wellness5

אל האי סקאיי

4.9.10

עד שהגעתי לאנגליה - הייתי בטוחה שאני מבינה אנגלית יפה. דווקא שולטת לא רע בשפה - מדברת, קוראת, כותבת, מתרגמת

פתאום בלונדון - ממש התקשיתי להבין את הדיבור! זה אנגלית זה? כנראה שאני יותר בעניין של אמריקאית.

אבל מה שחיכה לי כאן בסקוטלנד היה הרבה הרבה יותר גרוע. וואלה, איזו שפה הם מדברים כאן! כאילו עושים ביניהם תחרות מי יוציא ריש יותר מתגלגלת ורועמת, והמבטא.... לא עלינו. פשוט מצחיק. לא נעים לצחוק, כי האנשים מה זה נחמדים! באמת, מאד שונים מהאנגלים הקרירים והמנומסים.

אם רק תעמוד ברחוב ותיראה כמו מישהו שזקוק לעזרה, מיד יפנו אליך ביוזמתם - Are you lost? need help?
אם רק תשלוף מהתיק מפה - עוד לפני שתספיק לפתוח את הקיפולים שלה, מישהו כבר יתייצב לידך ויציע הדרכה. ממש חמים ונחמדים האנשים כאן..

 

בדרך צפונה

אחרי יומיים מאד "עירוניים" בגלאזגו, הגיע הזמן לקחת את הרכב השכור ולצאת לדרכים, לטבע, לנוף.
בחברת השכרת הרכב חיכתה לנו הפתעה - איזה יופי של אוטו קיבלנו - מרצדס!
(זאת בטח ההזדמנות היחידה שתהיה לי בחיים לנהוג על מרצדס...)

scot78

המכונית חדשה דנדשה, אין עליה אפילו 4000 ק"מ, והריח שלה גם הוא חדש כזה, ריח של הבית חרושת.
בצער רב, אחרי נהיגה של כמה ימים עליה, אני חייבת להודות שהתאכזבתי קשות. ככה זה מרצדס? לא ביג דיל בכלל. מתגעגעת לטויוטה.

קודם כל - המכונית מתכתבת אתך כל הזמן, שולחת לך הודעות עם צפצופים על כל צעד ושעל. ההודעה קופצת - כמו חלון פופ-אפ במחשב - על לוח המחוונים הקדמי, ואני מתחילה לשבור את הראש מה לעשות אתה. איך עונים לה? איך סוגרים אותה, איך משתיקים אותה?! כבר כמעט שבוע אנחנו נוסעים עם חלונית קטנה בצבע אדום שאומרת משהו כמו "תבדקו את הצמיגים ואחר כך תתחילו מחדש". מה להתחיל מחדש - לא ברור לי. בדקנו צמיגים - מעולים. כיבינו והדלקנו מחדש - נוסעים כמה מטרים, ההודעה שוב קופצת. עוצרים, מכבים, זה נעלם, ואחרי חצי דקה קופץ שוב. יאללה אתכם כבר, מרצדס-בנץ, תעזבו אותי קצת במנוחה.
התרגלנו לנסוע עם אור אדום מקדימה - זו לא הודעה בטיחותית או משהו, זה סתם ניג'וס.
מדליקים רדיו - קופצת הודעה - "אל תתן למערכת הבידור הזאת להסיח את דעתך מהנהיגה". ועוד כל מיני התנהגויות אינטראקטיביות יש לה, למכונית החכמה הזאת. רק מגיעים לרבע מיכל דלק, היא מתחילה לשגע לך את השכל. טוב בסדר, אני מחפשת תחנת דלק, למה את חייבת להלחיץ אותי כל עשרים שניות? משהו הגרמנים האלה. השאיפה לפרפקציוניזם.
אבל האכזבה הגדולה שלי היא מהנדסת האנוש של המכונית. היא אמנם מרווחת ונוסעת אחלה, אבל המושבים לא בנויים בצורה ארגונומית טובה, אני רק מתיישבת ונשענת לאחור - מתחיל לי כאב גב. כל הזמן אני זזה על המושב ומחפשת תנוחה נוחה, ואין. אם יש משהו שהסיח את דעתי מהנהיגה זה משענת הגב הדפוקה של המושב, לא הרדיו. וכן, שיחקתי עם כל הידיות והכפתורים, הזזתי קדימה ואחורה והשענתי והטיתי ועשיתי הכל - מרצדס לא מתאימה לגב הפלבאי שלי כנראה.
טוב, נו, לא התחתנתי אתה עם המכונית הזאת. עוד יומיים היא חוזרת הביתה שלה, ואני אחפש לי אוטו אחר, נוח יותר.

הדקות הראשונות של הנהיגה בצד שמאל קצת מלחיצות ומבלבלות. אני מפחדת להכנס למישהו לנתיב הנגדי, אז אני נצמדת לשמאל. בשמאל אני מגרדת את המדרכה, חוזרת לימין וככה מזגזגת לי בלחץ עוד כמה דקות, עד שאני מצליחה למצוא את המקום שלי על הכביש. מאותו רגע - זה הופך להיות קל ופשוט, כמו נהיגה רגילה. אני זוכרת שבניו זילנד נהגתי כמעט חודש וחצי בצד שמאל, פחדתי שאחר כך כבר לא אזכור איך נוהגים בימין. אבל הנה, המוח זוכר הכל, ומסתגל.

 

לוך לומונד

היעד הראשון שלנו אחרי גלאזגו הוא האגם המופלא לוך לומונד. מישהו עוד זוכר איך לימדו אותנו בבית הספר, בשיעורי האנגלית, את השיר על לוך לומונד? עד היום כל המילים חקוקות בזכרוני - where me and my true love will never meet again, on the bonnie bonnie banks of Loch Lomond...

הנה השיר מיוטיוב, שתזכרו גם אתם, ומי שלא מכיר - נא להכיר, זה השיר הסקוטי הכי מפורסם! ובתור בונוס יש גם קצת נופים ומראות של האגם.

 

עשינו לנו עצירת קפה ראשונה בבית קפה על שפת האגם, מקום מקסים שפשוט אין חשק לזוז ממנו:

scot21

שימו לב לצמחייה הצבעונית השופעת מכל עבר, זה קטע ממש חזק בסקוטלנד. הכל מטופח, הכל צבעוני ומלבלב, אין עלה אחד כמל בכל העציצים האלה.

את כל היום בילינו בנופים ממש עוצרי נשימה - הנה קצת טעימה על קצה המזלג:

אל תשאלו אותי איזה לוך זה - הלכתי כבר לאיבוד ביניהם:

scot51

השדות המעובדים פשוט מרהיבים - כמו גלויה, או ציור

scot55

יש באוויר איזה מין מעטפת קסומה כזאת של ערפל דקיק, בעיקר על ההרים באופק. זה מוסיף לכל הנופים נופך קצת מסתורי, אבל משום מה בתמונות זה לא ממש מצטלם יפה. העין רואה את זה אחרת, ונפעמת:

scot68

מחשיך כאן בלילה לקראת שעה 9, אבל הרבה לפני כן אנחנו מתחילים כבר לחפש מלון. זה לא ייאמן -  הארץ הזאת מתפוצצת מתיירים. רוב בתי המלון וחדרי הבד אנד ברקפסט נמצאים בתפוסה מלאה. אנחנו מקבלים החלטה מנהלתית שממחר - מחפשים מלונות או באינטרנט או פיזית ממלון למלון - בשעות הבוקר! כך תיחסך מאתנו הדאגה והלחץ בערב.

ואכן, באותו ערב חיזרנו על הפתחים וקיבלנו תשובות שליליות אחת אחרי השניה - הכל מלא.
בסופו של דבר נפלנו על פנינה של ממש, ובמקרה לגמרי היה להם חדר פנוי, אמנם במחיר שצריך לקחת בשבילו משכנתא, אבל העיקר שיהיה איפה להניח את הראש אחרי יום די מעייף של נהיגה וניווט.

נכנסנו ל'טירה' הזאת - בעיירה  OBAN (המלון נקרא GLENRIGH)

scot65

scot71

וכמה שזה נראה עתיק ואנטיק מבחוץ - בפנים חיכה לנו שיא המודרניזציה:

scot27

על השידה למראשותנו הונח בקבוק קוניאק/ליקר/שרי - אין לי מושג מה זה, ובעלת המקום הזמינה אותנו להתכבד בו חופשי. מאד מקובל כאן "לשתות משהו" לפני שהולכים לישון. אנחנו ויתרנו, ילדים טובים ירושלים.

בבוקר התעוררנו לנוף המדהים הזה - האגם מצד אחד

scot63

והבתים על צלע ההר מהצד השני

scot64

כך נראה הרחוב, שכמעט כולו בתי מלון וגסטהאוסים:

scot28

אכלנו במלון ארוחת בוקר כזאת מפוארת! כמו בבתי האצילים של המאה שעברה. עם מפיות בד מעומלנות, כלי חרסינה מהודרים (יעקב לא התבייש להפוך אותם כדי לבדוק שהם לא מתוצרת סין. הם לא.) במרכז השולחן היה מונח תפריט מודפס, ממנו אפשר היה לבחור את ארוחת הבוקר החביבה עלינו. אגב, אנחנו חיות מאד מוזרות בעיניהם - אנחנו היחידים בכל מקום שלא אוכלים בשר על הבוקר. כל הבייקון והנקניקיות וההאגיס שלהם - איך אפשר, עוד לא פקחנו עיניים! אני עוד אספר בנפרד על ארוחות הבוקר.

מהעיירה אובן המשכנו להצפין לעצירה קטנה בפורט וויליאם, ומשם לכפר בשם MALLAIG ממנו יוצאת מעבורת אל האי סקאיי.  מה לעשות שהמעבורת יוצאת בעוד 50 דקות, אבל אנחנו עוד רוצים להספיק לאכול ארוחת צהריים במסעדה שהלונלי פלאנט גמר עליה את ההלל?
מבררים בלשכת התיירות מתי המעבורת הבאה (רק בעוד שעתיים ומשהו) ומחליטים לחכות. החנינו את המכונית בתור ההולך ומתהווה לעליה למעבורת, שמרנו לנו מקום.... והלכנו לאכול.
"מקדש פירות הים" שמחברי הספר הכתירו אותו כ"בחירת העורך" היה סתאאאאם עוד מסעדה סטנדרטית בנוסח מלכודות התיירים של ערי קייט. לא מקדש, ולא פירות ים. ביקשתי את הסקאמפי שלהם, המלצרית קצת עיקמה את הפרצוף ואמרה "יותר כדאי לך הדג שלנו". כך נגוז חלום פירות הים, אכלתי  דג, שילמנו עליו פי שניים ממה שמשלמים בחוץ בדוכן של פיש אנד צ'יפס, אני לא הולכת יותר למסעדות שהלונלי פלאנט ממליץ עליהן!

כל העיירה הזאת - מאליג - בנוייה מסביב לנמל של המעבורת, כולה רחוב וחצי עם כמה חנויות ומסעדות. כך נראית הנקודה הכי מרכזית שלה -

scot72

לגמרי במקרה אני צילמתי את התמונה הזאת - להבדיל מכל השאר שיעקב צילם. ולמה אני מספרת את זה - כי בסך הכל רציתי לתפוס את השחפים שעמדו על הגדר לידינו, ובלי כוונה יצאה לי תמונה למזכרת מהעיר כולה...

המעבורת לאי סקאיי ענקית - כשהיא הגיעה גלשו ממנה בקלילות 4 אוטובוסים גדולים של תיירים ועוד כמה עשרות מכוניות... הכל התנהל בסדר מופתי,  גם הירידה וגם העליה של הנוסעים החדשים והרכבים שלהם. אנחנו עלינו בין הראשונים, תודות לשמירת המקום בתור המכוניות, וכמובן גם ירדנו ראשונים כשהגענו לאי, מה שחסך לנו נסיעה בשיירה ארוכה. אני לא יודעת איך האי הזה לא שוקע מכובד התיירים שיש עליו.


ההפלגה לוקחת פחות מחצי שעה. בחוץ על הסיפון קר ויש רוח לא נעימה. אבל כולם צועקים בהתרגשות על הסיפון העליון ואנחנו ממהרים לראות מה קורה - 3 דולפינים ענקיים מלווים את המעבורת בשחייה צמודה. נחמד, הם לא ממש עשו את קפיצת הדולפינים המפורסמת שלהם, אבל ההתרגשות בכל זאת היתה גדולה. זה מפגש אמיתי עם דולפינים ב"בית" שלהם, לא באיזה חוף מגודר או בדולפינריום כזה ואחר.

 

האי סקאיי

לאי סקאיי הגענו ממש בלי שום הכנה מוקדמת, פשוט כי לא היינו אמורים להגיע אליו כל כך מהר. את הלילה הזה תיכננו לבלות בפורט וויליאם, אבל כשהגענו אליה - היא לא ממש משכה אותנו והחלטנו לדהור קדימה. כך שבאנו בלי ידע, בלי מלון מוזמן, בלי תוכנית מוגדרת. החלטנו לנסוע ולנסות למצוא מלון על הדרך.

מלון אחד מלא, שני מלא, שלישי מלא. יעקב מתחיל להילחץ - הלילה אנחנו ישנים באוטו! (זה איום, לא הבטחה...)
אני מושכת לכיוון של אכסניית נוער, אבל אנחנו לא מצליחים לאתר אותה. ומה פתאום אכסניית נוער? אנחנו נוער?  פשוט למדתי שזה המקום הכי נוח לשהות בו כשיש לנו כביסה לכבס... ברוך השם כבר הצטברה לנו שקית עמוסה, ואיפה נלך ונתחיל לחפש מכבסה? באכסניות יש בדרך כלל מכונה ומייבש שפועלים על מטבעות, וזה פתרון מצויין. אחת לכמה זמן זה לא נורא לרדת בתנאים (שמלכתחילה הם לא מי יודע מה גבוהים בשל אילוצי תקציב) ולישון בחדר ספרטני, עם שירותים בחוץ... מטרת הכביסה מקדשת את האמצעים.

אבל זה לא הסתדר. סקוטי חלקלק אחד, בעל בית של גסט האוס קטן, התלבש על יעקב ושכנע אותו לקחת חדר אצלו, במחיר שערורייתי, ומרוב "פחד" שנצטרך לישון באוטו - הפסקנו את החיפושים והתמקמנו אצלו. הוא היה איש דוחה ביותר, ממש קילקל לנו את הדעה החיובית שהיתה לנו על הסקוטים.
למחרת בבוקר, בשמונה בבוקר הוא כבר ביקש לקבל את כלי המיטה "כי עושים עכשיו כביסה". נפנף אותנו באלגנטיות. זה לא שרצינו להמשיך לישון, אבל אני שונאת שדוחקים בי, בעיקר שכשאני משלמת כל כך הרבה כסף. לצערי אני לא יודעת אפילו מה שם הגסטהאוס שלו כדי לתת כאן דיס-המלצה, אבל העיירה נקראת BROADFORD.
הדבר הכי נחמד שאני יכולה להגיד על החדר הזה - הוא שבחצר האחורית שלו אפשר היה לראות שפנים. הנה תפסתי אחד שהיה עסוק בלכרסם משהו, והואיל להרים את הראש ולעשות לי פוזה לצילום:

scot26

אחרי שבלילה עשיתי קצת שיעורי בית על המקום, הבנתי שהברודפורד הזאת יושבת ממש במקום מעולה לכל הטיולים, והיא המקום האידאלי להתמקם בו לעוד לילה או שניים. אפשר להשתמש בה כנקודת מוצא לתור את האי במשך היום ולחזור אליה ללינת לילה, אבל ממש לא באותו גסטהאוס של הלילה.
עכשיו כבר ממש התעקשתי למצוא את אכסניית הנוער. ואכן - יגעת ומצאת - תאמין.
מצאנו אותה מסתתרת בתוך איזה מרכז רפואי, ממוקמת בתוך משהו שהיה פעם כנראה איזה מוסד טיפולי. המון חדרים חדרים עם הרבה שירותים ומקלחות מחוץ לחדר. זוג צעירים נחמדים כנראה קנו את המקום, צבעו, שיפצו, קישטו - הכל נראה "תוצרת בית" כזה, והם מפעילים את זה כאכסניית נוער לכל דבר ועניין. מטבח משותף מצוייד בכל מה שצריך, חדר אוכל משותף.

למזלנו היה להם חדר זוגי פנוי עבורנו, ואפילו שהעלינו שם את ממוצע הגיל בכמה עשרות שנים - קיבלו אותנו ממש יפה, במין הערצה כזאת על שבגילנו המתקדם אנחנו עושים טיול כזה. ומה שהכי אהבתי זה שבכל חדר יש מין חלון תקרה משופע כזה - זה מכניס כל כך הרבה אור ונוף לתוך החדר:

scot30


עכשיו כשנושא הלינה היה מסודר - יכולנו לצאת בשקט לטייל בסביבה.

