wellness5

הנוף האנושי

8.6.08

אם יש דבר שאני ממש מצטערת עליו, זו העובדה שכמעט ולא היה לנו במסע שום קשר עם תושבי המקום. למעט כמה עובדות מטבח שיצא לנו להחליף אתן כמה מילים (הן אפילו דוברות אנגלית!) - ממש לא היו הזדמנויות למגע עם המקומיים.
וכל כך חבל - הם נראים כל כך ידידותיים, חמים, סקרנים.
עוד מעט תראו בתמונות - אין מישהו שחלפנו לידו ולא הרים ביוזמתו את היד לנופף לשלום.
והחיוכים על פניהם - מאוזן עד אוזן.
נכון, שמענו שמועות וסיפורים על אלימות וזעם כלפי לבנים - אבל לא נתקלנו בהם.
כנראה שמדובר בעיקר על הערים הגדולות.
במסע שלנו - קוואזולו-נאטאל כולו חייך אלינו.
הפוסט הזה יהיה עמוס תמונות. מאחר ולא היה דיאלוג, אז אין כל כך מה לספר.
ניתן לתמונות לדבר.
זו למשל טבחית של אחד מהקאמפים בהם שהינו, עומדת ליד הפויקה שלה. היא לא נרגעה מהשיער הלבן שלי, ושלחה את ידה אליו כמה וכמה פעמים, נזהרת לא ממש לסחוב לי אותו אבל בהחלט נחושה בדעתה לברר אם הוא אמיתי או נתלש...

aa1

וגם התמונות הבאות הן של עובדות מטבח במקומות שונים. שימו לב לתוי הפנים הברורים והיפים.

aa2

aa3

aa4

את הטבחית הזאת פגשנו בערב שבו עשינו הרבה שמח, שרנו ורקדנו, והיא עמדה והביטה בנו בעיניים נוצצות מהתרגשות. כשהאוירה ממש התלהטה, היא לא יכלה יותר לעמוד מן הצד, והצטרפה אלינו לריקודים בתנועות נענוע די מגושמות ומצחיקות. טוב, מה לה ולריקודים מזרחיים...

aa19

כאן הן מגישות לנו ארוחת בוקר (קורנפלקס...)

aa29

וכאן הן מלמדות אותנו שיר בזולו

aa30

תראו כאן איזו צבעוניות נהדרת! ובכלל - אשה מרשימה, לא? שמלה אופנתית...

aa5


רואים משהו מוזר בעינים שלה? לא הצלחתי לפענח את הסוד, אבל רבים מבני הזולו הם עם עיניים בהירות לגמרי. הצבע לא מוגדר, זה לא ממש כחול/תכלת כמו של האירופאים, אבל זה בהחלט משהו מימי וחיוור כזה. ניגוד משווע לפני הכהות, וביחד עושה מראה מדהים:

משהו במבט של הילד הזה ממש כבש אותי. יש בו כל כך הרבה ערגה.
הוא צץ מאיפשהו כששיירת הג'יפים שלנו עברה ליד הכפר שלו, ובעוד שאר הילדים רצו לקראתנו וניסו ליצור מגע, הוא נשאר מרוחק, ועמד - ידיים בכיסים - והשקיף עלינו במבט מהורהר.
מה לא הייתי נותנת כדי לדעת מה עבר לו בראש באותם רגעים.

aa6

לאט לאט החלו ילדים להתקרב ולבדוק אותנו מקרוב. בכל אופן, 15 ג'יפים זהים לחלוטין, שנוסעים ביחד בשיירה בתוך השטח שלהם, זה לא ממש חזיון נפוץ.

 

aa9

ותוך דקות נתגבשה להקה שעשתה לנו מופע ראפ בשפת הזולו:

aa7

והילדון הזה - עשה אחרינו מרדף בשדה הקוצים, יחף, גם כשנסענו מהר הוא הצליח להשיג אותנו. ללא ספק הוא עשוי מהזן של האצנים הכושים הגדולים, איזה צעד שהוא פתח שם!
שימו לב לידיו המושטות קדימה. יש כל כך הרבה עדינות בתנועת הבקשה הזאת. היא לא נדחפת, לא מעיקה - כמו למשל בהודו או במרוקו, שם הילדים הקטנים נדבקים אליך ומתחננים לכסף או לאוכל במין התעלקות מציקה. כאן הם מאד עדינים. ידיים מושטות קדימה, פתוחות לקבל מה שתתן, ואף מילה! אם כבר אומרים משהו - זה במין לחישה מהוססת.

aa8

גם אלה עשו תחרות ריצה עם הג'יפ הנוסע, ואני כמעט בטוחה שהם רצו לאט. אם היו רצים במלוא הפוטנציאל שלהם - היו משיגים אותנו ללא ספק, הנהיגה בשטח די איטית וקשה:

aa62

הילדים הקטנים קרעו לנו את הלב.

aa59

כל כך רצינו לתת להם משהו. ממתק, עוגיה. משהו.
אבל המדיניות של המסע, שאני מצדיקה אותה לגמרי - היתה לא לתת כלום. לא לקלקל אותם. לא להרגיל אותם להתעלק על זרים ולצפות מהם למתנות.

