wellness5

בלקן 2009 - מקדוניה, אלבניה ומונטנגרו


מסע 4  אליו הצטרפתי כצוות PRESS וכעורכת אתר  האינטרנט של מלכת המדבר, יצא לבלקן בתאריכים 24.6.09 עד 1.7.09.

הבלקן? כזה קל"ב?

בהתחלה נרשמה אכזבה קלה על שזה לא יעד אקזוטי ומסעיר באיזה חלק רחוק יותר של העולם, אבל כל האכזבה נמחקה עם החזרה מהמסע. היה פשוט מדהים. הנופים היו עוצרי נשימה, קיבלנו הצצה לאנשים שונים ולתרבות אחרת, היתה לא מעט נהיגת שטח ובכלל - היה כיף.
לצערי, לא כתבתי יומן מסע בזמן אמיתי. דווקא בגלל שנסעתי בתפקיד, החלטתי לא לכתוב על המסע, כדי להשאיר פתח לעשרות הכתבות שבנות אחרות ישלחו לי ואצטרך לערוך אותן ולהעלות לאתר, ואכן כך היה. במהלך העונה עלו לאתר המון כתבות שנשלחו על ידי המשתתפות, ולא הרגשתי שיש לי משהו להוסיף על מה שכבר נאמר. אבל מספר שבועות אחרי שובנו, בלחץ חברותי למסע, העליתי על הכתב כרוניקה יבשה של זמנים שמות ומקומות, שיהיה יומן מסע למזכרת..
בתור שכזה, נעדרות מהיומן הזה ההתלהבות והאותנטיות שמאפיינים משהו שנכתב "חי", ובכל זאת עכשיו, ממרחק של שנה - בשביל הרקורד ולצורך מילוי המשבצת הזאת של הבלקן כאן באתר, אני קצת מעבה, מתוך הזכרון, את יומן הרשומון שהכנתי אז, ומצרפת אליו קצת תמונות, כדי שבכל זאת תהיה חוויה כתובה ומצולמת.

 

יום רביעי 24.6.09

05:30 בבוקר – מפגש בשדה התעופה בן גוריון.
08:20 טיסת סאן דור לשדה התעופה אוכריד שבמקדוניה
10:15 נחיתה במקדוניה

airport1

השדה קטן ופרימיטיבי להחריד, כך למשל נראה מסוע המזוודות החורק

airport2

ובמקום אולם נוסעים בתוך השדה, יש להם משטחי המתנה בחוץ, על הדשא:

airport3

דווקא היה נחמד מאד לשבת בחוץ... חיכינו המון, כי מזוודה של אחת הבנות לא הגיעה ולקח יובלות לברר ולמלא טפסים וכו'. כל זה לא לפני שפרקנו את כל תאי המטען של האוטובוס שכבר הועמס במזוודות שלנו, רק כדי לבדוק אם המזוודה החסרה לא השתחלה לשם במקרה... כשהכל נגמר, עלינו לאוטובוס שהמתין לקחת אותנו למפגש עם הג'יפים.
12:00 העמסת הציוד מחדש על האוטובוס ונסיעה אל מעבר הגבול בין מקדוניה לאלבניה. ברקע אגם אוכריד המרהיב ביופיו, אבל כנראה שהמצלמה לא הספיקה להישלף בזמן.
13:30 סיום פרוצדורת המעבר בגבול ויציאה לעבר יעד הלינה ומקום קבלת הג'יפים בעיר לז'ה.
צוות 3 שהיה צוות תורן, עשה שמח והפעלות בנסיעה – משחקי בלונים, טריויה, העברת חפצים (חזיות...) בין הטורים ולימוד השיר האלבני שהפך להמנון של המסע "ירנאנַה ירנאנֶה". כדי שהשיר יישאר טרי בראש ולא נשכח אותו, רצוי לבקר מפעם לפעם בקישור הבא ולשיר ביחד:

 

אני חייבת לציין שהשיר הזה היה לנו כרטיס הכניסה ללבם של התושבים המקומיים - בכל מפגש אתם השמענו את השיר מתוך הרדיו דיסק שבאוטו או מכל מיני נגנים ניידים, ומיד התחילו ריקודים סוערים כשהמקומיים המופתעים מצטרפים למעגל ומשתגעים מאיפה אנחנו מכירים את השיר...
במהלך הנסיעה באוטובוס אכלנו סנדוויצ'ים מתוך ארוחה ארוזה שקיבלנו. עשינו עצירה ראשונה בדרך והתוודעות ל – MARKET שנפגוש פה ושם גם בהמשך, קנינו שתיה וגלידות – החנויות האלו היו ההזדמנות היחידה שהיתה לנו במשך כל המסע לבזבז קצת כסף.