התחלנו בבירת האי - העיר הגדולה והמרכזית שלו - PORTREE. גם היא לא יותר מאשר שני רחובות וחצי, עם נמל קטן למעבורות.

scot46

יש לעיר למעשה מפרץ סגור עם פתח די צר אל הים:

scot44a

 

על צלע הגבעה שתולים בתים יפהיפיים - רובם בתי מלון

scot47

 

מפורטרי יצאנו להקפה של כל האיזור הצפוני של האי, דרך העיירה עם השם שנשמע כמו מה שאתה אומר כשמישהו מדגדג או צובט אותך - אוייג! uig  או uige  בכתיב גאלי.

האוייג הזאת לא שווה הרבה - אבל הדרך אליה וממנה פשוט נפלאה.
קודם כל - חלק גדול מהמסלול הוא מה שנקרה "סינגל" - כביש צר ביותר, נתיב אחד בלבד. אבל הוא משמש לתנועה דו סיטרית. בהתחלה זה ממש מפחיד - רכב בא ממול ועוד רגע נותנים נשיקה פגוש מול פגוש. אבל לא, יש שיטה וסדר בבלגן.

כך נראה הכביש

scot61

 

אבל כל כמה עשרות מטרים - יש לו התרחבות קטנה כזאת

scot60

 

לא יודעת מי תכנן את ההתרחבויות האלו ואיך, אבל הן נמצאות ממש במקומות אסטרטגיים שמהם רואים אם רכב בא ממול. תמיד צריך להסתכל למרחק, קדימה, ואז אם רואים רכב מתקרב - מי שנמצא הכי קרוב להתרחבות הזאת סוטה אליה וממתין שם עד שהרכב ממולו חולף. לפעמים ההתרחבות היא מימין ולפעמים משמאל, פעם אני מחכה ופעם אחרים מחכים לי, כל הנהגים אדיבים בצורה בלתי רגילה - תמיד מנופפים לתודה על ההמתנה ולשלום...

הנה עוד דוגמה של הכביש

scot37

הדרך עברה באיזורים חקלאיים יפים, הפסטורליה בהתגלמותה:

scot52

scot57

scot62

הכדורים האלה הם ערימות חציר שנעטפו במעטפת פלסטיק שחורה, להגן עליהם מפני הגשם

scot32

יש יערות צפופים כל כך שאי אפשר לזרוק סיכה בין עץ לעץ (איך הזאבים והשועלים מתהלכים שם?)

scot58

ומפעם לפעם - שטחי יער עם עצים שפשוט מתים זקופים - אין לי מושג איך זה קורה, אבל ראינו הרבה מקומות כאלה בשלבים שונים של עץ יבש. החל מכאלה שעדיין עומדים על גזעם, וכלה בכאלה שהם כבר סתם קרשים לבניין או להסקה שמסודרים בערימות בקרחת היער שנוצרה:

scot31

בשלב מסויים התחלפו האגמים בהרים - בצורות שונות ומשונות

scot40

אתר אחד, המפורסם בכל האיזור, נקרא "אולד מן סטור" - ויש בו סלעים בצורות מופלאות (התמונה מרחוק כי התעצלנו לעשות את המסלול הרגלי שמתקרב לשם)

scot53

יש כמה הרים מפורסמים שהמון מטיילים עושים בהם מסלול רגלי (לא אנחנו כמובן, פדלאות שכמונו)

scot69

 

scot73

בין לבין כמובן שיש עוד כל מיני אגמים ואיים קטנים בתוכם

scot49

או כל מיני עיירות ציוריות עם מרינה יפה

scot70

וכשמתרחקים טיפה, ההרים הופכים להיות האופק הקסום, הערפילי והמסתורי משהו - אפשר להגיד "אי שם, הרחק, מעבר להרי האופל..."

אגב, סצינות רבות מהסרטים של הארי פוטר צולמו באיזורים האלה.

scot45

השמות של הכפרים והעיירות כמעט ולא ניתנים להיגוי, שוברים שיניים, ומקשים מאד על הניווט. לוקח זמן לקרוא כל שם, ולא תמיד אפשר להאט או לעצור כי יש שיירות של מכוניות אחרינו. מצד שני - אין יותר מדי מקום לטעויות, אין הרבה כבישים, ובמקומות רבים זה רק כביש אחד ויחיד שסובב את האי. נסו לקרוא משהו!

scot56

כמובן שגם מקומן של הטירות העתיקות לא נפקד - סקוטלנד (ואנגליה כולה בכלל) משופעות בהן

scot77

scot74

בפתח אחת הטירות, סוף סוף היה מישהו בחצאית סקוטית וחמת חלילים (אני לא ראיתי בעין כי נשארתי במכונית והתעמקתי במפת הדרכים כשיעקב הלך לצלם)
אבל התמונה היא הוכחה שאכן יש עדיין בסקוטלנד  גברים בחצאית וחמת חלילים...

scot76

בין טיול לטיול יש כמובן עצירות לתדלוק, לא רק של המכונית (ששותה דלק כמו ששותים מים) אלא גם שלנו, והדלק שהכי הולך כאן זה אוקטן "פיש אנד צ'יפס"...

scot43

אני עוד אספר בהרחבה על המנה השמנונית והטעימה הזאת...

יש לי הרבה מה לספר על סקוטלנד, אבל זמן האינטרנט שלי די מצומצם וגם האינטרנט לא תמיד מי יודע מה עובד חלק. ברוב בתי המלון יש אינטרנט WI-FI חינם, לא תמיד בחדרים אלא בעיקר באיזורים הציבוריים של המלון. אבל כשיש משהו בחינם - קשה לבוא אליו בטענות כשהוא לפעמים הולך ובא ונעלם לשעות. באי סקאיי הודיעו לנו מראש שיש שעות שאין אינטרנט בכלל בכל האי, ואכן - דווקא כשהיה זמן ורציתי לכתוב ולספר - לא היה איך.

בכל אופן אני מקווה שהתמונות הנפלאות שיעקב צילם וקצת הכיתובים שהוספתי עליהן בכל זאת מספרים את סיפור הדרך שעשינו.

המשך יבוא!

והיום, ערב ראש השנה - אני מנצלת את הבמה הזאת כדי להגיד שנה טובה וחג שמח לכל אהובינו, ידידנו, מכרינו, קוראינו, ובכלל - לכל בית ישראל.

קצת קשה - טכנית - לכתוב לכל אחד ואחד באופן אישי - אז אנא קבלו ברכת חג גלובלית ל-כ-ו-ל-ם ממני ומיעקב.


לקריאת הפרק הקודם - גלאזגו                                            לקריאת הפרק הבא - פיטלוקרי



 

תגובות 

 
0 # שנה טובה יקיריי תבלו יפהנעמי 2010-09-08 15:33
שנה טובה לחמדה ויעקב היקרים
המשיכו לבלות יפה ושתפו אותנו בחוויות
נעמי
הגב
 
 
0 # נעמי - תודה וחיבוק ענק!ח מדה 2010-09-11 00:46
מקווה שהשנה החדשה תביא לך התחלות חדשות טובות ומהנות. חושבת עליך!
הגב
 
 
0 # שנה טובה ומאושרת וחג שמח לכםריקי 2010-09-08 17:08
חמדתי, נפעמתי והחכמתי מהתיאורים ומהצילומים הנפלאים, הנופים דומים מאוד לנופים של הרי הרוק'יס, דוד הוסיף שאלה נופים של מקומות שהתברכו בגשם...אני רואה שאתם הבאתם לסקוטלד את השמש, או שזו התקופה שלפני הגשמים הכבדים שלהם.
מאחלת לכם ששנת תשע"א תהיה שנה של "ע" עושר ו"א" אושר..
אוהבת,
ריקי :-)
הגב
 
 
0 # ריקי קרידה, דוד צודק... ישח מדה 2010-09-11 00:49
כאן כל כך הרבה גשם, הלוואי קצת על ארצנו הקטנטונת...
לנו היו טיפטופים פה ושם, אבל רק יום אחד ממש ממש גשום. בכל שאר הימים השמש חיממה אותנו בעונג רב...
שנה טובה גם לכם! עוד לא הספקתי בכלל לשמוע על האלסקה שלכם...☺
הגב
 
 
0 # שיר ללא שםיפית שזו 2010-09-08 22:58
חמדתי ויעקב היקרים,
קראתי אותך בשקיקה. כל הירוק הזה אוףףףף כזה מעורר קנאה(!!) למה להם יש ולנו אין???
מהתמונות של יעקב אפשר לראות את השנטי והשלווה ונעשה לי צפוף בלב וגעגוע למקומות כאלה שם הזהות שלך עושה חגיגה ממש. ואז נזכרתי שתמיד כשאני במקום של געגועים יש שיר אחד שעושה לי טוב. צירפתי לכם אותו.
מאחלת לכם שנה דבש!! וכמובן שמרו על עצמכם ותהנו!
www.youtube.com/.../
/
הגב
 
 
0 # איזה יופי לקרוא ולראות את החוויותציפי 2010-09-09 00:29
שלכם. שילוב "קטלני" בהחלט :)))
ממשיכה לפרק הבא >>>>
שנה טובה לכם וגעגוע גם!
הגב
 
 
0 # תודה ציפי, יש געגועים גםח מדה 2010-09-11 00:51
בצד שלנו....
אבל עדיין לא מספיק חזקים כדי לאושש את התיאוריה שלך על קיצורים וכו'...☺☺☺
הגב
 
 
0 # קודם כל שנה טובה!דלית 2010-09-09 15:01
תענוג לקרוא את הסיפורים ולראות את התמונות, נהניתי מאוד!
טוב שיש בלוג, כך אפשר ממש לטייל יחד איתכם....מחכה לעוד (הרבה) סיפורים.
ברכות לשנה נהדרת, שנה של אושר, הצלחה וחוויות יפות.
הגב
 
 
0 # דלית, איזה יופי לראות שאת קוראת כאןח מדה 2010-09-11 00:52
קצת נעלמת לי וקיוויתי שאת סתם עסוקה בדברים טובים. כן? ♥
הגב
 
 
0 # שנה שמתחילה כבר טוב ומאחלתשונט 2010-09-10 07:36
לכם המשך מדהים מעשיר וכייפי♥
נהנתי ליקרא אותך חמדה..ולנהנות מהמתמונות המקסימות של יעקב...צוות לעינין♥
הגב
 
 
0 # שונט - תודה! אנחנו קרוביםח מדה 2010-09-11 00:55
אליך מאד עכשיו... אתמול היינו בפריז, נתקענו איזה שעתיים בפקקים משארל דה גול בגלל תאונה שהיתה בכביש...אנחנו ממשיכים לטיול בנורמנדי ובברטן.
שנה טובה ♥
הגב
 
 
0 # יאהההשונט 2010-09-11 09:34
איזה כייף חמדה..תקופה ממש מקסימה באיזור הירוק והאהוב עלי!!!
תהנו מהקרפים למיניהם/מפרות ים טריים ומלאפים/ומסיידר מעולה ואיכותי וביכלל האיזור עשיר בגבינות/וחמאה מעלפות....נשיקות♥
הגב
 
 
0 # נהדרhezy 2010-09-10 12:25
שנה טובה ומאושרת נהדר
הגב
 
 
0 # חזי תודה רבה, יעקב ואניח מדה 2010-09-11 00:56
שמחים לראות שקראת כאן...☺
שולחים לך שוב ד"ש חמה ושנה טובה לך ולכל המשפחה
הגב
 
 
0 # קודם אאחל לכם שנה טובה .sarah o 2010-09-10 15:36
נהנתי לקרא אותך ולראות את כל המקומות המקסימים..המשיכו לבלות ולהנות ולשלוח עוד חויות.
הגב
 
 
0 # תודה שרה ושנה טובה!ח מדה 2010-09-11 00:57
את שרה ממרסיי או שאני מבלבלת?☺
הגב
 
 
0 # שנה מתוקהדליה מימון 2010-09-12 10:25
חמדהלה יקירתי!
התחלתי לעקוב אחרי יומן המסע שלך.
כרגיל מעניין שנון ומקסים.דרכו אני מכירה קצת את יעקוב...שתהיה לכם שנה נפלאה עמוסה בחוויות ובריאות טובה.שנה של הגשמה הנאה ורק טוב.תמשיכי לעניין אותי בחוויותייך.נשיקות
הגב
 
 
0 # כמה ירוק קריר, רגוע ושליורותי ג. 2010-09-12 10:44
חמדה ויעקב -זה עתה קראתי את שלושת הפרקים וזה היה ממש כמו לחוות שנית את הביקור בסקוטלנד. מאחלת לכם עוד הרבה ימים יפים כאלה .מחכה בכליון עיניים להמשך. נשיקות .
הגב
 
 
0 # ברכות באיחורשרון 2010-09-19 20:38
רק עכשיו גיליתי שיש פוסט(ים) חדש(ים), והשמחה רבה.שנה טובה ומבורכת! התמונה בפיש אנד צ'יפס פשוט מושלמת!
הגב
 
חיפוש באתר או ברשת