aa10

לפעמים, כשעברנו בכפר הומה ילדים, היו כאלה שהפשילו מעט את חולצתם, ובתנועה מעגלית עדינה ליטפו את הבטן החשופה. בלי להגיד אף מילה, היה מובן שהכוונה היא בקשת אוכל.
עם טונות הזלילות שהיו לנו באוטו - במבות וביסלי ועוגיות וסוכריות וחלבה וחטיפי בריאות ושוקולד ומה לא, זה היה פשוט עצוב.
איך הצלחנו לעמוד בפני המבטים האלה?

aa21

 

aa46

כאן ילדי הכפר משקיפים עלינו - אטרקציה כזאת לא רואים כל יום: חבורת נשים (מי יודע מה חשבו הילדים האלה, אולי שיש מקום כזה על פני כדור הארץ בו כל התושבים הם נשים...) עם רכבי שטח חדישים ומבריקים, קורעת את הסוואנה בשיירה ארוכה...

aa28

הילדות ביישניות במיוחד:

aa11

אבל בגדול - כולם מקסימים, לבי יצא אל הילדים האלה:

aa20

ובתמונה הבאה: מה אתם אומרים, זו אם צעירה שנושאת את התינוק שלה,
או ילדה שעוזרת לאמא ומטפלת באחיה התינוק?

aa13

aa14

 

בכל מקום בו חלפנו על פני אנשים - הם הרימו יד ונופפו לשלום:

 

aa16

aa17

aa15

aa23

aa24

aa61

שימו לב, מגדול ועד קטן, כולם מברכים אותנו בהנפת יד

כאן למשל, שתי הנשים הללו בשדה, אינן אלא --- חדרניות, במחנה סטרקפונטיין דאם.
יש שם 'צימרים' או בקתות וביתנים להשכרה, במיקום מדהים על שפת האגם.
שימו לב כמה הן לבושות - שכבות על גבי שכבות של בד - ובאיזו צבעוניות!

aa25

והנה בתקריב, בפתח הביתן. (אנחנו ישנו באוהל, שיהיה ברור, כן?)

aa26

לאורך כל הדרכים ראינו כל יום המוני ילדים וילדות שצועדים ברגל אל או מ - בית הספר. לבושים בתלבושת אחידה, צועדים בחבורות. המדריכה המקומית סיפרה לנו שלפעמים הדרך לוקחת להם כמה שעות של הליכה בכל כיוון.

aa80

נראה קצת פורטרטים:
שימו לב לפנים של הנשים. הן מורחות עליהן משהו - מסנן קרינה תוצרת ביתית - כדי שהשמש לא תשזף אותן עוד יותר ממה שהן "שזופות". אני לא יודעת אם הכתמים על הפרצוף הפכו לכתמי קבע, או שזה משהו שנשטף במים, בכל אופן המראה לא מצודד בכלל. אבל מה, הפנים, תוי הפנים, יפים יפים.... וכאן יש דוגמה מצויינת לעיניים הבהירות שדיברתי עליהן.

aa85

aa86

aa40

aa41

aa42

aa31

aa38


באחד הימים ביקרנו בבית של משפחת זולו טיפוסית. הבית הכחול קראנו לו, כי קירותיו החיצוניים צבועים כחול, כמו הכחול שערבים צובעים נגד עין רעה. מעניין אם יש קשר.
זהו ראש המשפחה, יושב בחזית ביתו

aa39

ולידו כמה מנשות הבית - אין לי מושג מי היא מי, היו בשטח 5 או 6 נשים שונות. בטח אשה או שתיים הן נשותיו, והאחרות אמא שלו, אמא שלה, אחות או דודה. בכל אופן הם גרים שם בחמולות, כל בית אב מתרכז במין אוסף של מבנים קטנים וצפופים - לא יותר מגודל של כוך. (אגב, לאה הקיצונית מימין, לא שייכת למשפחה הזאת...)

aa43

נציץ קצת פנימה אל תוך הבית:

aa36

זאת הכורסה של ארצ'י באנקר, ועליה "כלי נשק" חשוב - פטיש. אם נמר מתקרב בלילה - הוא מקבל פטיש בראש?

aa37

זוהי פינת הבישול (זה כמובן כשלא משתמשים במדורה בחצר...)

aa71

aa83

ושימו לב לפריט המרכזי על השולחן - רדיו ענתיקה שמחבר אותם אל העולם...

aa82

ומי צריך ארונות מטבח - ככה הכל פתוח ונגיש, מגיעים בשליפה לאיזה סיר שרוצים:

aa79

וגם גוצ'י וטיפאני מיוצגים כאן על הקיר:

aa84

מפעם לפעם קם האדון ועשה לנו איזו "הצגת תכלית", שלא נחשוב שהוא כל היום יושב-בטל בפתח הבית.