18:30 הגעה למלון האיטלקי.אחחח.... מי שישמע... המלון האיטלקי...
מול העיניים יתחילו לרוץ תמונות של טוסקנה עם מלון ציורי שמשתלב יפה עם הנוף מבחוץ, ומציע פינוקי יין ואוכל מבפנים...
בפועל - זו היתה חורבה, מלון חצי נטוש שבתקרה שלו מתנוססת אמנות אבסטרקטית נרחבת בצורת קורי עכביש בגדלים שלא רגילים לראות במחוזותינו...
האמת היא שלא היינו אמורים לישון במלון, אלא להקים אוהלים על הרחבה שמחוץ למלון. אבל היה גשם זלעפות וכנראה ריחמו עלינו. אפשרו לנו להכנס לתוך "המלון" ולפרוס בו את שקי השינה שלנו בקבוצות של 15-20 נשים בכל חדר או שטח ציבורי.
צוות PRESS שכלל מלבדי את צלמת הסטילס איה בן עזרי ואת צלמת הוידאו אוה טיילור וכן שתי עיתונאיות, אחת מ-YNET ואחת מ-NRG - קיבל בפרוטקציה חדר פרטי, רק בשבילנו. אבל בבוקר הסתבר שהיה אתנו עוד מישהו, אורח לא קרוי.
בתרמיל שלי שהיה מונח ליד ראשי (ישנו בשקי שינה על הרצפה) היה סנדוויץ' עם גבינה צהובה שהבאתי מהבית ולא אכלתי (אמרו להצטייד בסנדוויצ'ים ליום הראשון, כי הדרך ארוכה עד שמגיעים לארוחת הערב.) עכבר רעב חגג על הסנדוויץ' כל הלילה - מה שלא כל כך היה אכפת לי כי ממילא התכוונתי לזרוק אותו. אבל המניאק כירסם לי את התרמיל כדי להגיע לסנדוויץ', ומיום המחרת נשארתי בלי תרמיל, זרקתי אותו.
אבל בואו נחזור לרגע ללילה, להגעה שלנו לעיירה לז'ה בה שוכן המלון האיטלקי.
הג'יפים קיבלו את פנינו בפנסים מהבהבים - זה תמיד מחזה מאד מרגש. כל צוות העמיס את הציוד על הג'יפ הממוספר שלו, ומיד נכנסו פנימה אל הלובי של המלון האיטלקי. בפנים - חיכתה לנו חגיגה. ראש העיר בא כדי לברך אותנו על הגעתנו, והמקומיים השתדלו נורא לשוות למקום ולאירוע מראה חגיגי:

reception2

ראש העיר (הצעיר והחתיך, בחולצה הורודה בתמונה הבאה) נשא נאום קצר עם תרגום לאנגלית,כולם התכבדו והצטלמו והיה מרגש למדי, בעיקר לאלבנים.

reception1

מיד אחרי קבלת הפנים יצאנו החוצה להתנסות ראשונה בנהיגת שטח בג'יפים שלנו, וזאת למרות ועל אף (או אולי דווקא בגלל) הגשם הבלתי פוסק והדרכים הבוציות.
20:00 על ההתחלה כולן "נזרקות למים" תרתי משמע – LOW 4, שלוליות וסלעים ודרך חלקלקה, אבל ההתרגשות גדולה וכוחותינו שבים בשלום לבסיסם.
21:30 ארוחת ערב במלון האיטלקי - קרה ויבשה. צ'יפס שמנוני, חזה עוף צלוי well well done שלא נלעס בכלל, סלט ירקות נחמד ולחם טעים.

dinner

חושבים שזהו, היום הארוך הגיע לסיומו? לאאאא
22:30 הפעלה – חלוקה לזוגות, מסג' והיכרות, כל אחת מספרת על עצמה תוך כדי מתן עיסוי לבת זוגה, ואחר כך מתחלפים. רצו לבדוק את הקשב שלנו תוך כדי קבלת עיסוי? הסתבר שהוא כנראה לא ממש משהו, כי אחר כך כולן ישבו במעגל, וכל אחת היתה צריכה לספר מה הצליחה לקלוט על חברתה. לא הרבה... אבל זו היתה דרך נחמדה להתחיל להכיר את הבנות.

23:30 הלינה בשטח הוחלפה בלינה בחדרי המלון האיטלקי בגלל הגשם והקרקע ספוגת המים באיזור שהיה מיועד להיות המאהל. חדרי המלון מוזנחים, מטונפים, אבל לפחות יבשים. הלינה בקבוצות גדולות בחדרים קטנים ובחללים הפנימיים של ה'מלון'.

