wellness5

סאן סבסטיאן, חבל הבאסקים

21.9.10

אם אני רוצה לדייק, אני צריכה לכתוב "ארץ הבאסקים" ולא חבל הבאסקים, כי כך תושבי המקום מתייחסים לאיזור הזה, כאל ארץ בפני עצמה. גם התרגום מספרדית הוא ארץ ולא חבל -  Pais Vasco.  הבאסקים עצמם קוראים לארצם בשפתם - Euskadi, והעיר סאן סבסטיאן מכונה בפיהם דונוסטיה.

למעלה משני מיליון באסקים מתגוררים בחבל הארץ הזה, וכיום יש פחות או יותר שקט יחסי, אחרי שהממשל הספרדי העניק להם קצת אוטונומיה וגם סתם להם את הפה על ידי הקמת מפעלי תעשיה ויוזמות עסקיות שהוא הביא לאיזור. הבאסקים עכשיו עסוקים בלהתעשר, אין להם זמן למחתרות ולפיגועים. הטריק של הממשל הספרדי הצליח, זו מין סיטואציית WIN WIN שכולם יוצאים ברווח.

התוצאות נראות בשטח - חיים טוב בארץ הבאסקים. רמת החיים כאן היא בין הגבוהות בספרד.
זה כמובן לא אומר שהם זנחו לגמרי את שאיפות הבדלנות שלהם והם עדיין עם שגאה בלאומיותו, בתרבותו, בשפתו. א-פרופו שפה, הבאסקית היא ממש נוראה, לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים ושוברת שיניים ברמות. אין צורך ללמוד אותה כדי להסתדר שם, כולם דו-לשוניים ומדברים ספרדית. אבל בינם לבין עצמם - הם עושים כל מאמץ שהתרבות והשפה לא ייכחדו.
הנה למשל שלט פרסומת בבאסקית - נסו לקרוא את המילים ותדאגו שיהיה רופא שיניים בסביבה:

spain-087

בלילה הקודם עוד ישנו בביאריץ, שגם היא עיר של באסקים רק פשוט מעבר לגבול, בצרפת.
כמו שסיפרתי בפרק הקודם - החזרנו את הרכב השכור שלנו בביאריץ, ונסענו באוטובוס ורכבת את המרחק הקצר עד לסאן סבסטיאן.
איך שיצאנו מתחומי ביאריץ - התחיל רצף של ישובים יפים שכבר ממש נראו אחרת, שונים מצרפת, וזה עוד לפני שעברנו את הגבול (גבול וירטואלי, בפועל אין שום דבר רשמי בין  השטח של צרפת לשטח של ספרד).  בתים לבנים, גגות רעפים אדומים, המון ירק וגינון מוקפד, וברקע - הרים. כמה התגעגענו לקצת הרים! צילמתי כמה תמונות דרך חלון האוטובוס הנוסע

33

זו למשל תחנה ציורית וחמודה שהאוטובוס שלנו עצר בה - הוא היה ממש אוטובוס מאסף וכל הזמן עלו וירדו ממנו המון אנשים. היינו התיירים היחידים שעוברים כך מצרפת לספרד.

34

הגענו לעיירת הגבול שנקראת הונדאיי - Hendaye ושם ירדנו מהאוטובוס ועברנו למין רכבת קלה שכבר שייכת לחברה באסקית-ספרדית. כל השילוט בבאסקית, יש מכונה למכירת כרטיסים - תוך כמה דקות הגיעה הרכבת ועלינו עליה והנה אנחנו בספרד. לא להאמין כמה פשוט וקל, זה מה שהאיחוד האירופי עשה לאירופה.

מכאן הדרך כבר מתחילה להיות די מגעילה. מוזנחת, מלוכלכלת, המון כתובות גראפיטי בכל מקום. הרכבת עשתה המון עצירות, והמוני אנשים עולים ויורדים, תחושה של עמלנות כזאת באוויר, אבל הרציפים נראים פשוט נורא, ממש לא מעוררים חשק לרדת שם:

36

35

כשעה וחצי אחרי שיצאנו מביאריץ - הגענו לתחנת הרכבת של סאן סבסטיאן.

spain-064

כאן אמור לחכות לנו הרכב החדש שהזמנו. יצאנו, חיפשנו יורופקאר, ויוק - אין. עוד סיבוב, עוד בדיקה - אין שום דבר שנראה כמו משרד של השכרת רכב. לרגע מתגנב החשש ללבי - אולי טעיתי והזמנתי בעיר אחרת? במיקום אחר? צריך להוציא את המחשב ולנבור באימיילים - אבל רגע לפני כן אני מוצאת מישהו עם מדים, אחד שנראה בתפקיד, ושואלת אותו אם הוא יודע משהו על חברה להשכרת רכב.

