלון שלכם אני מצטערת שלנו בעיר העתיקה. המלון שלנו היה ישן ויקר פחד, אבל לפחות עם מקום חניה. גם בביקור שלנו במוזיאון היתה תערוכה מינימליסטית, חשבתי שבגלל שהמוזיאון היה די חדש- ואולי עדיין לא מילאו מוצגים - אבל כנראה שזו המגמה, או שהעניין הוא שאחרי שצופים במבנה המוזיאון מכל צדדיו - כל מה שיכניסו פנימה כבר לא יוכל לעשות WOW....אהבתי את התיאורים שלך חמדה והצילום של שניכם מקסים - אתם יפים לאללה!!!! - אז תודה ♥♥♥
הגב
 
 
0 # אופססס בכותרת צ.ל. בילבאו כמובן...ריקי 2010-10-09 16:23
:sad:
הגב
 
 
0 # yyyגיליה 2010-10-10 09:09
איזה יופי!!!!!!!!!
הגב
 
 
0 # אניש קפור וגרישרון 2010-10-10 18:25
יופי של פוסט!
הפסל של קאפור בשיקגו הוא באמת פנינה. ממש מה שאמנות חוצות צריכה להיות. מתוך שלושה ימים שהיו לי בשיקגו, חצי יום ביליתי לידו. הוא כל כך מהנה, גם בהשתקפויות השונות של הקהל והעיר, גם בתנועה שלו, וגם בילדים שמתלהבים ממנו כל כך. לגבי האמנות האחרת שלו גם אני בספק.
אגב, יש עכשיו פסל חדש שלו במוזיאון ישראל, פחות מרשים משל שיקגו אבל גם שווה הצצה.
ולגבי גרי, בסרט שעשו עליו הוא מראה איך עיצב את הבניינים האלה: הוא לוקח חומר שבין קרטון לנייר כסף, מועך אותו בידיים, תוקע על המודל ואומר לבנאים לבנות. לא פלא שזה כל כך יקר.
הגב
 
 
0 # הרבה שבחים ומעט בקורתאלדד עמית 2011-09-10 12:01
את כותבת מאד יפה ומעבירה את החוויות שלכם בצורה שכמעט גורמת לי להרגיש שאני שם יחד אתכם. חבל רק שכאשר את מספרת על מלון מוצלח או מסעדה נהדרת, את לא מציינת את השם והכתובת. לו היית עושה זאת, אז גם אני הייתי יכול להנות מביקור באותם מקומות.
הגב
 
חיפוש באתר או ברשת