יום חמישי 25.6.09

06:30 השכמה, קפה.
07:30 ארוחת בוקר במלון האיטלקי, תדרוך של הקמת וקיפול אוהל (שלא נתפנק ונחשוב שכל לילה יהיה לנו "מלון איטלקי"...) ולאחר מכן הדרכה איך בודקים שמן/מים בג'יפ כל בוקר, עושים סיבוב מסביב לגלגלים לראות שלא חסר אוויר וכו'. פעולות שגרתיות שבבית אף אחת מאתנו לא מבצעת.
חמשת הבנות של PRESS התחלקו לשני ג'יפים, ואני ואוה הצלמת היינו צוות מצומצם של שתיים בלבד וקיבלנו ג'יפ לבד. הנה אני, ובתמונה הבאה - אוה וציוד הצילום שלה בפוזה סטנדרטית.

me.

eva

08:30 יציאה לדרך. נהיגת כביש בערך שעה, ולאחריה ירידה לשטח. נהיגה אתגרית ומהנה - חציית שני נהרות (לא רציניים) עם הג'יפים, הפסקת קפה כולל טקס פתיחת המסע וגזירת הסרט.

river

14:30 אכלנו ארוחת צהריים בשטח - צוות תורן הכין פסטה וגבינה וסלטים ואבטיח ומלון. בשטח הכל טעים ונעים.
15:30 נהיגת כביש ארוכה מאד, כ – 6 שעות
21:30 הגעה לעיר באיירם צורי, כניסה למלון. חדרים נחמדים, מיטות קומותיים, 4 בנות בחדר, שירותים צמודים.
22:00 ארוחת ערב במסעדת המלון – הרבה אוכל שהגיע "בתשלומים" כל רגע בא משהו נוסף – מאפה בצק עלים וגבינה, אחריו שקשוקה ירקות, אח"כ רצועות בשר שמנוני אבל טעים, פלפל ממולא, תפוחי אדמה אפויים, ולקינוח פודינג אורז ועוגת קרם. הרבה אוכל, אבל שום דבר לכתוב עליו הביתה. אוכל הוא לא הצד החזק של האלבנים.
בכל הדרכים באלבניה נתקלנו שוב ושוב במבני בטון עם כיפה מעוגלת, כמו זה.

bunker

מסתבר שאלה בונקרים פרטיים, מעין מקלטים או חדרי בטחון שהשליט הרודן של אלבניה ציווה על בני עמו לבנות, כל אחד בחצר ביתו. אומרים שלמעלה מ-200,000 בונקרים כאלה פזורים ברחבי המדינה. הוא רצה שהתושבים יהיו מוכנים להתקפות או פלישות של אויבים, ואנשיו עברו בכפרים והטילו קנסות כבדים על מי שלא דאג להצטייד בבונקר להגנת משפחתו.

לסגירת היום, נציג מכל צוות נסע עם ענת המדריכה לתדלק את הג'יפ, כמובן שהתנדבתי כדי לא להפסיד את ה"חוויה".

 

יום שישי 26.6.09

04:00 השכמה ברברית, בקושי חילצנו את עצמנו מהמיטות. יציאה מזורזת אפילו בלי קפה.
05:30 הגעה למעגן ממנו מפליגה מעבורת שאמורה לעשות לנו "קפיצת דרך" ליעד הבא. צוות תורן הכין לנו קפה בשטח. הסיבה שהקדמנו כל כך היתה כדי לתפוס תור בעליה למעבורת. כל הג'יפים הסתדרו בגוש אחד לפני הרמפה שמעלה למעבורת, מאחורינו התחיל להשתרך שובל של רכבים מקומיים עמוסים באנשים נשים וטף, מזל שהקדמנו. אבל העליה למעבורת מתעכבת... מחכים ומחכים ומחכים. הסתבר שהמצבר שלה התקלקל. נו, טוב, מצבר מקולקל זה תיקון רציני, לא? שני גברים ירדו מהאוניה, אוחזים בכל ארבעת ידיהם מצבר קטן, בגודל זהה למצבר סטנדרטי של מכונית... איי איי כמה כבד!

ferry

בסופו של דבר המצבר תוקן או הוחלף, ואנו עלינו למעבורת עם הרכבים – פלאמור (המדריך המקומי) החנה אותם בסדר מופתי כמו קוביות של לגו, שלא יהיה סנטימטר מבוזבז, ואנחנו עלינו לסיפון.