אהה, כן, בטח, הוא מכיר. אבל זה לא כאן. לסאן סבסטיאן יש שתי תחנות רכבות, וזאת שהגענו אליה היא הקטנה והפחות חשובה, משמשת את הרכבת הקלה. בתחנה הגדולה יש הכל, כולל משרדי השכרת רכב.

טוב, ניקח מונית, אנחנו עם כל המזוודות וחם בחוץ. אבל לא, מה פתאום, נזעק האדון הזה בפרץ של לוקאל-פטריוטיות, לא צריך מונית! הדרך לשם נורא קלה, וממש יפה! מוי לינדה! 15 דקות לאורך הגדה של הנהר, מה פתאום מונית, תלכו, תהנו מהנוף של הנהר.

נו, קיבלנו את עצתו. מזל שהמזוודות על גלגלים... התחלנו להתגלגל קדימה, הדרך אכן יפה אבל הטיילת מרוצפת כולה בחלוקי אבן מעצבנים, והמזוודות מקרקשות עליהם. יעקב יורד לכביש הסלול, אבל זרם בלתי פוסק של מכוניות מחזיר אותו מיד לרציף המחוספס.  כל כמה עשרות מטרים יש שילוט יפה עם חצים ועליהם כתוב כמה דקות הליכה לוקח להגיע לכל מקום, כולל לתחנת הרכבת. בשלב מסויים היה כתוב לנו 8 דקות, החלטתי למדוד זמן. איזה 8 דקות ואיזה נעליים, אולי רץ מרתון יכול לעשות את זה בשמונה דקות. אנחנו השתרכנו בדרך כעשרים דקות, המזוודות עמוסות וממש קשה לגלגל אותן. ועל הגב שלי התיק עם המחשב ועל הכתף של יעקב תיק המצלמות ובידים עוד תיקי יד, בקיצור נראינו כמו איזה וגאבונדים שאין להם כסף לנסיעה קצרה במונית...

סוף סוף הגענו לגשר עליו חוצים את הנהר, ובקצהו השני - תחנת הרכבת ושלט ירוק ענק של יורופקאר. את העליה לגשר מפארים פסלים יפים, עמוד כזה מכל צד - קבלת פני מלכותית לבאים בשערי העיר.

37

 

ביורופקאר מחכה לנו הפתעה. איחרתם, הפקידה אומרת, לפני 10 דקות נתנו למישהו אחר את הגולף שהזמנתם. אבל אל תדאגו, נפצה אתכם, ניתן לכם שידרוג לרכב מקטגוריה גבוהה יותר. ואז במתק שפתיים מודיעה לי הפקידה, כאילו שהיא מבשרת לי על זכיה בלוטו - ניתן לכם מרצדס!

או, לא, לא... אין מצב, אמרתי לה. אני על המרצדס הזאת לא נוהגת שוב, תודה רבה.
היא מה זה הבינה אותי... לא אמרה מילה, לא ניסתה לשכנע. היא יודעת יותר טוב ממני שהדגם הזה של המרצדס הוא פשוט לא מציאה. מרצדס לעניים.

עכשיו התחיל משא ומתן וטלפונים ובירורים - אני אקצר ואגיד שהוספנו טיפת כסף, 50-60 יורו או משהו כזה, וקיבלנו איזו BMW - חבל על הזמן! מנוע 2000 סמ"ק, חדשה, 6 מהלכים (לא היה לי מושג מה עושים עם השישי עד שלמדתי...) ובקיצור תענוג של אוטו. אני עדיין מעדיפה את הגולף, אבל ה-BMW היא תחליף לא רע. ובכלל, זו ההזדמנות היחידה שיש לי לנהוג על כל מיני מכוניות שוות. בארץ אני בדרך כלל עם הפחנועים היפנים.

שמנו את כל הציוד שלנו בתא המטען והלכנו לחפש מסעדה. רעבים! יצאנו מביאריץ בלי ארוחת בוקר - כי המלון שישנו בו היה רק בד, בלי ברקפסט. ועכשיו כבר צהריים. לא ראינו שום מסעדה בתחנת הרכבת, וכבר היינו מוכנים להתפשר על סנדוויץ', ופתאום צד את עיני שלט קטן במעלה הרחוב - קפיטריה!
מיהרנו לשם, ואכלנו את הארוחה הספרדית הראשונה שלנו, ארוחת פינצ'וס.

