6.9.10

פיטלוקרי היא עיירה קטנה ומטריפה, לדעתי ולטעמי היא היפה מבין כל הכפרים והעיירות שטיילנו בהם, ומגיע לה פרק בפני עצמה.
כל כך נהנינו שם, ואלמלא  ראש השנה שהתקרב ובא וההזמנות ששיריינו לנו להמשך הדרך - היינו יכולים להשאר בה עוד כמה ימים.

אם אני מנסה לחשוב ולכתוב עכשיו מה בדיוק יש לעשות בעיירה הזאת - שלקח לנו כמה ימים ללמוד להגות את שמה נכון - ממש קשה לי לענות.
אין בה שום דבר מיוחד. שום אתר תיירות יוצא דופן, שום פעילות מעניינת, שום דבר מפורסם.
אבל אולי בדיוק בזה סוד הקסם שלה. היא לא מתיימרת להיות שום דבר אחר מאשר מקום נחמד...
היא מטופחת בצורה בלתי רגילה, תכף יבואו תמונות. יש בה בניינים עתיקים יפהיפיים. יש בה אנשים נחמדים, אוכל טוב, נהר מקסים, טיולים רגליים לאורך הנהר, קצת ווינדו-שופינג (כמה שטויות יש להם בחנויות, אלוהים ישמור)  - בקיצור מקום אידאלי לניקוי ראש של יומיים-שלושה.

הגענו אליה בלי להתכוון כל כך. קראנו בספר שכל מה שיש בה זו מזקקה של וויסקי ששווה ביקור, ומאחר ואלכוהול הוא בין המוצרים המוחרמים על ידינו (זה לא כל כך מבחירה, יעקב פשוט פיתח אלרגיה לאלכוהול, ואם הוא רק מתקרב לזה - האפצ'י שהוא מתחיל להפגיז עלול לפוצץ את חביות הוויסקי) אז בקיצור חשבנו לעצמנו שאין לנו מה לעשות בפיטלוקרי,  מזקקת וויסקי זה לא בשבילנו.
אבל מה, שיקולים תקציביים גרמו לנו בכל זאת לבחור בה, כפשרה גיאוגרפית - היא פשוט נמצאת בין שתי ערים שרצינו לראות - אינברנס וסטרלינג, שהלינה בהן נורא יקרה.  (בכלל, בשביל לטייל טוב בסקוטלנד צריך לשדוד בנק, או לקבל ירושה מאיזה דוד עשיר. הכל כאן כל כך יקר! )
אז בפיטלוקרי מצאתי באינטרנט גסט האוס במחיר סביר, יותר נמוך מזה של הערים הגדולות, וככה התגלגלנו הנה בלי לצפות ליותר מדי. 

כבר בכניסה לעיירה הבנו שנפלנו על שכיית חמדה - זה המראה הראשון הנגלה למי שבא בשעריה:

.

אין כמעט בית שלא מקושט בעציצים פורחים:

כל בניין הוא פריים מתאים לתמונה, צילמנו מאות תמונות וממש קשה לבחור את המתאימות. אני מביאה רק מדגם מייצג

רבים מהבתים האלה משמשים הן למגורי המשפחה והן לביזנס קטן של "בד אנד ברקפסט" או גסטהאוס קטן.

שוטטנו הרבה בין הרחובות והבתים של העיירה, לפעמים סתם כדי לטייל, ולפעמים רק בגלל שאני, עם חוש הכיוון הבלתי מפותח שלי, התעקשתי על כל מיני קיצורי דרך שהאריכו לנו את המסלול פי שלוש... אבל אם לא היינו טועים איך היינו מגלים בתים כאלה נפלאים?

ברחוב הראשי עומדת אנדרטה לזכר חיילים בני פיטלוקרי שנפלו במלחמת העולם הראשונה

ומאחוריה יש פארק יפה שאחר הצהריים כל הוייבערס של העיירה נפגשות שם על הספסלים ונהנות מהגינון המדהים

בכלל, כל הגינון בעיר הזאת הוא משהו ראוי לציון מיוחד!
מיכלי ענק מכילים תערובות צבעוניות של המוני פרחים, תחת הכותרת "פיטלוקרי פורחת"

ושילוב של פסלי מתכת עם צמחיה מרהיבה:

קחו למשל בית קפה פורח כזה - לא משנה מה יגישו בו, רק עצם הישיבה שם כבר מרחיבה את הלב...

התושבים מקפידים כל כך על הגינון בבית שלהם - בכל מקום רואים אנשים שעובדים בגינה ומטפלים בעציצים.הנה צילמנו אחד שעושה לצמחים שלו טוש

זו מאפיה עם דברי מאפה משגעים

וזה הפאב המקומי- בערב כל הגברים נפגשים שם לשתות בירה ביחד (איפה הנשים?)

ועכשיו לגסט-האוס שלנו, שהיה פשוט תענוג צרוף מכל בחינה (חוץ מבעיה טכנית בשירותים שלא תוקנה למרות שחזרו והבטיחו לתקן, אבל אנחנו סולחים להם כי כל השאר היה נפלא). ככה נראית האחוזה שנקראת "קארה ביג" (CARRA BEAG)  על שם אחת הגבעות הגבוהות החולשות על העיירה:

ובמבט יותר קרוב

לרשות האורחים עומד סלון נחמד שאפשר לשבת בו ליד האח ולקרוא, להתחבר לאינטרנט, או לשתות יין פורט על חשבון הבית לפני שהולכים לישון (הם ממש עושים מזה פולחן... מביאים את הבקבוק בשעה מסויימת ומעלימים אותו אחרי שעה מסויימת, כלומר יש "חלון פורט" ומי שמנצל - מנצל. מי שלא, שיחכה למחר...)

על השולחן בסלון מונח ספר עב כרס שריתק אותנו מאד - הוא נקרא 365" ימים" ויש בו פירוט של כל מיני מאורעות שקרו בכל יום מימות השנה - בתאריכים שונים. מצא חן בעיני לפתוח את התאריך של אותו היום ולראות מה קרה בו, לפני 500 שנה, לפני 10 שנים, לפני שנתיים וכו'. מי נולד ביום הזה, מי מת. מה היו כותרות העיתונים... כנ"ל לגבי התאריך של יום ההולדת שלי - היה מעניין. יש אתרי אינטרנט שנותנים את אותו מידע, אבל הספר הזה עשוי ממש בצורה מרתקת. אם הוא לא היה שוקל כמה טונות, הייתי אולי קונה אחד כזה.

בהמשך של הסלון יש פינת ישיבה שצופה החוצה אל הגן. כל יום אחר הצהריים יעקב ואני ישבנו כאן ושיחקנו לנו קלפים. יש לנו מנהג שתמיד כשאנחנו בנסיעות - אנחנו מקדישים שעה אחת ביום למשחק קלפים. זו מין שעה של ביחד, שמשחק הקלפים הוא רק משהו שנותן לה מסגרת. אנחנו יושבים ומחליפים חוויות על היום שעבר, מתכננים את ההמשך ליום המחר או לימים הבאים, מרכלים ומפטפטים... שעה קסומה, בעיקר אם אני מנצחת..:-) (לא תמיד הולך לי, יעקב הוא יריב קשה...)

בגן יש עצי פרי, וכשהיינו - עץ השזיפים כרע מכובד הפרי. בעלי הבית קטפו ומילאו קערות גדולות והציבו אותן בבית לשימוש האורחים. אכלתי כל כך הרבה עד שיש חשש שיגדל לי בבטן עץ קטן של שזיפים. פשוט אי אפשר היה להפסיק, כל כך מתוקים ועסיסיים, בלי התערבות של מכון וולקני.

ארוחת הבוקר היתה כל כך עשירה ומפנקת, שאי אפשר היה להכניס פירור לפה עד שעות אחר הצהריים המאוחרות. כל דבר שם כל כך מוקפד, כל כך בטוב טעם. רואים שמישהו הקדיש לו מחשבה, ועשה כל מה שאפשר כדי שיהיה לאורחים נוח.

בכל הבית היו מפוזרים אגרטלים עם פרחי לילי לבנים - איזה ריח הפרחים האלה נותנים, אפשר להתעלף. אבל רק בערב! בשעות היום הם נסגרים ולא מפיצים ריח.

אחד הטיולים היפים בפיטלוקרי הוא טיול לאורך הנהר. יש עליו סכר גדול שאוגר או מטה את המים, לא בדיוק הבנתי מה קורה שם, מרכז המבקרים היה סגור בגלל שנפלנו בדיוק על הוויקאנד שלהם. אבל קראנו את השלטים בחוץ - מסתבר שזו נקודה שבה דגי הסלמון משנים את כיוונם ושוחים כנגד הזרם אל מקום שבו הם עוברים את תקופת ההתרבות שלהם. יש מונה דיגיטלי מיוחד שסופר את הדגים שעוברים בנקודה הזאת. הממוצע השנתי עומד על כ-5000 דגים בעונה, ובזמן ביקורנו המונה הראה 3824. חיכינו וחיכינו ותקענו עיניים בנהר - לראות איזה סלמון קופץ ומשנה כיוון - אבל יוק. המונה לא זז. מישהי שדיברנו אתה אמרה שזה מראה מדהים, אבל צריך מזל, אף פעם אי אפשר לדעת מראש מתי תגיע להקת סלמונים..

אז התנחמנו רק במראה היפה של הנהר וטיילנו לאורכו:

המסלול מהנהר מוביל אל תחנת הרכבת הציורית של פיטלוקרי, שאת הצפירות שלה בהגעה ובעזיבה שמענו גם בחדר שלנו.

טוב, לפי גודש התמונות של פיטלוקרי - קל להבין שמאד נהנינו בה, לא?

מי שנוסע לסקוטלנד - לא להחמיץ!

בפרק הבא - אדינבורו, שם חגגנו ראש השנה מאד ביזארי. אבל מספיק להיום, מחר יום חדש...

לפרק הקודם - האי סקאיי             לפרק הבא - אדינבורו              לכל פרקי יומן המסע של סקוטלנד