wellness5

בורה בורה, פולינזיה הצרפתית

בורה-בורה, החלום ושברו..
(Bora-Bora)

בשבילי בורה-בורה היא חלום מילדות.
אני זוכרת כשרק התחלתי לקרוא ספרים של ממש, בכתה א' או אולי ב', היה לי ספר עם סיפורי ילדים מסביב לעולם. קראתי שם סיפור על ילד מבורה-בורה, שאבא שלו נלחם עם לווייתנים, ואמא שלו היתה קולעת סלים מקש.. והוא וחבריו היו משכשכים כל הזמן במי הטורקיז של הלגונות, ומתאמנים בחתירה בסירות קאנו, כדי לחזור ביום מן הימים למולדת הרחוקה של אבות אבותיהם..

משהו בסיפור הזה 'תפס' אותי חזק, וחזרתי לקרוא אותו שוב ושוב. ועוד לפני שידעתי שבורה-בורה זו לא ארץ בפני עצמה, חיפשתי אותה במשך שנים על גבי אטלסים וגלובוסים, ממש באובססיה.. כמובן שלא מצאתי, ובמשך שנים היא היתה בשבילי איזו חידה מסתורית שאני צריכה לפצח.. (תמיד אהבתי לחפש על מפת העולם את המקומות עליהם קראתי ספרים.. אתם יודעים כמה שנים לקח לי למצוא את חצי האי 'הנסיך אדוארד' שאן שרלי גרה שם? )

הרבה זמן לקח לי לגלות ( לא היה אינטרנט וגוגל כשהייתי קטנה..) שבורה-בורה היא אי בפולינזיה הצרפתית, אבל מרגע שגיליתי אותה על המפה, חלמתי להגיע אליה.
כל אטלס חדש שקניתי או קיבלתי, כל מפה של העולם בה נתקלתי - הדבר הראשון שהייתי עושה, זה לאתר עליהם את בורה-בורה...
אז הנה, לקח לי הרבה שנים, אבל סוף סוף הגעתי...

אם היה לי שכל, אז הייתי צריכה כבר אז, באותן שנות ילדות רחוקות, להתחיל לשים כל חודש קצת כסף בצד, כדי שכשאהיה גדולה, אוכל לנסוע בזה לבורה בורה.. כי לבוא אליה בלי כסף, או עם מעט כסף, זה פשוט להתעלל בעצמך.
כל דבר שקשור באי הזה - עולה טונה כסף!
טהיטי אמנם יקרה, וכבר התרגלנו ליוקר שלה והשלמנו אתו. אבל בורה בורה פשוט גומרת עליך לגמרי!
בתי מלון רגילים ביותר ב- 800 דולר ללילה!
למה מי מת??
זה לא שאין מלונות גם ב-2000 $ ללילה, אבל עליהם אני בכלל לא מדברת, כי אין לי מושג מה הולך שם. אולי החמצן באוויר טעון שם באיזה חלקיקי זהב מיקרוסקופיים.. אני מדברת על מלונות רגילים לחלוטין, בונגלו-סטייל כאלה..
בכל אופן, גם 500 היה יקר לנו, ואפילו שהחלטנו שנשאר לא יותר מיומיים, כדי לא לבזבז יותר מדי, עדיין - זה המון כסף. חיפשנו משהו סביב ה-200 דולר ללילה, 250 גג..
יחד עם הוצאות הטיסה, והאוכל, והשכרת הרכב, ושאר הוצאות - יומיים בבורה בורה היו צריכים לעלות לנו בערך כמו חודשיים בתאילנד!

ואגב, במחשבה לאחור, גם אם אתה בא לבורה בורה עם הרבה כסף, ושוהה במלונות האלה של מאות הדולרים ללילה, זה עדיין לא משנה את העובדה שיש דברים שלא נקנים בכסף, ולבורה בורה אין אותם... אווירה, נופים מהממים, אוכל מעולה, אטרקציות אקזוטיות - את כל אלה אין כאן.

האמת, אני קצת 'שמחה לאידה' של בורה בורה, שסובלת משפל נורא בתיירות!
זה איפשר לנו להסתדר שם בקצת פחות כסף ממה שתכננו מלכתחילה... כל בתי המלון עובדים בפחות מחצי תפוסה שלהם, וחלקם הורידו מחירים בדיוק בימים אלה.. הם תולים את זה במלחמה עם עיראק, וטוענים שאנשים לא אוהבים לטייל בעולם בתקופות מלחמה.. ואני אומרת, חאלאס דאוואוין, אנשים פשוט גילו שהמלך הוא עירום. אין בבורה בורה שום דבר שיצדיק את רמת המחירים שלה. והתיירים פשוט נוסעים למקומות אחרים, יפים יותר וזולים יותר..

בפאפיאטה ניגשנו ללשכת התיירות המקומית ובילינו בה שעה ארוכה. אספנו כל נייר וכל פיסת חומר שאפשר היה לקחת. שאלתי מיליון שאלות את הפקידה, שלא הבינה מה אני רוצה מהחיים שלה, ולמה אני לא יכולה להיות כמו כל תייר נורמלי שמזמין עסקת חבילה באלפיים דולר לאדם וסוגר עניין....
אבל אני החלטתי שלא לחינם השתפשפתי 25 שנים בלסדר נסיעות ברחבי העולם לאנשים אחרים. הנה הגיע הרגע בו אני צריכה להשתמש בכל הכישורים ובכל הנסיון שלי, כדי לארגן לעצמי נסיעה לא יקרה. אז מצויידת בכל החוברות והפרוספקטים הצבעוניים, התיישבתי לעשות עבודת בית, שלא היתה קלה, אבל בסופה - רקחתי תכנית פנטסטית....

ראשית, במקום לטוס, עלינו על אניית משא, שמפליגה בין האיים השייכים לקבוצה הנקראת סוסאייטי איילנדס - SOCIETY ISLANDS.
הנה, זו האניה עליה טיפסנו בדחילו ורחימו, אבל הופתענו לטובה מכמה נוח וקל היה לנסוע בה.

1-12

גם טהיטי וגם בורה בורה משתייכות לאותה קבוצת איי הסוסאייטי, וככה יצא לנו לראות בדרך הלוך וחזור כמה מאייה החשובים של הקבוצה - שום דבר מיוחד או יפה, לצערי..
אבל החוויה, החוויה...

כל חלקי הפאזל הסתדרו שגעון, עם ניצול מקסימלי של הזמן, והכל דפק כמו שעון שווייצרי.
על אוניית המשא קיבלנו קבינה קטנה, אבל עם מיזוג אוויר מעולה.
האניה גדולה וכבדה, וכמעט לא הרגשנו בתנודות על המים.
הסתופפנו בחברת אנשים ים, מלחים ופועלים, ונשות תחזוקה עבות בשר, וטבח/ית (גבר שמתבש ונתנהג כאשה, תופעה מאד נפוצה בטהיטי) ומה-זה נהנינו, זו לא מילה..

ככה נראית בורה בורה מרחוק - גוש וולקני מאד מרשים: ( היה יום מאד ערפילי..)

1-13

וככה יותר מקרוב, נראה המזח בו ירדנו מהאניה. המשאית הכחולה, LE TRUCK, מחכה להסיע את מי שצריך הסעה למלון, תמורת מחיר שבדרך כלל עולה לשכור לימוזינה מפוארת בלוס אנג'לס למשל..

1-14

לוח הזמנים והתימרון בין האוניות חייב אותנו להשאר שלושה לילות בבורה בורה, עד שתגיע שוב אוניית משא כדי להחזיר אותנו לפאפיאטה.
אז הזמנו לנו מלון בינוני שהתאים לתקציב שלנו, אבל בגלל שהוא עמד כמעט ריק, ואנחנו ועוד זוג היינו אורחיו היחידים - נתנו לנו שידרוג לחדרים הכי טובים שלהם, ממש על המים.
קיבלנו וילה, (כאן קוראים לזה 'פארה' - FARE ) במיקום פשוט מדהים, מול הלגונה, שהמחיר המלא שלה הוא למעלה מ - 400 דולר ללילה..
ככה נראה הפארה שלנו:

1-15

וזה הנוף הנשקף מן המרפסת שלו:

1-16

הדבר הכי יפה שאני יכולה להגיד על בורה בורה, זה שלמי הלגונה שלה יש את הצבע הכי מטריף בעולם. זה תכלת שאי אפשר לתאר אותו במילים, וגם המצלמה מצליחה להעביר רק חלק מקשת הגוונים שלו. זה פשוט דבר מדהים.

1-17

והמים צלולים צלולים צלולים... אתה נכנס אליהם, ופשוט לא רוצה לצאת שוב.
הלגונה מול המלון שלנו די רדודה, וישבנו ישיבות ארוכות עמוק בתוך הים, על הקרקעית... מקסים מקסים!
אבל חוץ מזה, הכל הלך לנו די נאחס בבורה בורה.
ביום הראשון רצינו לשכור רכב קטן, ולא היה. להקיף את האי - זה רק 22 ק"מ. אין שום תחבורה ציבורית. לפיכך כלי הרכב מושכרים שם לא לפי ימים, אלא לפי שעות. 4 שעות - 95 $. זה טירוף, אבל זו הדרך היחידה לתור את האי ביבשה.
מאחר ולא היו רכבים קטנים פנויים, אלא רק גדולים ובמחיר יקר עוד יותר, החלטנו לדחות את זה למחרת.
הבטיחו לנו שאם נצלצל בשבע וחצי בבוקר, אז נקבל רכב. לא עושים הזמנה מראש.
אז צילצלנו בתשע, כי אנחנו לא בטירונות ולא התעוררנו... שוב לא היה שום רכב קטן, רק גדול.
כבר היינו כמעט מוכנים לקחת אותו, אבל אז התעוררה בעיה של איך נלך לקחת אותו ממרכז האי. הם לא יכולים להביא למלון.. זה לא נשמע לכם חצוף, במחירים האלה, לא לעשות שירות כזה פשוט? ועוד כשהם יודעים שאין דרך להגיע, כי אין מוניות ואין אוטובוסים... בבורה בורה, אתה לא אמור לצאת מחוץ לפתח המלון המפואר שלך, כי בתוכו יש לך את כל מה שאתה צריך. ואם בכל זאת אתה רוצה לראות את האי, לכל מלון שמכבד את עצמו יש רכב משלו שעושה איזה סיבוב אחד או שניים ביום ברחבי האי.
אבל המלון שלנו מלון זבל, אין בו כלום, חוץ מפקידה אנטיפטית, ובעלת מסעדה אנטיפטית עוד יותר.
כל נסיון לקבל עזרה בנושא של השכרת הרכב, העלה חרס. והפקידה המטומטמת עוד נתנה לנו עצת אחיתופל: שנלך ברגל לאחד המלונות המפוארים - חמש דקות הליכה לאורך הכביש, היא אמרה.
שם יש דלפק של השכרת מכוניות, והם שומרים מכוניות לאורחי המלון. אולי יסכימו להשכיר לנו רכב לכמה שעות, על אף שאנחנו לא אורחי המלון. לפעמים יש להם עודף היצע על ביקוש.

יצאנו לדרך והתחלנו לצעוד, בחום הנורא, מזיעים ומתנשמים בכבדות - כי בגלל הלחות פשוט אי אפשר לנשום. אחרי ארבעים דקות של צעדה, ( מעניין מתי בפעם האחרונה הפקידה הזאת הלכה את המרחק הזה ברגל..) הגענו סוף סוף למלון המפואר, רק כדי לגלות שדלפק המכוניות סגור, והבחורה תחזור רק אחר הצהריים..

איך חוזרים את זה עכשיו?
יש לכם טקסי? אפשר להזמין לנו איזה סוג של הסעה?
לא, אין.
יש את הרכב של המלון, אבל הוא עסוק כרגע, סליחה...
(במילים אחרות, תתחפפו מכאן, אתם לא אורחים שלנו ומה לנו ולכם...)

דבר אחד טוב יצא מהצעדה הזאת: גילינו חנות מינימרקט. עשינו קניה של קצת מצרכים שיהיה לנו בחדר מה לנשנש, ושלא נהיה תלויים רק במסעדה היקרה של המלון. אבל הסתבר שהמינימרקט - יקר שבעתיים... ארטיק אחד, סתמי כזה, עלה לנו 15 שקל!! קנינו קצת באגט וגבינות ועגבניות - הכל יבוא מאוסטרליה ומניו זילנד, ולכן המחיר שקול בזהב.. והתחלנו לצעוד בחזרה לחדר, גוררים את עצמנו ואת סלי הקניה עם בקבוקי המים הכבדים והדיאט קולה!

בבורה בורה אתה לא אמור לנהל סוג כזה של חופשה!
אם הפרוטה מצוייה בכיסך, אז במלון יש לך שפע של מסעדות, ובארים, ורום-סרוויס, וטיולים שהמלון מארגן, ושחיה וצלילה וסירות מנוע וסקי מים ומצנחי רחיפה ומה לא... כמו חופשות מהסרטים..

הטיול הזה שעשינו בחום היום, היה הדבר היחיד והאחרון שעשינו באי זה.
את יתרת הזמן בילינו בחדר ובים, וספרנו את הרגעים עד שיגיע מועד ההפלגה על האוניה חזרה לפאפיאטה. יעקב חטף התקררות נוראה עם חום גבוה, ושיעול פשוט מבהיל. מאחר וכל מלאי התרופות שלנו למצבים כאלה, נשאר בתיקי המטען הגדולים שהשארנו בפאפיאטה, לא היה לנו אפילו איך לטפל בו, והלכתי לקבלה לשאול אם יש להם איזה כדורים להורדת חום. שמה בישרה לי הפקידה בחגיגיות שאין מה להתרגש, המחלה הזאת היא תופעה ידועה והרבה מאד תיירים חוטפים את ההתקררות הזאת, זה סתם 'גריפה' של בורה בורה, בגלל הלחות והחום והיתושים. לא הצלחתי להבין את הצרפתית שלה ומה ואיך בדיוק היתושים קשורים לזה, אבל בראש כבר רצו סרטים על המחלות הנוראות ששמענו וקראנו עליהן... אוף, ממש אין לי חשק להמשיך ולכתוב על בורה בורה.

יכול להיות שכגודל הציפיה - כך גודל האכזבה.
יכול להיות שאחרי אלפי דקלים וחולות לבנים שראינו בחודשים האחרונים, כבר באמת צריך היה יותר מזה בכדי להרשים אותנו.
יכול להיות שהיוקר הרגיז אותנו והפריע לנו להנות..
יכול להיות עוד הרבה דברים.
אבל העובדה היא, שהפסיפיק בגלויות ובסרטים ובנשיונל ג'יאוגרפיק הוא הרבה יותר יפה מאשר במציאות.
כי התמונה לא מעבירה את החום.
את הלחות.
את הזיעה.
את הזבובים העוקצים, ואת היתושים שפשוט אוכלים לך את הבשר....

ומהקסם והאקזוטיקה של הילידים, עם הריקודים והמנהגים והשבטים וכו' - מכל זה לא נשאר כלום, חוץ מפה ושם הצגות עבור תיירים...
אז כדי לראות ים יפה, ודקלים, ושקיעות - הכי כיף בתאילנד. לא צריך להרחיק עד בורה בורה....

(דווקא היו בה שקיעות לא רעות, בבורה בורה.... )

1-18

~~~~~~~~~~

עזבנו את הפאסיפיק די מותשים, וחולים - כי מיד אחרי יעקב, הגיע גם תורי להדבק ממנו ולחטוף חום גבוה ו'גריפה של בורה בורה' שעד עכשיו לא הרפתה מאתנו לגמרי..

אבל זהו, הגענו לאמריקע...
יקח לנו כמה ימים להתאושש, ולמלא מצברים...
שכרנו אוטו נהדר - שברולט מאליבו חדשה דנדשה (עשתה פחות מאלף ק"מ ) והספקנו כבר לטייל קצת: היינו בלוס אנג'לס, בסאן דיאגו, בטיחואנה של מכסיקו, ועכשיו אנחנו מנסים ללכת ראש בראש נגד הקזינו בלאס וגאס..
אנחנו פשוט שורפים קצת זמן, בהמתנה לתגבורת שאמורה להגיע אלינו מהארץ בעוד כמה ימים, תגבורת בדמותן של צמד הדודות הגזעיות שלי, חיה וידידה, שמצטרפות אלינו לחודשיים של הרפתקאות במסע מחוף לחוף..
אנחנו כבר סופרים את השעות לבואן!

אני מקווה - אם כי לא מבטיחה - שאוכל להמשיך ולהעלות הנה עדכונים גם מהמסע בארה"ב...
תלוי בזמן הפנוי, ובכוח, ובחשק..
אז יאללה, חג פסח שמח לכולם, ולהשתמע בשמחות......

לפרקים הקודמים: ניו זילנד מינמאר תאילנד הודו

 

בורה-בורה, החלום ושברו..
(Bora-Bora)

בשבילי בורה-בורה היא חלום מילדות.
אני זוכרת כשרק התחלתי לקרוא ספרים של ממש, בכתה א' או אולי ב', היה לי ספר עם סיפורי ילדים מסביב לעולם. קראתי שם סיפור על ילד מבורה-בורה, שאבא שלו נלחם עם לווייתנים, ואמא שלו היתה קולעת סלים מקש.. והוא וחבריו היו משכשכים כל הזמן במי הטורקיז של הלגונות, ומתאמנים בחתירה בסירות קאנו, כדי לחזור ביום מן הימים למולדת הרחוקה של אבות אבותיהם..

משהו בסיפור הזה 'תפס' אותי חזק, וחזרתי לקרוא אותו שוב ושוב. ועוד לפני שידעתי שבורה-בורה זו לא ארץ בפני עצמה, חיפשתי אותה במשך שנים על גבי אטלסים וגלובוסים, ממש באובססיה.. כמובן שלא מצאתי, ובמשך שנים היא היתה בשבילי איזו חידה מסתורית שאני צריכה לפצח.. (תמיד אהבתי לחפש על מפת העולם את המקומות עליהם קראתי ספרים.. אתם יודעים כמה שנים לקח לי למצוא את חצי האי 'הנסיך אדוארד' שאן שרלי גרה שם? )

הרבה זמן לקח לי לגלות ( לא היה אינטרנט וגוגל כשהייתי קטנה..) שבורה-בורה היא אי בפולינזיה הצרפתית, אבל מרגע שגיליתי אותה על המפה, חלמתי להגיע אליה.
כל אטלס חדש שקניתי או קיבלתי, כל מפה של העולם בה נתקלתי - הדבר הראשון שהייתי עושה, זה לאתר עליהם את בורה-בורה...
אז הנה, לקח לי הרבה שנים, אבל סוף סוף הגעתי...

אם היה לי שכל, אז הייתי צריכה כבר אז, באותן שנות ילדות רחוקות, להתחיל לשים כל חודש קצת כסף בצד, כדי שכשאהיה גדולה, אוכל לנסוע בזה לבורה בורה.. כי לבוא אליה בלי כסף, או עם מעט כסף, זה פשוט להתעלל בעצמך.
כל דבר שקשור באי הזה - עולה טונה כסף!
טהיטי אמנם יקרה, וכבר התרגלנו ליוקר שלה והשלמנו אתו. אבל בורה בורה פשוט גומרת עליך לגמרי!
בתי מלון רגילים ביותר ב- 800 דולר ללילה!
למה מי מת??
זה לא שאין מלונות גם ב-2000 $ ללילה, אבל עליהם אני בכלל לא מדברת, כי אין לי מושג מה הולך שם. אולי החמצן באוויר טעון שם באיזה חלקיקי זהב מיקרוסקופיים.. אני מדברת על מלונות רגילים לחלוטין, בונגלו-סטייל כאלה..
בכל אופן, גם 500 היה יקר לנו, ואפילו שהחלטנו שנשאר לא יותר מיומיים, כדי לא לבזבז יותר מדי, עדיין - זה המון כסף. חיפשנו משהו סביב ה-200 דולר ללילה, 250 גג..
יחד עם הוצאות הטיסה, והאוכל, והשכרת הרכב, ושאר הוצאות - יומיים בבורה בורה היו צריכים לעלות לנו בערך כמו חודשיים בתאילנד!

ואגב, במחשבה לאחור, גם אם אתה בא לבורה בורה עם הרבה כסף, ושוהה במלונות האלה של מאות הדולרים ללילה, זה עדיין לא משנה את העובדה שיש דברים שלא נקנים בכסף, ולבורה בורה אין אותם... אווירה, נופים מהממים, אוכל מעולה, אטרקציות אקזוטיות - את כל אלה אין כאן.

האמת, אני קצת 'שמחה לאידה' של בורה בורה, שסובלת משפל נורא בתיירות!
זה איפשר לנו להסתדר שם בקצת פחות כסף ממה שתכננו מלכתחילה... כל בתי המלון עובדים בפחות מחצי תפוסה שלהם, וחלקם הורידו מחירים בדיוק בימים אלה.. הם תולים את זה במלחמה עם עיראק, וטוענים שאנשים לא אוהבים לטייל בעולם בתקופות מלחמה.. ואני אומרת, חאלאס דאוואוין, אנשים פשוט גילו שהמלך הוא עירום. אין בבורה בורה שום דבר שיצדיק את רמת המחירים שלה. והתיירים פשוט נוסעים למקומות אחרים, יפים יותר וזולים יותר..

בפאפיאטה ניגשנו ללשכת התיירות המקומית ובילינו בה שעה ארוכה. אספנו כל נייר וכל פיסת חומר שאפשר היה לקחת. שאלתי מיליון שאלות את הפקידה, שלא הבינה מה אני רוצה מהחיים שלה, ולמה אני לא יכולה להיות כמו כל תייר נורמלי שמזמין עסקת חבילה באלפיים דולר לאדם וסוגר עניין....
אבל אני החלטתי שלא לחינם השתפשפתי 25 שנים בלסדר נסיעות ברחבי העולם לאנשים אחרים. הנה הגיע הרגע בו אני צריכה להשתמש בכל הכישורים ובכל הנסיון שלי, כדי לארגן לעצמי נסיעה לא יקרה. אז מצויידת בכל החוברות והפרוספקטים הצבעוניים, התיישבתי לעשות עבודת בית, שלא היתה קלה, אבל בסופה - רקחתי תכנית פנטסטית....

ראשית, במקום לטוס, עלינו על אניית משא, שמפליגה בין האיים השייכים לקבוצה הנקראת סוסאייטי איילנדס - SOCIETY ISLANDS.
הנה, זו האניה עליה טיפסנו בדחילו ורחימו, אבל הופתענו לטובה מכמה נוח וקל היה לנסוע בה.

גם טהיטי וגם בורה בורה משתייכות לאותה קבוצת איי הסוסאייטי, וככה יצא לנו לראות בדרך הלוך וחזור כמה מאייה החשובים של הקבוצה - שום דבר מיוחד או יפה, לצערי..
אבל החוויה, החוויה...

כל חלקי הפאזל הסתדרו שגעון, עם ניצול מקסימלי של הזמן, והכל דפק כמו שעון שווייצרי.
על אוניית המשא קיבלנו קבינה קטנה, אבל עם מיזוג אוויר מעולה.
האניה גדולה וכבדה, וכמעט לא הרגשנו בתנודות על המים.
הסתופפנו בחברת אנשים ים, מלחים ופועלים, ונשות תחזוקה עבות בשר, וטבח/ית (גבר שמתבש ונתנהג כאשה, תופעה מאד נפוצה בטהיטי) ומה-זה נהנינו, זו לא מילה..

ככה נראית בורה בורה מרחוק - גוש וולקני מאד מרשים: ( היה יום מאד ערפילי..)

וככה יותר מקרוב, נראה המזח בו ירדנו מהאניה. המשאית הכחולה, LE TRUCK, מחכה להסיע את מי שצריך הסעה למלון, תמורת מחיר שבדרך כלל עולה לשכור לימוזינה מפוארת בלוס אנג'לס למשל..

לוח הזמנים והתימרון בין האוניות חייב אותנו להשאר שלושה לילות בבורה בורה, עד שתגיע שוב אוניית משא כדי להחזיר אותנו לפאפיאטה.
אז הזמנו לנו מלון בינוני שהתאים לתקציב שלנו, אבל בגלל שהוא עמד כמעט ריק, ואנחנו ועוד זוג היינו אורחיו היחידים - נתנו לנו שידרוג לחדרים הכי טובים שלהם, ממש על המים.
קיבלנו וילה, (כאן קוראים לזה 'פארה' - FARE ) במיקום פשוט מדהים, מול הלגונה, שהמחיר המלא שלה הוא למעלה מ - 400 דולר ללילה..
ככה נראה הפארה שלנו:

וזה הנוף הנשקף מן המרפסת שלו:

הדבר הכי יפה שאני יכולה להגיד על בורה בורה, זה שלמי הלגונה שלה יש את הצבע הכי מטריף בעולם. זה תכלת שאי אפשר לתאר אותו במילים, וגם המצלמה מצליחה להעביר רק חלק מקשת הגוונים שלו. זה פשוט דבר מדהים.

והמים צלולים צלולים צלולים... אתה נכנס אליהם, ופשוט לא רוצה לצאת שוב.
הלגונה מול המלון שלנו די רדודה, וישבנו ישיבות ארוכות עמוק בתוך הים, על הקרקעית... מקסים מקסים!
אבל חוץ מזה, הכל הלך לנו די נאחס בבורה בורה.
ביום הראשון רצינו לשכור רכב קטן, ולא היה. להקיף את האי - זה רק 22 ק"מ. אין שום תחבורה ציבורית. לפיכך כלי הרכב מושכרים שם לא לפי ימים, אלא לפי שעות. 4 שעות - 95 $. זה טירוף, אבל זו הדרך היחידה לתור את האי ביבשה.
מאחר ולא היו רכבים קטנים פנויים, אלא רק גדולים ובמחיר יקר עוד יותר, החלטנו לדחות את זה למחרת.
הבטיחו לנו שאם נצלצל בשבע וחצי בבוקר, אז נקבל רכב. לא עושים הזמנה מראש.
אז צילצלנו בתשע, כי אנחנו לא בטירונות ולא התעוררנו... שוב לא היה שום רכב קטן, רק גדול.
כבר היינו כמעט מוכנים לקחת אותו, אבל אז התעוררה בעיה של איך נלך לקחת אותו ממרכז האי. הם לא יכולים להביא למלון.. זה לא נשמע לכם חצוף, במחירים האלה, לא לעשות שירות כזה פשוט? ועוד כשהם יודעים שאין דרך להגיע, כי אין מוניות ואין אוטובוסים... בבורה בורה, אתה לא אמור לצאת מחוץ לפתח המלון המפואר שלך, כי בתוכו יש לך את כל מה שאתה צריך. ואם בכל זאת אתה רוצה לראות את האי, לכל מלון שמכבד את עצמו יש רכב משלו שעושה איזה סיבוב אחד או שניים ביום ברחבי האי.
אבל המלון שלנו מלון זבל, אין בו כלום, חוץ מפקידה אנטיפטית, ובעלת מסעדה אנטיפטית עוד יותר.
כל נסיון לקבל עזרה בנושא של השכרת הרכב, העלה חרס. והפקידה המטומטמת עוד נתנה לנו עצת אחיתופל: שנלך ברגל לאחד המלונות המפוארים - חמש דקות הליכה לאורך הכביש, היא אמרה.
שם יש דלפק של השכרת מכוניות, והם שומרים מכוניות לאורחי המלון. אולי יסכימו להשכיר לנו רכב לכמה שעות, על אף שאנחנו לא אורחי המלון. לפעמים יש להם עודף היצע על ביקוש.

יצאנו לדרך והתחלנו לצעוד, בחום הנורא, מזיעים ומתנשמים בכבדות - כי בגלל הלחות פשוט אי אפשר לנשום. אחרי ארבעים דקות של צעדה, ( מעניין מתי בפעם האחרונה הפקידה הזאת הלכה את המרחק הזה ברגל..) הגענו סוף סוף למלון המפואר, רק כדי לגלות שדלפק המכוניות סגור, והבחורה תחזור רק אחר הצהריים..

איך חוזרים את זה עכשיו?
יש לכם טקסי? אפשר להזמין לנו איזה סוג של הסעה?
לא, אין.
יש את הרכב של המלון, אבל הוא עסוק כרגע, סליחה...
(במילים אחרות, תתחפפו מכאן, אתם לא אורחים שלנו ומה לנו ולכם...)

דבר אחד טוב יצא מהצעדה הזאת: גילינו חנות מינימרקט. עשינו קניה של קצת מצרכים שיהיה לנו בחדר מה לנשנש, ושלא נהיה תלויים רק במסעדה היקרה של המלון. אבל הסתבר שהמינימרקט - יקר שבעתיים... ארטיק אחד, סתמי כזה, עלה לנו 15 שקל!! קנינו קצת באגט וגבינות ועגבניות - הכל יבוא מאוסטרליה ומניו זילנד, ולכן המחיר שקול בזהב.. והתחלנו לצעוד בחזרה לחדר, גוררים את עצמנו ואת סלי הקניה עם בקבוקי המים הכבדים והדיאט קולה!

בבורה בורה אתה לא אמור לנהל סוג כזה של חופשה!
אם הפרוטה מצוייה בכיסך, אז במלון יש לך שפע של מסעדות, ובארים, ורום-סרוויס, וטיולים שהמלון מארגן, ושחיה וצלילה וסירות מנוע וסקי מים ומצנחי רחיפה ומה לא... כמו חופשות מהסרטים..

הטיול הזה שעשינו בחום היום, היה הדבר היחיד והאחרון שעשינו באי זה.
את יתרת הזמן בילינו בחדר ובים, וספרנו את הרגעים עד שיגיע מועד ההפלגה על האוניה חזרה לפאפיאטה. יעקב חטף התקררות נוראה עם חום גבוה, ושיעול פשוט מבהיל. מאחר וכל מלאי התרופות שלנו למצבים כאלה, נשאר בתיקי המטען הגדולים שהשארנו בפאפיאטה, לא היה לנו אפילו איך לטפל בו, והלכתי לקבלה לשאול אם יש להם איזה כדורים להורדת חום. שמה בישרה לי הפקידה בחגיגיות שאין מה להתרגש, המחלה הזאת היא תופעה ידועה והרבה מאד תיירים חוטפים את ההתקררות הזאת, זה סתם 'גריפה' של בורה בורה, בגלל הלחות והחום והיתושים. לא הצלחתי להבין את הצרפתית שלה ומה ואיך בדיוק היתושים קשורים לזה, אבל בראש כבר רצו סרטים על המחלות הנוראות ששמענו וקראנו עליהן... אוף, ממש אין לי חשק להמשיך ולכתוב על בורה בורה.

יכול להיות שכגודל הציפיה - כך גודל האכזבה.
יכול להיות שאחרי אלפי דקלים וחולות לבנים שראינו בחודשים האחרונים, כבר באמת צריך היה יותר מזה בכדי להרשים אותנו.
יכול להיות שהיוקר הרגיז אותנו והפריע לנו להנות..
יכול להיות עוד הרבה דברים.
אבל העובדה היא, שהפסיפיק בגלויות ובסרטים ובנשיונל ג'יאוגרפיק הוא הרבה יותר יפה מאשר במציאות.
כי התמונה לא מעבירה את החום.
את הלחות.
את הזיעה.
את הזבובים העוקצים, ואת היתושים שפשוט אוכלים לך את הבשר....

ומהקסם והאקזוטיקה של הילידים, עם הריקודים והמנהגים והשבטים וכו' - מכל זה לא נשאר כלום, חוץ מפה ושם הצגות עבור תיירים...
אז כדי לראות ים יפה, ודקלים, ושקיעות - הכי כיף בתאילנד. לא צריך להרחיק עד בורה בורה....

(דווקא היו בה שקיעות לא רעות, בבורה בורה.... )

~~~~~~~~~~

עזבנו את הפאסיפיק די מותשים, וחולים - כי מיד אחרי יעקב, הגיע גם תורי להדבק ממנו ולחטוף חום גבוה ו'גריפה של בורה בורה' שעד עכשיו לא הרפתה מאתנו לגמרי..

אבל זהו, הגענו לאמריקע...
יקח לנו כמה ימים להתאושש, ולמלא מצברים...
שכרנו אוטו נהדר - שברולט מאליבו חדשה דנדשה (עשתה פחות מאלף ק"מ ) והספקנו כבר לטייל קצת: היינו בלוס אנג'לס, בסאן דיאגו, בטיחואנה של מכסיקו, ועכשיו אנחנו מנסים ללכת ראש בראש נגד הקזינו בלאס וגאס..
אנחנו פשוט שורפים קצת זמן, בהמתנה לתגבורת שאמורה להגיע אלינו מהארץ בעוד כמה ימים, תגבורת בדמותן של צמד הדודות הגזעיות שלי, חיה וידידה, שמצטרפות אלינו לחודשיים של הרפתקאות במסע מחוף לחוף..
אנחנו כבר סופרים את השעות לבואן!

אני מקווה - אם כי לא מבטיחה - שאוכל להמשיך ולהעלות הנה עדכונים גם מהמסע בארה"ב...
תלוי בזמן הפנוי, ובכוח, ובחשק..
אז יאללה, חג פסח שמח לכולם, ולהשתמע בשמחות......

לפרק הקודם

 

 

תגובות 

 
-3 # בורה בורה אכזבה?!?!הילה 2013-07-16 21:33
לא יקום ולא יהיה!! בחיים לא אקבל או אאמין לזה!
לא סתם היא צברה את השם הזה שלה..
מה שכן יש את האיים המלדיבים ביותר זול. אין את הצורה המיוחדת של האי אבל מה לעשות לא הכל אפשר לקבל כפי שלמדת על בשרך.
הגב