הפינצ'וס האלה הם הגירסה הבאסקית למאזטים הספרדיים - הדלפק של הבאר/קפיטריה/מסעדה עמוס במאכלים קטנים, במחירים מאד עממיים. אתה מצביע על מה שאתה רוצה, ומקבל את זה על מגש, בדרך כלל בלוויית לחם חינם. יש הרבה סנדוויצ'ונים, קטנים כאלה, כל מיני סלטים, דגים, תבשילים, רק לבחור

32

בחרנו לנו כמה דברים קטנים, אחלה ארוחה:אלבונדיגס ברוטב עגבניות (קציצות בקר טעימות להפליא), קוביות תפוחי אדמה, נתח דג וסלט ירקות עם אוקטופוס בתיבול מדהים. אחחח, כמה התגעגנו לאוכל טעים ופשוט, עם שמן זית, ובלי הררי החמאה והשמנת של הצרפתים!

38

אחרי האוכל נסענו למלון שלנו, ומזל שיש לנו את נובי, הג'י.פי.אסית שלנו, בלעדיה בחיים לא היינו יודעים להגיע אליו. אני חייבת לציין שיעקב שולט בה במיומנות וביד רמה, הניווטים שלו עשר, ויש לנו כמעט 0 התברברויות. אנחנו גם נורא מסתלבטים על המבטא שלה - והתחלנו גם קצת לדבר כמוה - "אבני ז'יינראל דייגול" במבטא אמריקאי מתגלגל, וכאלה.

המלון שלנו נקרא לקו אדר (LEKU EDER) שהפירוש שלו בבאסקית הוא "מקום יפה". בעל הבית שהסביר לנו את זה התנצל על הבנאליות של השם, אבל קיבל מאתנו חיזוק שהשם הולם להפליא את המלון!

הוא ממוקם על צוק שמתנשא מעל למפרץ של סאן סבסטיאן. למפרץ הזה שתחום משני קצותיו פעם על ידי הצוק ופעם על ידי העיר העתיקה - יש צורה של קונכיה, ואכן חוף הים המדהים נקרא "אל קונצ'ה" - הקונכיה.
אני ממש התאהבתי בעיר הזאת. לא יודעת איזה תמונות להראות קודם, אני חוששת שהפוסט הזה יקרוס מעומס התמונות! טוב, נלך לפי הסדר.

איך שהתארגנו קצת בחדר, לקחנו מפות והנחיות מבעל המלון שהיה נחמד להפליא, ויצאנו לדרך. הוא הסביר לנו שאם יוצאים מהמלון שמאלה והולכים כ-400 מטר, מגיעים לנקודת תצפית מרהיבה, שווה לצעוד לשם על אף החום הגדול.
בשבילי - נקודת תצפית היא תמיד על הגובה, לא? כשיצאנו מהמלון ראיתי ששמאלה - זה יורד למטה. אבל אנחנו רוצים תצפית, היא חייבת להיות למעלה. הוא בטח התכוון ימינה ואני התבלבלתי. עם הגיון ברזל כזה אי אפשר להתווכח, וככה פנינו ימינה והתחלנו לצעוד במעלה הצוק.

הדרך היתה נחמדה, אבל ק-ש-ה! התחילו להגיע מחאות מהכיוון של יעקב, את יודעת לאן את הולכת בכלל? ואני עונה לו שלא, אבל מה אכפת. הכל כל כך יפה שאפילו שכחתי את סלידתי הידועה מעליות, ואני דוהרת קדימה!

אלה מראות הנוף שנשקפים מצד ימין שלנו

2

3

ואנחנו ממשיכים לטפס. ארבע מאות מטר כבר נגמרו מזמן מזמן, ולא רואים סוף לעליה.