07:00 הפלגה במעבורת מהמעגן שליד באיירם צורי עד ל – Koman. על המעבורת צוות תורן הכין סנדוויצ'ים מלחמניות טריות עם גבינה, סרדינים וירקות. המקומיים שנוסעים במעבורת קצת בהלם לנוכח כמויות האוכל (כיבדנו אותם, אבל רובם סירבו בביישנות) והריכוז של נשים חופשיות, צוחקות, רוקדות ושרות. עשינו מה זה שמח. בהתחלה רקדנו למעלה, על הסיפון העליון, אבל הרוח והגשם מבריחים אותנו למטה לסיפון הפנימי, ושם המסיבה נמשכת וסוחפת אליה טיפוסים אלבניים ציוריים שמצטרפים לריקודים. האווירה מתלהטת, הנוסעים המקומיים נשארים פעורי פה, אבל החגיגה שמחה וצוהלת. באוויר ריח כבד של זיעה, כל גבר אלבני שהרים יד תוך כדי ריקוד, הפיל כמה חללים שהיו במרחק ריח ממנו. והריקודים האלבניים כרוכים בהרבה הנפות ידיים...
הנה טעימה קטנה מהחפלה שהלכה שם. סליחה על כישורי המפוקפקים כצלמת וידאו:

 

את הטיפוס הזה הייתי חייבת לצלם. לפני כן ניסיתי לברר אתו אם הוא לא במקרה שחקן קולנוע... הוא לא נראה לכם בול אחד הטיפוסים מהסרטים של אמיר קוסטוריצה? במיוחד חתול לבן חתול שחור? שתי טיפות מים!

tipus

צוות PRESS הכין לבנות צ'ופר חצי היתולי חצי רציני – מצלמות מים ופנקסים ועפרונות. המצלמות בשביל הפאן, אבל הפנקסים - בשביל שהבנות יעשו בשבילנו את עבודת הכתיבה... שכל אחת תרשום חוויות, יהיה יותר קל להרים כתבות מהחומר הכתוב שלהן...

ההפלגה עוברת בנופים עוצרי נשימה

view9

view

10:00 ירידה מהמעבורת ונסיעת שטח לעבר העיר שקודר. (לא ביקרנו בעיר, רק כנקודת ציון)
14:00 הכנת ארוחת צהריים בשטח – סלטים מטונה, גבינות הרבה ירקות, סלט פירות.
15:00 המשך הנסיעה – כארבע שעות של נהיגת שטח, חלקה קשה בגלל בוץ וגשם ונחלים

river2

לקראת השקיעה הגענו לפונדק נטוש בשם SHOSHI (מי נתן לו את השם? לאלבנים פתרונים. זו היתה כתובת גרפיטי על אחד הקירות. )
19:00 קבלת שבת מדהימה אצל שושי. צוות 2 – לבוש בלבן וזרי פרחים בראש – ערך קידוש, חילק "המוציא" מחלות קלועות. הדלקנו נרות, שמענו על פרשת השבוע – וכרגיל, פצחנו בריקודים.

kabalatshabat

בחוץ גשם מבול, אבל אנחנו במחסה של פונדק שושי... קבלת השבת היתה מרגשת מאד, והמכלול הזה של להיות בטבע, משוחררות וחופשיות, בחברה נהדרת - היה אחד הפיקים של המסע, וממש התחייב שהוא ימצא ביטוי שוב בפרץ של שירה וריקודים, ושוב סליחה על איכות הוידאו. זה מה שהמצלמה שלי ואני ידענו להפיק מהמעמד:

 

יכולנו להמשיך את השירה והריקודים עוד שעות, אבל דרך ארוכה עוד לפנינו, וענת דחקה בנו לצאת לדרך. טוב, היא לא יכלה לנחש שאין לנו לאן למהר... גם אנחנו לא ניחשנו.

20:30 חזרנו לדרך, עד שהיא נגמרה.

נהגנו כשעתיים בגשם בלתי פוסק, עד שפתאום אי אפשר היה להתקדם. מפולת סלעים חסמה את כביש העפר שנסענו בו, והשיירה עצרה במקום. איזה מזל שהג'יפ הראשון (מנגו) הבחין בזה בכלל בחושך שהיה שם. נסיעה של עוד מטר אחד קדימה, והוא היה מתדרדר לתהום, כי צד אחד של הכביש פשוט התמוטט והפך להיות שיפוע, כמו מדרון של גבעה.

מהר מאד הסתבר שמכאן - לא נמשיך הלילה לשום מקום. אין מה לעשות, חייבים להתארגן לשהיית לילה על הדרך. כולם עייפים, רעבים, רטובים מגשם שלא הפסיק לרדת. איכשהו משמיים ריחמו עלינו ועצרו את הגשם למשך זמן שאיפשר הקמת אוהלים, בשורה ארוכה על השביל, אחד מאחורי השני. בינתיים המדריכים התחילו להפעיל את הפלאפונים והזעיקו עזרה. פינוי הכביש התרחש רק למחרת בבוקר, אבל צוות המנהלה שלנו, שחיכה לנו עם ארוחת ערב ביעד אליו היינו אמורים להגיע - ת'ת - ארזו את האוכל ויצאו לקראתנו.

המפגש עם המנהלה התבצע משני עברי הכביש החסום - מנות של אוכל הועברו לרעבות.. ואילו העייפות - כמוני, לא חיכו לאוכל. העייפות הכריעה אותנו. אני נרדמתי במושב הקדמי של הג'יפ, לא התחשק לי לטרוח עם שק שינה ואוהל.
כל שנותר הוא להמתין לשחר שיפציע, ולעזרה שתגיע כדי לפנות את הדרך.

התמונות הבאות הן תמונות מהבוקר, בלילה אי אפשר היה לראות כלום, על אף פנסי הראש המנצנצים של כולן.

stuck

stuck2

בבוקר התעוררנו למראה כזה:

stuck4.

יום שבת 27.6.09

05:00 חבורת מקומיים עם מעדרים וטוריות פינתה את את הציר החסום ושיחזרה את חלקי הכביש שהתמוטטו. שום דחפורים, טרקטורים או משהו מתוחכם. רק כמה זוגות זרועות בריאות וכלי חפירה שכבר שכחנו איך הם נראים, לא כל שכן איך עובדים אתם.

stuck3

פלאמור יוצא רגלית לבדוק את השטח כמה עשרות מטרים קדימה, לוודא שלא יהיו עוד הפתעות...

stuck1

משפחה אלבנית שגרה סמוך למקום בו נתקענו "מאמצת" אותנו, ואנחנו אותה בחזרה. האשה "פתחה שולחן" והגישה חלב עזים חם כשהיא מעודדת את כולן לשתות "קפה, קפה". איזו מחווה פשוטה ויפה.

milk

הילדה המקסימה שלה זכתה לפינוקים מכולנו, קיבלה מתנות, ענת ציירה לה עם צבעי גוף על הידיים.

yalda

נתנו לה המון קישקושים, אני חושבת שכל חייה לא היתה כך במרכז תשומת הלב וקיבלה כל כך הרבה מתנות:

yalda2

כולנו אספנו חולצות, מכנסיים, סווטשרים ובכלל כל מה שיכולנו לתת – וחילקנו לאנשים הטובים האלה באמצע הדרך, גם לפועלים וגם למשפחה.
אם מישהו יסע פעם באלבניה ויראה פועלים מקומיים לבושים בחולצות מלכת המדבר - זה אנחנו...
בתמונה הבאה אפשר לראות את האשה הטובה עם החלב, מצד אחד שלה בעלה ובתה, ומהצד השני - ראש העיר הקרובה. כן, הוא טרח ובא לראות מה קרה לקבוצה הנשים הישראליות בטריטוריה שלו...

family

הפרידה מהם היתה קשה, ממש כמו מקרובי משפחה, אבל יצאנו לדרך, בנוף מדהים

nof1

וכעבור כשעתיים של נהיגה הגענו ליעד אליו היינו אמורים להגיע בלילה – ת'ת.

teht

9:30 אכלנו ארוחת בוקר טובה בחדר האוכל של הגסט-האוס, לאחריה התבקשנו לארוז תיק קטן עם נעלי הליכה נוחות, מים, כובע, מעיל גשם וכו'.
10:30 נכנסנו לג'יפים ונהגנו כחצי שעה עד ל...אומגה.
כפיר (האומגיסט) כבר בנה את כל הקונסטרוקציה והבנות הסתדרו בשורה בעליזות ובהתרגשות. אחת אחת התחילו לגלוש במורד, בכוונה אין תמונות כדי לא לקלקל שום חוויה עתידית. אלו שסיימו את הגלישה באומגה התכנסו למטה על המחצלת לחכות לכל האחרות. צוות תורן נשאר למעלה אחרון כדי להכין ארוחת צהריים. אתי המנהלית הכינה לנו פיתות דקות על סאג' שחור גדול, וגלית דאגה להעביר אותן באומגה למטה לבנות הממתינות, כמובן עם שמן זית וזעתר, פינוק אמיתי!