aa58

זו אשתו - אני לא יודעת אם היחידה - אבל בכל אופן היא התנהגה שם כבעלת בית:

aa35

היא כל הזמן סחבה אותי ביד וניסתה להראות לי משהו על גג הלול, אבל לא הצלחתי להבין מילה. היא רצתה שאצלם שם משהו ולא הבנתי מה בדיוק, אז סתם צילמתי אותה מצביעה:

aa33

הילדים האלה הסתובבו שם בחצר, אני מניחה שאלה הילדים שלהם:

aa34

אבל הילדה הזאת כבשה אותי לגמרי במבטה:

aa44

ועם שני גורי הכלבים שהיא מגדלת:

aa45

נראה עכשיו כל מיני טיפוסים שנקרו על דרכנו. את חלקם צילמתי מתוך רכב נוסע, כך שלא כל התמונות ברורות ואיכותיות, אבל הן מעבירות את המקום והאווירה שאני מנסה לתאר כאן.

ברחובה הראשי של עיר קטנה, שיח נשים על אם הדרך. שימו לב מאחור, בפתח החנות, לסירי הפוייקה הגדולים - אבל משום מה הם לא מברזל שחור יצוק. כנראה תחליף זול יותר, במחיר שידם של התושבים משגת לקנות:

aa47

וזה דוכן של מיץ טבעי:

aa48

חנויות ללא תשלום שכר דירה:

aa51

aa52

במרכז העיר גרייטאון:

aa87

לאיש הזה נופפתי לשלום והצבעתי על המצלמה, כאילו לשאול אם מותר לצלם אותו. בטח שמותר, הוא סימן לי, ואפילו נעמד בפוזה מיוחדת לכבוד המצלמה..

aa49

גם את הגברת הזאת שאלתי דרך החלון של הרכב שהתנהל לאיטו בכביש צפוף אם אפשר לצלם - והיא חייכה ושמחה מאד לדגמן בפנינו:

aa50

aa65

את הגברת הזאת לא שאלתי, פשוט צילמתי. היא היתה די רחוקה וזה עם זום מלא:

aa55

גם היא לא ידעה שאני מצלמת - נגנבתי מהדוגמה של הבגד שלה

aa18

אחרי כמה דקות היא התקרבה אלינו, ונעמדה לצילום מקרוב בלי שום בעיה, הם שמחים להצטלם:

aa67

הפרש הבודד הזה בכלל היה רחוק כל כך ולא בכיוון שלנו:

aa22

aa68

וזאת, לא נראית כאילו היא בדרך לחדר הכושר? עם הצ'ימידן והמגבת?

aa57

הנה היא בתקריב, עם פנים מחייכות להפליא, ושוב העיניים השקופות האלו:

aa12

זותי נראית לי איזו כוהנת דת, או מכשפה. ואיזה מבט רציני!

aa81

לא ממש זוכרת איפה צילמתי את הרגליים האלו ולמי הן שייכות. מרחוק זה נראה לי כאילו היא גורבת גרביים לבנות דקות, אבל לא - זה רק האבק שצובע את הרגל בלבן. והאבק מגיע רק עד הצמידים, הצמידים הם מחסום שלא נותן לו לעלות למעלה על כל הרגל. וככה כל הנשים מתהלכות שם עם "גרב אבק" קצרצרה שמסתיימת בחרוזים:

aa78

לבנים תוצרת בית  -  את אלו רואים בכל מקום, בעיקר על ראשיהן של נשים שמהווים כאן אמצעי שינוע קביל לכל סוגי המשאות.
כאן מלבנים את הלבנים - מתערובת של בוץ וקש:

aa32

aa72

ואחר כך נשים וילדות נושאות אותן על ראשיהן לאן שצריך:

aa88

aa56

בכלל, הראש ממלא חלק חשוב בנשיאת משאות, בעיקר על ידי נשים וילדות:

aa60

ככה עושות הנשים כביסה, במין שלולית רדודה: (צולם מאד מרחוק)

aa63

וככה נראה יום שוק שלהם, כמה חבל שהכל נעשה מתוך הרכב הנוסע. לא עצרנו, לא ירדנו, לא דיברנו, לא קנינו. רק ראינו...

aa70

לסיום, הנה אסופת תמונות ממופע ריקודי זולו שעשו לנו באחד הלילות.
היה פשוט מדהים!
איזה קצב, איזה נענוע, איזה גופות - בנויים לתלפיות!

aa74

aa75

הבחורות חשופות חזה בלי שום עכבות:

aa76

aa77

aa69

ורק תראו איזה מקסימים הצעירים האלה - יפים ומוכשרים, רוקדים ומתופפים כמו גדולים!

aa27

aa73

נראה לי שזהו. מיצינו את אפריקה. למסע הזה כמובן.
כמו שאני חושבת ומרגישה עכשיו - זו לא תהיה הפעם האחרונה שלי באפריקה.
אז להשתמע בפעם הבאה של מלכת המדבר..........


לקריאה על הפעם הבאה, מסע מלכת המדבר לבלקן 2009

 

את הגברת הזאת לא שאלתי, פשוט צילמתי. היא היתה די רחוקה וזה עם זום מלא: