wellness5

ארצות הברית - פרק 1

יום שישי, 25.4.03


בארסטו, קליפורניה, ארה"ב
(Barstow, California )

שלום שלום!
וואלה, יש מקום כזה בשם בארסטו...
על אמצע הדרך בין לאס וגאס ולוס אנג'לס...
סתם נעצרנו כאן, כדי לחלק את הדרך בין שתי הערים האלו לשניים.. מחר נמשיך..

חשבתי וחשבתי על הנושא של המשך העידכונים מן המסע..
מצד אחד, זו מטלה לא פשוטה, והעלאת פרק חדש, באה תמיד על חשבון כמה שעות שינה טובות.
המסלול שלנו בארה"ב מלא וגדוש, ומאד אינטנסיבי. אין כאן קצב של סתלבט, כי אנחנו רוצים להספיק כמה שאפשר יותר.. אז מאיפה אמצא את הזמן והכוח לעדכן בזמן אמת??

מצד שני, אני לא יכולה לתאר לעצמי את המשך המסע ללא המשך התיעוד..
זה פשוט הפך להיות חלק מההנאה..
שלא לדבר על כך שזה מאד נוח, וחוסך המון אימיילים - ככה כל המשפחה והחברים, מקבלים דיווח מפורט על כל הקורות אותנו, ושוזפים עיניהם בתמונות של כל המקומות הרחוקים בהם היינו.
שאני אפסיק להם את ה'חמצן'??

לאאאא.
אני אמשיך לעדכן כאן, אבל בצורה קצת אחרת..

כי לנהל יומן מסע, כרונולוגי ומפורט, נראה לי ממש לא בר ביצוע כאן בארה"ב.
אולי, כשנחזור ארצה, אם יבוא לי, נראה...