13:30 אחרי שכל הבנות סיימו את האומגה, יצאנו לטרק קטן שיחזיר אותנו חזרה למעלה לראש הגבעה. כשעתיים הליכה בגשם מעצבן ובשמש מעיקה שהתחרו ביניהם מי יציק לנו יותר, אבל ההליכה לא היתה קשה, הנופים מרהיבים והיה שווה.
15:30 הגעה חזרה לנקודת היציאה של אומגה, קפה ותה חם מחכים לכולם, ומיד אחר כך ארוחת צהריים – פירה ונקניקיות קבאנוס, סלטים, אבטיח ומלון.
17:30 חזרה לגסט האוס בת'ת, הקמת המאהל ברחבה המרכזית.

camp

המקלחות בבנין הגסט-האוס היו הזויות לחלוטין, המים - או בוערים או קפואים – אבל כל סוג בנפרד. קשה עד בלתי אפשרי לווסת את הטמפרטורה, הטוש יוצא מהברז של הכיור, אין וילונות, הכל נרטב ומוצף מים, אבל העיקר שכולנו נקיות וריחניות אחרי מקלחת.
20:00 ארוחת ערב בחדר האוכל של הגסט-האוס ולינה באוהלים תחת גשם סוחף.

יום ראשון 28.6.09

05:30 השכמה, פירוק האוהלים
06:15 ארוחת בוקר בחדר האוכל של הגסט-האוס, בדיקת הרכבים והיערכות ליציאה לדרך. פנצ'ר קטן מעכב אותנו קצת, אבל בעזרת פלאמור מתגברים ומחליפים צ'יק צ'ק. ממש נכס הבחור הזה, מה היינו עושות בלעדיו.
08:00 יציאה לדרך לכיוון מעבר הגבול למונטנגרו.
הנסיעה ארוכה אבל מהנה. בדרך אנחנו פוגשים גלרייה של טיפוסים, אני מביאה רק דוגמיות קטנות:

tipus3

tipus2

וחוץ מאנשים אנחנו פוגשים גם הרבה כבשים...

sheep

sheep2

sheep3

13:00 חוצים את הגבול, המשך נסיעה בתוך מונטנגרו. עצירה לארוחת צהריים בפארק עם המדשאות. משחק כדורגל בין הבנות לבין המקומיים.

kadur

15:30 happy hour - חילופים בצוותים כדי להרחיב את ההכרות בין הבנות. המשך נסיעה לכיוון היעד הבא, בדרך עצירת תידלוק נוספת.
20:00 הגעה למלון גרין, צימרים ציוריים מעץ, וברחבה המרכזית (תחליף ללובי...) מדורה נעימה ומעשנת.

FIRE

קיבלנו חדרים, כל 4 בחדר, שוב על מיטות קומותיים אבל זה שינוי מרענן אחרי האוהלים בגשם. ארוחת הערב הוגשה במסעדת המקום: דגים, תפוחי אדמה, קצת ירקות מכל סוג, הכל מהונדס על הצלחת באופן מופתי. הטעם קצת פחות...

dinner1

מיד אחרי ארוחת הערב - התחלנו מדידות. קיבלנו ביגוד לקראת הרפטינג של מחר – חליפות גומי, נעליים, קסדה לראש, כל אחת במידתה.
22:30 מסיבת לימונצ'לו וחפלה מרוקאית בחסות צוות 5 – הבנות בכפתנים מרוקאיים, מוזגות לנו תה מקומקומים מסורתיים, עוגיות מרוקאיות והרבה כיבוד ומוזיקה תואמת שאחר כך מתחלפת במוזיקה עדכנית יותר. מפלס השמח עלה ככל שמפלס הלימונצ'לו שהכינה עדנה וחילקה לנו בבקבוקונים ירד. ריקודים אל תוך הלילה, עד הרבה הרבה אחרי חצות.

יום שני 29.6.09

06:00 השכמה לצלילי "אנשי הצפרדע אנשי הדממה" באדיבות צוות 1, לבישת בגדי הרפטינג והמון המון צילומים להנציח את המראות.

outfit

06:30 ארוחת בוקר בלבוש רפטינג תקני...
מסירת מפתחות החדרים והרכב לשמירה אצל צוות מינהלה, יציאה ברכבים מקומיים לעבר נקודת ההתחלה של הרפטינג. השייטים שלנו בנויים לתלפיות וסוחטים קריאות התפעלות מהבנות הנרגשות...