הצמחיה מסביב נהדרת

4

ויש גדר שמפרידה בינינו לבין הים שמתחת לצוק. על כל הגדר צומח מטפס יפהיפה שעושה אותה ממש לגדר חיה

48

פעם ראשונה שאני רואה את הצמח המטפס הזה - שמוכר גם מהארץ - כשהוא מלא בפריחה של פרחים קטנטנים ועדינים

49

והכי כיף, ליד הגדר היו המון צמחי שומר - במבליק כזה למי שזוכר מילדותנו... קטפתי לי כל פעם כמה ענפים ומצצתי אותם וחזרתי לילדות הרחוקה שלי, בשדה שהיה בכניסה לירושלים, איפה שהיום עומד השפיץ המכוער של קלנטראווה, היו המון צמחי שומר כאלה, ובדרכי הביתה מבית הספר תמיד עצרתי שם ולעסתי את הענפים האלה:

50

בשלב מסוים יעקב הודיע שעד כאן, לא אכפת לו מה יש למעלה - הוא מכאן לא זז. אני התרציתי והסכמתי לשאול גברת נחמדה שיצאה לטייל עם הכלבלב שלה איפה בדיוק נמצאת נקודת התצפית שהבחור מהמלון דיבר עליה. בדרך כלל אני לא אוהבת לשאול, מעדיפה "להסתדר" לבד.
אוהו, זה רחוק.... היא אומרת לנו... זה למטה, צריך לרדת הרבה למטה. על יד מלון אקו לדר, אתם מכירים אותו?

טוב, אם היתה שם איזו פינה הייתי רצה לעמוד בה בעונש, אבל לא היתה. במקום זה היתה שם תחנת אוטובוס, התיישבנו בתחנה וחיכינו לאוטובוס שהגיע ולקח אותנו העירה.
בסדר, טעיתי, אז מה.

האוטובוס התחיל להתגלגל למטה במורד הצוק, ועוד לא הספקנו לנוח טיפה מהמאמץ של ההליכה ומהחום, יעקב נתקף באטרף של צילומים. כאן, עכשיו, כאן יורדים, זו הזוית!
ירדנו מהאוטובוס בערך איזה עשר תחנות לפני שבאמת היינו צריכים לרדת, אבל מה - הרווחנו טיול מדהים!

התמונות שיעקב צילם פשוט נפלאות, אני מרגישה שאני עושה להן עוול שאני מביאה אותן הנה מוקטנות כל כך. הן צריכות להיות בגודל של מטר על מטר, מוצגות בתערוכה.

אני בכל אופן אביא כמה מהן, כדי שיהיה מושג על איזו עיר יפה אני מספרת כאן.

רואים את הצוק הזה ממול? איפשהו עליו ממוקם המלון שלנו, ולמטה זו ההתחלה של הטיילת:

8

בים ממול כמה איים קטנים, ומעגן של ספינות שלא יכולות לעגון ממש קרוב לחוף כי הוא משמש לרחצה

5

7

זה הקצה הימני של מפרץ הקונכיה

14

אנחנו מטיילים על גבעה די תלולה שמתנשאת בחלקו המרכזי של המפרץ. הדרך למטה היא כולה גן פורח ומטופח, עם ספסלים נחמדים לישיבה וצפייה בנוף

13

אני, שתמיד מחפשת קיצורי דרך, מושכת למטה בכל מיני שבילים קטנים ומדרגות ציוריות

44

ואחרי שעשינו את כל הדרך למטה, ממש עד למרחק נגיעה מהטיילת, הסתבר שאנחנו ב-DEAD END. אין איך לצאת מהגן הזה. כל מה שיש זה עוד ספסל לנוח מהדרך, לפני שחוזרים ומטפסים למעלה והולכים בדרך המלך, על הכביש...

10

לא, נורא, זה נתן לי אפשרות לסקור את כל הבתים שבנויים שם על הכביש, ולפנטז באיזו מרפסת מול הים הייתי רוצה לגור:
אולי כאן?

17

 

לא, לא ממש. מחפשת משהו יותר עממי... כזה למשל

43

spain-096

או כזה - בנין מדהים שכולו מרפסות פונות לים

46

יעקב אומר שהמרפסת שלי שמשקיפה לכנרת בטבריה היא לא פחות יפה, ואולי הוא צודק. אבל אני אהבתי את זאת! 

47

טוב, חלאס פנטזיות. ירדנו לטיילת סוף סוף

45

היא הומה מטיילים, כולם יצאו לטיול של ערבית... (כמות האנשים שמטיילים עם כלב פשוט הדהימה אותי, אפילו בתל אביב אין כל כך הרבה...)

24

יש לטיילת מעקה לבן עם פיתוחים, קצת מצועצע כזה, וזה מוטיב שחוזר על עצמו גם במקומות אחרים בעיר - אחד מסימני ההכר של סאן סבסטיאן. כאן למשל בבית קפה על הטיילת

58

היה כל כך נעים לשבת בבית הקפה הזה, ממש בשקיעה, שאפילו שברתי את חרם האלכוהול והזמתי לי כוס יין אדום... היה תענוג!