אז בינתיים, החלטתי שאני אביא הנה כל מיני רשימות קצרצרות, ללא רצף או קשר הגיוני, ללא סיפור ועלילה. סתם אוסף של אנקדוטות, המלצות, טיפים למי שמתכנן נסיעה לארה"ב, וסתם כל מיני הגיגים שאמריקה תעורר בראשי ובקצות אצבעותיי...
וכמובן, שאם תהיינה תמונות יפות, אשתף את כולם במראות השונים...
אז היי, תשארו אתנו!

~~~~~

אינטרנט בארה"ב

מי היה מאמין, שדווקא בארה"ב, האם-אמא של האינטרנט, יהיה כל כך קשה למצוא מקום נורמלי, ממנו אפשר לשלוח ולקבל אימיילים, ולהציץ קצת במרחבי הסייברספייס כדי להיות בעניינים?

לא יאומן, לקח לי כמעט שבוע עד שהצלחתי להכנס בפעם הראשונה לאינטרנט.
אין כאן ( לפחות עד כמה שראיתי עד עכשיו ) את המוסד הזה של 'האינטרנט קפה' שיש בכל חור בארצות בהן טיילנו עד עתה.
בבתי המלון הגדולים והטובים, כמו זה שהיינו בו בימים הראשונים בלוס אנג'לס, יש להם 'מרכז עסקים' סופר משוכלל, עם כל הטכנולוגיה שאתם רק יכולים לחשוב עליה. אתה מעביר את כרטיס האשראי שלך בחריץ הצמוד למסך, ותוך דקה אתה באינטרנט.
אבל על דבר כזה שילמתי 15$+מס, עבור 28 דקות!! זה הוציא לי את החשק לעשות זאת שוב...

בבתי המלון הפשוטים יותר, מסוג המוטלים וכו', גם כן יש 'אינטרנט'.. מכונה גדולה, כמו מכונות המשחק המוצבות בכל מיני מועדונים, עומדת בין המכונה למכירת בקבוקי משקה לבין המכונה שמוציאה קוביות קרח.. מפעילים אותה עם שטרות של דולר, 2$ ל-15 דקות..
במקום עכבר רגיש ועדין, יש לה איזה כדור מתכת גדול שצריך לסובב, ועד שאתה מצליח לכוון את החץ לאייקון שאתה רוצה, עברו כבר שתי דקות..
גם אין דפדפן נורמלי, אלא איזו מין תצוגה גרפית שלתוכה אתה מקליד את כתובת האתר שאתה רוצה לפתוח, ותתפלל ותקווה לטוב..
באמריקה, הם אוהבים שתגלוש איפה שכולם גולשים - יאהו, AOL, CNN, הוטמייל וכו'. לכל אחד מאלה יש אייקון גדול ויפה, וקל להכנס אליהם..
אבל תנסה לפתוח את מיקרו קוסמוס....
יותר מפעם אחת זה תקע להם את המחשב.. והעניין הוא, שאין עם מי לדבר.. הכל שירות עצמי. האבא של המכונה, בטח בא מתי שהוא באמצע הלילה בשביל לקחת את הכסף..

אז מה עושים?
הנה הפתרון, אך ורק למי שנוסע עם מחשב נייד:
מתקשרים ל-AOL, אמריקה און ליין, שהיא ספקית האינטרנט הכי גדולה בארה"ב.
יש להם מספר חינם כמובן, והמוקדנים שעונים לטלפונים ראויים להיות זוכים ודאיים בכל תחרות של 'העובד המצטיין'.. איזה נימוס, איזו אדיבות, איזו עזרה.. הלוואי עלינו. AOL נותנת בדרך כלל חודשיים חיבור לאינטרנט בחינם, כדי שתלמד להכיר את נפלאות השירות שלהם.
אני הייתי מוכנה בהחלט לשלם, אבל נותנים לי חינם, אז שאני לא אקח?

קצת התאכזתי כשאמרו לי שאני זקוקה לדיסק עם תוכנת התקנה... כל כך רציתי לגלוש מיידית!
אבל לא לדאוג, AOL לא תתן ללקוחות שלה להתענות בהמתנה של כמה שעות עד שהדיסק יגיע במשלוח מיוחד בדואר או עם שליח.. הם דאגו שהדיסק הזה יהיה מצוי, ויחולק חינם, בטווח של דקות אחדות ממקום מגוריו של כל אדם בארה"ב. הבחור בטלפון הקריא לי רשימה, חלקית, של כשלושים חנויות, רשתות גדולות, שמחלקות חינם את הדיסק. רק תבחרי מה יש קרוב ליד המקום בו את נמצאת. סניפים של מייסי'ס, טארגט, סירס, בארנס אנד נובל, וול-מארט, קיי-מארט, בלוק באסטרס, טאואר רקורדס ועוד ועוד.. רק לברר מה יש קרוב..

נכנסנו לאוטו, נתנו קפיצה לסניף טארגט, גם עשינו קצת קניות וגם יצאנו עם דיסק ההתקנה..
תוך חצי שעה כבר הייתי מחוברת לאינטרנט, ועוד בחינם..

נשארה רק הבעיה של קו הטלפון של המלון, שעולה הרבה...
במלון בו היינו, חייבו דולר וארבעה סנט לכל 30 דקות...
נו, אז צריך לפתור גם את הבעיה הזאת..

מסתבר, שאנשי ענף המלונאות בארה"ב מודעים לצורך הזה של הקליינטים שלהם, ופרסומים רבים של מוטלים ומלונות קטנים, דואגים לציין באותיות קידוש לבנה, שאצלם שיחות הטלפון המקומיות הן בחינם.. אז מעכשיו, זה הפך להיות אחד הקריטריונים שלנו בחיפוש מלון.. בודקים אם יש מיזוג, אם יש טלויזיה, אם יש ארוחת בוקר, ואם יש טלפון מקומי בחינם... ול-AOL יש מספרי גישה מקומיים בכל חור וחור בארה"ב (הרשימה כולה מובנית בתוך תוכנת ההתקנה..) כך שזהו, למשך חודשיים יש אינטרנט חינם!!

טיחואנה, מכסיקו

אי אפשר להיות בסאן דיאגו, ולא לתת קפיצה קטנה לטיחואנה.
מעבר הגבול בין ארה"ב למכסיקו הוא במרחק של רבע שעה נסיעה ממרכז סאן דיאגו.

רצינו לנסוע לשם עם האוטו השכור שלנו, אבל כל חברות השכרת הרכב אוסרות מעבר למכסיקו. טוענים שאין דרך לסדר ביטוח שיתפוס שם, אבל לדעתי הם פשוט לא רוצים להסתכן בגניבה של הרכב.. המכוניות המקומיות בטיחואנה, רובן לפחות, דומות לרכבים הזרוקים במוסכים לפחחות בואדי ג'וז, או בתלפיות, בירושלים, אחרי שבעליהם הרימו ידיים והבינו שאין טעם לתקן אותם...
הכל דפוק, חלוד, מתפרק, כתמי צבע שבכלל לא דומים לצבע המקורי של האוטו מתנוססים מכל צד..
אם אתה מעז להכנס עם רכב אמריקאי חדש ונוצץ, שיהיה ברור לך שרגעיו ספורים... תוך דקות מרגע שתחנה אותו ברחוב, הכי ראשי והכי סואן, בצהרי היום, הוא כבר יהיה בדרכו אי שם לתוך חולות המדבר המכסיקני..

אז לקחנו טיול מאורגן. 28$ לאיש.
טעות. ממש לא צריך את זה.
כדאי לנסוע לבד, בתחבורה ציבורית. 2.50$ לאדם.

אחרי מעבר הגבול, הנהג נוסע קצת בשניים שלושה רחובות ראשיים של טיחואנה, מצביע על ככר זו או אחרת, שבמרכזה פסל של מישהו זה או אחר, ואחר כך עוצר את האוטו בפתח של חנות מזכרות בקצה של רחוב הקניות המרכזי של טיחואנה.
לדבריו, בעל החנות ייתן לנו איזו 'אוריינטציה קצרה' על טיחואנה, ויחלק לנו כל מיני טיפים מה לראות ומה לעשות.. אחלה סידור בין בעל החנות לחברת הטיולים, כל יום בשעה קבועה, שלושים תיירים נכנסים אליך פנימה לחנות.. אז מה אם אתה צריך לדבר אתם איזה עשר דקות ולשפוך להם כמה נתונים על העיר שלך? מה גם שאתה מספר להם שאצלך השירותים הכי נקיים בעיר, נא לא להכנס לשירותים במקומות אחרים כי בטיחואנה יש הרבה מחלות, ואתם מוזמנים לחזור הנה לשירותים מתי שתרצו במהלך היום, בלי התחייבות.
הנה ככה מובטח לך שהם גם יכנסו אליך פעם נוספת...
ואם בשתי הפעמים האלה שהם היו בפנים, המוכרים שלך לא הצליחו למכור להם כלום, אז סימן שהם לא יוצלחים וכדאי שתחליף אותם...

זהו כל הטיול המאורגן, וכך הוא נמכר במוצהר: חצי שעה של סיור והסברים בעיר, ואחר כך זמן חופשי לקניות בטיחואנה. יש טיול של חצי יום, שחוזר בשתיים עשרה וחצי בצהריים, ויש טיול של יום שלם שחוזר בארבע וחצי, לחובבי קניות אמיתיים..
אנחנו נרשמנו לטיול הארוך, אבל מהר מאד - איך שהגענו למקום - הבנו שאין לנו מה לעשות שם, והצלחנו להסדיר עם הנהג שנחזור אתו בשתים עשרה וחצי..

בדרך הלוך, האוטובוס עובר את הגבול בלי אף עצירה. אף אחד לא בודק, לא רוצה לדעת מי נוסע ומה ואיך. לאמריקאים לא אכפת מי יוצא מאצלם, ולמכסיקאים לא אכפת מי נכנס אליהם..
בדרך חזרה זה לא כך. למכסיקאים עדיין לא אכפת מכלום, ואין שום נוכחות או נציגות מצידם בגבול. אבל האמריקאים מבצעים בדיקות מדוקדקות גם של האנשים הנכנסים, גם של החפצים והקניות שהם קנו, וגם של כלי הרכב. לפעמים ההמתנה יכולה להיות מאד ארוכה.
על הקיר מתנוססים פוסטרים עם התמונות של המבוקשים והעבריינים, כמו בסרטים...

אזרחים ישראלים לא צריכים ויזה למכסיקו, אבל צריך שתהיה להם אשרת כניסה חזרה לארה"ב. אם הויזה בה נכנסו לארה"ב היתה חד פעמית, הלך עליהם... הם תקועים במכסיקו. אז לפני שיוצאים, צריך לוודא שיש לכם ויזה רבת-כניסות. מה שנקרא MULTIPLE ENTRIES.

איזו עיר נוראה הטיחואנה הזאת...
יש באוויר שם איזה ריח של רוע, של חטא, של משהו לא טוב שקורה שם...
בדיוק כמו ששר מאנו צ'אר ( MANO CHAR, איזה יופי הוא שר, צריך להקשיב למילות השיר הזה ובכלל לשיריו האחרים, הוא מין טרובאדור מודרני שכזה.. ) בספרדית :
Welcome to Tihuana,
Tekila, Sexo, Marihuana....
זה מה שיש שם.., טקילה, והרבה.
סקס, מגעיל, מלוכלך כזה.
ומריחואנה לא ראינו ממש בעין, אבל הסמים האחרים חוגגים שם, ובגדול..

איך שירדנו מהאוטובוס, הנהג שירטט לנו באצבע מפה, ממנה אסור לנו לחרוג. לא לפנות שמאלה ברחוב הזה, ולא להתקדם למטה בכביש הזה.. להשאר רק על הכביש הראשי, שנקרא 'שדרות המהפכה' - אבנידה דלה רבולוסיון..
סטיה מהרחוב הזה פנימה אל תוך שכונות המגורים והמצוקה, זה ממש סיכון.
בינינו, אני הרגשתי סיכון גם ברחוב הראשי עצמו, גם בלי שום סטיה...
איזה טיפוסים מפחידים מסתובבים שם..

והנהג-מדריך גם הזהיר מאד לא לאכול בדוכני האוכל ובמסעדות הפשוטות, ובשום פנים ואופן לא לשתות את המים שם! קללת-מונטסומה, זוכרים? הוא סיפר על כמה וכמה תיירים שזיהום המעיים שחטפו תקף אותם כבר בדרך חזרה לארה"ב, באוטובוס...

אז מה לעזאזל יש לחפש בטיחואנה??
המוני אנשים עוברים את הגבול בגלל הקניות.
אבל ממש עמדתי להשתגע, מה כבר יש לקנות שם???
כלום!
קצת פונצ'וס כאלה מצמר.. וכמה שמיכות פסים צבעוניות..
הרבה קישקושים מסוג המזכרות החביב על תיירים-מתחילים.. בצורת קקטוסים וכאלה..
כל חנות שלישית היא חנות משקאות אלכוהולים. עשרות סוגים של טקילות, מדפים עמוסים!
בכמה מקומות לאורך הרחוב מוצבים שלטים האוסרים על שתיית אלכוהול ברחוב. אז מה, הם עוטפים את הבקבוק בשקית נייר חומה, אטומה, והכל בסדר, זה 'כאילו' הם לא שותים אלכוהול..

כל חנות שניה - היא מאורת מין אפלולית, עם כמה שתדלנים שעומדים בפתח המקושט בוילון חרוזים, ומחלקים תמונות של בחורות ערומות, ומבטיחים 'שואו' כזה או אחר.. השעה היא 10 בבוקר, אבל האקשן שם נמצא בעיצומו.. אין לו יום ואין לו לילה..

פה ושם לאורך הרחוב יש ' עמדות צילום' לתיירים.. לקחו כמה קופסאות, כיסו אותן בפונצ'ו צבעוניים, שמו כמה קקטוסים לקישוט, והעמידו חמור לבן, מחופש לזברה, וחבוש בסומבררו... 'זונקי' הם קוראים לו, חיבור בין דונקי לזברה.. אבל החיבור מלאכותי לחלוטין והוא מעשה ידי אדם... לקחו חמור לבנבן, משעמם ובנאלי, וציירו לו על הגב וברגליים פסי צבע שחור, כאילו הוא זברה... על שתי אוזניו הלבישו כובע סומבררו רחב שוליים, וכל מי שרוצה להצטלם בתפאורה המכסיקאית הזאת, צריך לשלשל לכיסו של בעל הבית 2$..
ספרנו לפחות 10 עמדות זונקי כאלו לאורך הרחוב, ומעניין, דווקא היתה פרנסה לכולם... התיירים אוהבים להצטלם על יד דבר כזה.. אנחנו לא, אז אין תמונה להראות..

אז אמרנו שכל חנות שלישית זה חנות משקאות אלכוהולים, כל חנות שניה היא מאורת מין..
מה נשאר?
הרבה בתי מרקחת!
בהתחלה לא הבנו את זה...
ראינו בית מרקחת אחד, ואחריו עוד אחד, ועוד אחד..
לא קטנים וסולידיים כמו אצלנו!
אלא ענקיים! כל החזית שלהם פתוחה אל הרחוב.
הסחורה סדורה על מדפים במגדלים, כמו קוביות של משחק.
עדיין לא הבנו מה קורה כאן - מה, יש כל כך הרבה אנשים חולים במכסיקו??
ומה שהכי המם אותנו, זה שהרוקחים, 4-5 בכל בית מרקחת, כולם לבושים בחלוקים לבנים, עמדו בפתח החנות - ממש ברחוב, ובקריאות רמות שידלו אותנו להכנס אליהם לקנות.
'אצלנו הכי זול!'
'20% פחות מהמחיר הכי נמוך בארה"ב!'
'לא צריך מרשם רופא!'
וכך הלאה... ורק אז ירד לנו האסימון...
בדרך כלל, זה מה שבאים לקנות בטיחואנה...
כל תרופה אסורה, כל תרופה שנויה במחלוקת, כל תרופה שבארצות המודרניות כבר הפסיקו למכור.
כל תרופה שהיד של הרופא שלך רועדת בכל פעם שהוא רושם לך עוד מנה ממנה, כל תרופה שיש הוכחות חותכות שאנשים ניזוקו ממנה... בטיחואנה הכל נמכר חופשי, בגלוי, בלי שום מרשם.
אני לא חזקה בשמות של תרופות, אבל אם לצטט רק כמה שמות שהצלחתי לקרוא בשלטים הגדולים שכל בית מרקחת מציב על הקירות שלו: פרוזאק, זאנאקס, סיפרו, זאנטאק, ויאגרה, ליבריום, כדורי שינה, כדורים נגד חרדה, אמפטמינים, כדורי הרזיה וחוסמי שומנים, ועוד רשימה ארוכה. כמה שאתה רוצה, אף אחד לא שואל עבור מי ולמה ונגד מה זה.. אתה אחראי למה שאתה קונה..
ערימות על גבי ערימות של שפורפרות של משחת רטין-איי, שהיא משחה קוסמטית לקילוף עמוק של עור הפנים, למחיקת קמטים, נמכרות שם במחירים מצחיקים. התהליך מאד מסוכן וחייב להיות בפיקוח רופא, אבל כאן זה לא אכפת להם..

כל אלה דברים שנמכרים בגלוי, אובר-דה-קאונטר... אבל יש גם רובד נוסף, עליו השלטים לא מכריזים בריש גלי.. וזה כל מיני סמים בצורה של כימיקלים, מכל סוג ומכל צורה המוכרים בשוק.. כדורי אקסטזי, ל.ס.ד, מדבקות, קרטונים, אבקות - מה שנקרא 'כל האינצ'ילאדה'..

עזבנו את העיר הזאת בתחושה של בחילה קשה.
נסיעה מיותרת לגמרי, תחסכו אותה לעצמכם..
ויש איזו תמונה או שתיים, אבל מרוב גועל מהעיר הזאת, לא היה לנו עדיין חשק לפרוק את התמונות לתוך המחשב. אז אני אוסיף כאן תמונה ברגע שנתגבר על הדחיה שההתעסקות עם העיר הזאת עושה לנו...

לפרק הבא

 

 
חיפוש באתר או ברשת