8:00 התחלת הרפטינג, כל שני צוותים בסירה. לכל סירה שייט מקומי שמחליט על סדר הישיבה לפי הכובד..
יוצאים לדרך, בהתחלה על מים שקטים ורגועים,

rafting1

ואחר כך מתחילים להגיע השפריצים הקפואים.

rafting2

צוותים 3 ו – 4, בניצוחו של השייט פיטר ההורס, מחברים את המנון הרפטינג לפי מנגינת "בשדה כותנה קבוצת שחורים עובדת":
בנהר הטארה קבוצת מלכות חותרת/בנהר הטארה חותרת כל היום (X2)
הו הו הו קר לי ברגליים/הו הו הו קפאו הביציות
הו הו הו קפא לי גם המוח/הו הו הו תחזיקו במשוט.
(לגבי איזה משוט להחזיק - לא ממש היתה תמימות דעים, יש טענה שהכוונה היתה למשוט של פיטר שבלט יפה דרך חליפת הגומי שלו.

10:30 סיום הרפטינג וחזרה למלון. קבלת פנים חמה וחגיגית שהכינו לנו יפעת והמינהלה: סחלב חם, קצת דליל אבל טעים בטירוף עם כל הגודיז בפנוכו, הרבה עוגיות ופינוקים, וגולת הכותרת – סלט פירות, מוזלי, יוגורט ודבש, הררי קצפת ודובדבן לקישוט. אין יותר פינוק מזה!
12:00 יציאה לדרך לכיוון זבליאק, מויקובץ, בראן, עד ליעד הלינה ב – PLAVE
אני מביאה כאן כמה תמונות נוף, למרות שאני לא בטוחה שהן שייכות בדיוק ליום הזה. ככה זה כשמנסים לכתוב יומן מסע באיחור של שנה... אבל התמונות יפות, הנוף מדהים ומדבר בעד עצמו, אז מה זה חשוב באיזו נקודה בדיוק זה צולם:

view3

view4

view6

view7

בדרך עשינו עצירה לארוחת צהריים בשטח, ועוד מספר עצירות פיפי. תדלוק נוסף והמשך נסיעה עד היעד.
view8

view10

21:00 הגעה למלון בפלאב, ארוחת ערב במסעדת המלון, התארגנות בחדרים ולינה. במלון יצירות עץ נהדרות – שולחנות, כסאות וכורסאות, הכל מפוסל בעץ.

יום שלישי 30.6.09

05:00 השכמה, קפה בלבד ויציאה לדרך לעבר הגבול.
07:00 חציית הגבול ממונטנגרו לאלבניה, מינהלה מחלקת ארוחת בוקר ארוזה – סנדוויצ'ים עם גבינה, טרופית אפרסק, ממתק ותפוח עץ.נהיגת שטח יפה, נופים מדהימים, אכילת הסנדוויצ'ים תוך כדי נהיגה. עצירת קפה וריקודים עם המקומיים באמצע הדרך.
כאן למשל, עצרנו רכב מלא בנוסעים, הורדנו אותם למטה ופצחנו בריקודים יחד אתם. הם נראו כל כך שמחים ומאושרים. בטח לא פיללו להפתעה כזאת כשיצאו בבוקר מהבית...

local

cow2

13:30 יציאה מהשטח והתחברות לכביש, עצירה ליד הפיצריה וקבלת קופסאות פיצה לארוחת צהריים. הרבה הרבה משולשים לכל רכב...

cow

והנה עוד כמה תמונות אווירה מהמאה ה-21:

sus

sus2

14:30 הגעה לתחנת הדלק של לז'ה שם פוגשים את האוטובוס. מעבירים ציוד אישי מהג'יפים לאוטובוס ונפרדים מהרכבים...
15:30 יציאה באוטובוס לכיוון הגבול בין אלבניה למקדוניה.
התמונה הזאת בטח שייכת ליום אחר ומקום אחר, אבל כזה סתלבט אמיתי יכול להשתבץ בכל קטע בפוסט הזה.

stalbet

אני חייבת לספר על משהו נוסף לפני שעוזבים את אלבניה. באחד הימים - לא זוכרת איזה בדיוק - נפלנו על יום של בחירות כלליות באלבניה.  אצלנו זה מין יום חופש כזה באמצע השבוע, כולם נוסעים לבילויים וטיולים, נכון?  גם האלבנים יוצאים ל"טיולים", אבל כדי להצביע. מסתבר שהקלפיות לא הגיעו לכל עיירה  ולכל כפר, והתושבים נאלצו להטריח את עצמם לעיר המחוז כדי למלא את חובתם.