פה ושם יש על הטיילת גם פנסים מצועצעים שדווקא הולמים את המקום והאווירה

26

57

ועכשיו החוף... איזה חוף...

16

אפשר להתחיל לעקוב כאן אחרי ירידת מפלס המים בשפל

19

אגב, חזה חשוף זו ברירת המחדל של רוב הנשים על החוף. ראיתי כאן כאלה שהציצי מגיעים להן עד הברכיים, ואין להן בעיה לשזף אותם קבל עם ועדה...

42

כעבור חצי שעה השפל כבר הרבה יותר בולט

20

אפשר ממש לראות את הים נסוג

45

ועם השקיעה, כבר יש שטח עצום של קרקעית הים שנחשף - והשחפים הממזרים כרגיל באים לראות אם איזה דגיגונים מסכנים נשארו שוכבים על החול, ארוחת הערב שלהם

52

גם מקומה של הקרוסלה המיתולוגית לא נפקד מחוף הים (למה אצלנו בארץ אין? או שיש ואני לא יודעת על זה...)

51

ועוד הבדל שיש בין החופים שלנו לחוף הזה: אצלנו, על כל צעד ושעל יש קיוסקים, וגאזלנים, ומוכרי ארטיק/קסטה וכו'. כאן אתה יכול ללכת קילומטרים - ואין כלום. או שתכנס לבית קפה (היו בסך הכל 2-3 לאורך כל הטיילת הארוכה)  או  שגרונך יחר. ואם מתחשק לך איזה נשנוש - אתה בכלל בבעיה. תביא מהבית. בקושי מצאנו בקצה הטיילת הזאת דוכן קטן כזה, משהו בנוסח שנות החמישים. סוכריות גומי ומסטיקים נמכרים שם בתפזורת, אחד אחד, 10 סנט לכל פריט. יעקב עמד כמו ילד קטן ומילא לו שקית ביורו אחד - 10 סוכריות גומי ומרשמלו, ואני חיסלתי לו את הרוב. אני הרבה יותר מהירה ממנו.

54

עוד דבר שמשך את עיני על הטיילת - העצים האלה שמשהו קרה לגזע שלהם

55

כל הגזעים של כל העצים שם היו חלולים, מפוצלים, גדלים בצורה משונה. איזה גן דפוק בדי.אן. איי שלהם או משהו כזה?

56

הטיילת נגמרת ליד העיר העתיקה

21

זהו בית העיריה של סאן סבסטיאן

25

ומקרוב יותר

28

60

על גבעה נישאה מעל לעיר העתיקה מתנוסס פסל כלשהו - זה המקסימום שאפשר היה לעשות עליו זום

23

רגע לפני שאנחנו עוזבים את החוף ונכנסים לסימטאות העיר העתיקה - מבט אחרון לעבר השקיעה שצבעה את השמיים באדום ואל ספינות הדייגים שיוצאות מהמפרץ:

27

ההנאה והסתלבט של תושבי העיר והמוני התיירים המבקרים בה לא מסתיימת כשהטיילת נגמרת. מיד מתחילה "טיילת" חדשה, מתחם של בתי קפה ומסעדות:

59

68

בתוך הסימטאות מצויים הבארים המפורסמים של סאן סבסטיאן שכל אחד מתעלה על השני בכושר המצאה ובדימיון של יצירת פינצ'וס מקוריים. ביקרנו בכמה מהם - המרכיבים הם אותם מרכיבים, הרבה פירות ים, סרדינים, אנשובי, בשר חזיר בכל מיני מצבי צבירה - אבל כל באר פיתח לעצמו צורת הגשה או תשלובת מרכיבים שונה. מה שנהוג לעשות כאן זה לעבור בערב אחד 3-4 בארים, בכל מקום לטעום משהו קטן ולתדלק באלכוהול, ולעבור הלאה למקום הבא. זה במקום ארוחת ערב גדולה...

בתוך הסימטאות נמצאת גם כיכר הקונסטיטיושן, או כמו שהמקומיים קוראים לה - קונסטי

30

29

גם הכיכר הזאת מלאה בבתי קפה ומסעדות, אבל משום מה בשעה הזאת הכל די שומם. כולם עדיין בים, או במתחם של בתי הקפה על הכביש הראשי. כנראה שלכל מקום יש את השעות שלו.

31

מתחיל להחשיך, ואנחנו כבר עייפים מיום מלא וגדוש ודי מתיש. לפני שנחזור לחדר, צריך להצטייד בקצת צידה לדרך, לא? קנינו פירות, ומים, ועוד כמה חטאים קטנים... אתם חייבים לראות את הדברים האלה:

61

62

עוגיות מדהימות מצופות בצנוברים

63

64

עוגיות שקדים דקיקות ((רותי ג. אלה העוגיות המפורסמות שלך, רק בגירסה "תעשייתית". ושלך יותר  טעימות!))

65

66

67

לא לדאוג, לא טעמנו מהכל. רק צילמנו את הכל, וטעמנו רק דגימות קטנות...

זהו, אני משאירה אתכם עם הטעם הטוב בפה. בפרק הבא נהיה כבר בבילבאו, עדיין בארץ הבאסקים. להשתמע שם...


 

תגובות 

 
0 # וכשנוסעים לסאן סבסטיאן בספטמבר...חוה סתוי 2010-10-04 07:54
יש על השיחים פטל ....
עיר יפהפיה סאן סבסטיאן. התחלנו בה טיול של 10 ימים לפירנאים הספרדיים והצרפתיים.
אחד הטיולים המדהימים שעשינו.
הכתיבה המרתקת שלך מחייה מחדש את הנופים והטעמים. את ריח הגשם הדק שירד לאורך החוף הצפוני שלא הרתיע אלפי רוכבי אופניים, ג'וגרים וגולשים להמשיך בפעילות גופנית בהתמדה מעוררת קנאה.
הגב
 
 
0 # חמדה פוסט מעולה באזור מדהיםריקי 2010-10-04 08:58
יש לי זכרונות מופלאים מארץ הבסקים. לעניין הצוק, אנחנו ניסינו להשיג שם חדרים (היינו 3 זוגות) והיה יקר לנו...אבל ביקרנו במלון ונהננו מהנוף המרשים התמונות של יעקב יפיפיות, גם אם זו ארץ שמצטלמת נהדר - העין של יעקב מוצאת את הנקודה הכי יפה...תמשיכו להנות ולדווח ♥
הגב
 
 
0 # משגע ! נהדר!רותי ג. 2010-10-04 16:44
זהו. החלטנו סופית. לא נוסעים יותר לטיולי חו"ל בלי התיעצות מוקדמת עם צות "חי" - קריא : חתדה - יעקב. יש יועץ מס ויש יועץ רפואי , יש יועץ אירגוני ויש יועצת השקעות - מהיום יש גם יועצי טיולים .לא סוכנות להזמנת כרטיסי טיסה - אלא יעוץ פרטני של מסלולי טיול. שאתם עושים עבודה ענקית, מהנה ואינפורמטיבית לעילא ולעילא הרי כבר אמרתי. סן סבסטיאן נראית דרככם עיר שהבנו עכשיו שפשוט אסור לוותר עליה ! אנחנו נהנים איתכם כל הדרך מן התיאורים הקולחים שלך חמדה ומן התמונות האומנותיות של יעקב. המשיכו כך. רק בריאות.
הגב
 
 
0 # געגועים קשים תוקפים אותידיקלה 2010-10-05 10:15
בפוסט הזה...לארץ הזאת..לחיינו שהיו שם. לקרוסלה שנסיכותינו מצולמות עליה, ומנגינת:הולה דון פפיטו מנוגנת ברקע.
רק לשם דיוק: לא בספרדים בנו את המפעלים - זה הבאסקים החרוצים והקטאלנים מצידם האחר - הם היצרנים - ולכן הספרדים לא רוצים להיפרד -לא מאלה ולא מאלה. הקסטיינים=ספרדים - עצלנים...
הגב
 
 
0 # רח התשבי חיפהרחל ולך 2016-04-15 10:08
שלום לעדנה ויעקוב
באיחור של 6 שנים הגעתי לספור הטיול שלכם בספרד כיוון שאנחנו נוסעים לצפון ספרד לשבועיים מויגו עד ברצלונה
ראשית ברצוני להביע את הערכתי והתפעלותי מהצילומים המרהיבים של יעקוב ומההתבטאות המשעשעת והאמיתית של עדנה. ממש כיף צרוף לקרוא ולצפות ועל כך התודה.
סימנתי לי את הכתבות שלכם בהעדפות והן תלוונה אותנו לאורך הטיול
שלנו האמת שלאחר הקריאה אני קצת חוששת ממזג האוויר שעלול להיות קר מידי וגשום אבל אין מה לעשות ניסע ונקווה לטוב.
רציתי רק להודות לכם על הכתבות והצילומים
ממני רחל ולך
הגב