כל הכבישים, כל השבילים, כל הדרכים - היו מלאים בכלי רכב מסוגים שונים - טרקטורים, ואנים, מיניבוסים, טנדרים, כולם מלאים פי 5 מהתפוסה הנורמלית שלהם, וכולם איכשהו באים מולנו. לא מאחורינו... רק מלפנינו
בהתחשב בעובדה שרוחבם של רוב הדרכים בהן נסענו באותו יום בקושי התאים לרכב אחד - קיבלנו מנה גדושה, אפילו גדושה מדי, של  רגעים ממש מצמררים. .

elec

בכל מקרה כזה, המדריך המקומי שלנו - פלאמור, היה יורד לדבר עם הנהגים ממול,  מסביר להם שזה לא רכב מול רכב, אלא אחד מול 15 בשיירה, ואז היה מתחיל מבצע של הכוונה של כל ג'יפ וג'יפ, קחי קצת שמאלה קחי ימינה. לפעמים זה הלך חלק, ולפעמים היה צריך לתמרן על המילימטרים...
כשהיינו בצד הפנימי של הדרך, צמודות לצלע ההר - אז הכי גרוע שיכול היה לקרות זה קצת נזק לג'יפ, שריטות ושפשופים.
אבל לא פעם היינו דווקא בצד של התהום, ושם זה כבר לא היה כל כך פשוט. זה היה עניין של סנטימטרים מלהתגלגל למטה...פשוט מסמר שיער. לא במהרה נשכח את יום הבחירות הזה באלבניה.

תוך כדי המפגשים החזיתיים האלה עם מאות אלבנים נלהבים, הפכנו גם אנחנו למשתתפים פעילים בבחירות - למדנו לזהות את סימני המפלגות. הסימן של המפלגה הגדולה היה V עם שתי אצבעות, ועד מהרה נופפנו בו לעומת כל מי שבא מולנו. בדרך כלל זה הצליח, אבל היו גם אוהדים של מפלגות אחרות, והנפנוף הזה של חמישים ידיים זרות שמסמנות V ממש הכעיס אותם והם הביעו את זה בקולות מחאה ומחוות ידיים רגזניות.

אין תמונות מהסצינות האלו, כי המדריך המקומי הזהיר אותנו לא לצלם. לאלבנים יש רגישות פוליטית מאד עצבנית, ואף אחד לא רוצה שתמונתו תונצח בהסעה כזאת או אחרת שמזוהה אולי עם המפלגה שלא תנצח, ואז זה יעמוד לו לרועץ. אז המצלמות נשארו כבויות, אבל הזכרון והחוויה צרובים חזק בראש.

אגב, עד עכשיו אני לא יודעת אם מפלגת ה-V ניצחה.

20:00 חציית הגבול למקדוניה ונסיעה למלון דרים, על שפת אגם אוכריד במקדוניה.
22:00 התארגנות במלון, חדרים זוגיים. ארוחת ערב – מזנון חופשי עתיר מאכלים.
23:15 מסיבת סיום חגיגית. כל צוות מופיע בקטע שהכין, הרבה כיבוד, יין, משקאות חמים וקרים. מסיבת ריקודים עד שנופלים מהרגליים והולכים לישון.

 

יום רביעי 1.7.09

06:00 השכמה והתכנסות בלובי של המלון. חלוקת טפסים לבחירת הצוות המנצח. התלבטויות ובחירה, מסירת הטפסים למלווה.
07:00 ארוחת בוקר במלון, ולאחרי טקס הכתרת הצוות המנצח בחוץ על שפת האגם. צוות 4 מולבש בחולצות כתומות, צוות דבש של שנה שעברה מקריא קטע על העצמה נשית. חיבוקים ונשיקות והרבה צילומים. הרבה התרגשות, הרבה שמחה, יש גם קצת אכזבה כי לכולם מגיע אבל רק צוות אחד זוכה...
09:15 העמסת הציוד על האוטובוס ויציאה לעבר שדה התעופה.


בשדה התעופה הסתבר כי יש עיכוב במראה בגלל עיצומים במרחב האווירי של צפון יוון שאנו אמורים לטוס דרכו, לכן ההמראה מתעכבת. מעבירים את הזמן במשחקי פריזבי על הדשא או ברמי-קוב על רצפת אולם הנוסעים בפנים.

15:00 הטיסה יוצאת לדרך ומביאה אותנו בשלום לנתב"ג באיחור של למעלה משעתיים. מפגשים מרגשים עם המשפחות, הילדים, נשיקות וחיבוקי פרידה אחרונים –

זהו, תם ונשלם מסע 4 של מלכות המדבר אל הבלקן. היה כיף!

 

 
חיפוש באתר או ברשת