wellness5

הקרחונים, ניו זילנד

יום שישי, 28.2.03

( Franz Josef Glacier, West Coast, New Zealand )

לפני שאספר על קרחונים, אני חייבת לספר על הזבובים!!!
זבובי החול, ( SANDFLIES ) הם ה-מכה של האי הדרומי של ניו זילנד, ואני לא יודעת איך קרה שלא סיפרתי עליהם כבר מהיום הראשון שכף רגלינו דרכה בפיקטון.. (הדחקה, הדחקה..)

כמה קטנים, הזבובים האלה, ככה הם ממזרים..
שחורים, יותר קטנים מיתוש, דומים קצת לברחשים אבל לא אווריריים כמוהם אלא יותר מאסיביים.
והם המונים!
אולי מיליארדים!!

הם לא אוהבים מקומות ישוב, ערים וכפרים. רק את חיק הטבע..
אתה עוצר את האוטו לצד הדרך, ונותן קפיצה החוצה להתפעל מהנוף או לצלם. בתוך שניה, אתה מוקף בעשרות זבובים. אתה מניף את היד באוויר ומגרש את הענן, והוא בא לך מכיוון אחר. אתה בורח חזרה מהר מהר לתוך האוטו, וסוגר מהר את הדלת ואת החלונות, רק כדי לגלות שהם יותר מהירים ממך. כמה עשרות כבר התיישבו לך על השמשות.
ואז מתחיל 'ציד', ואתה מעיף ידיים ומנחית מכות והורג אותם אחד אחד.. בטישו אתה אוסף את הגוויות השחורות ומעיף מהחלון החוצה...
ל'זכותם' ייאמר, שהאהבלים האלה לא יודעים לברוח. רואים את היד שלך באה עליהם, ולא זזים..
כך שקל מאד להרוג אותם, אבל זה מגעיל! וגם מתיש! כי גם אחרי שנדמה לך שחיסלת את כולם, פתאום צצים עוד כמה שהתחבאו במושב האחורי ועל הרצפה..
כמה זיגזגים רציניים ו'ריקודים' על הכביש עשינו בגלל שתשומת הלב הופנתה להריגת הזבובים, במקום לדרך..

אחרי כמה ימים כאלה, קיבלנו את השכל לקנות ספריי נגד חרקים מעופפים, ולרסס את פנים האוטו. זה הרג אותם, אבל כמעט גם אותנו.. בכל אופן זה עזר במקצת..

כמובן שהדבר הטוב ביותר, הוא להימרח בכל התכשירים דוחי היתושים. זה טוב גם נגד הזבובים האלה, ואכן עשינו זאת. 'אאוטן' בתרסיס הוא הכי טוב, אין להשיג אותו בניו זילנד, וכדאי להצטייד מראש. כאן יש להם תכשירים מקומיים, יעילים אולי לא פחות, אבל באמת שמנסיון - אאוטן הכי טוב.
אבל רבאק, 7 חודשים רצופים של התמרחות בכימיקלים האלה, יכולים לעשות לנו נזק יותר גדול מעקיצה של זבוב או יתוש...
אחרי כל כך הרבה חודשים במחיצת היתושים - החל מאלה של הודו, דרך תאילנד ובאלי מרובת העקיצות, אנחנו חייבים לנסות ולצמצם את השימוש בתכשירים האלה. כתוב על כל אריזה בפירוש ששימוש ארוך טווח עלול להזיק לבריאות..
אם אתם באים לתקופה קצרה - תתרססו בלי חשבון!

בכל אופן, ההתמרחות באוטן פותרת את הבעיה רק פיזיולוגית, לא פסיכולוגית...
כי עדיין, אתה מוקף בענני זבובים.
הם לא עומדים עליך, בגלל התכשיר, אבל הם רוקדים לך מול העיניים, וזה מה זה מעצבן!!

הגענו למצבים שבמקומות מסויימים לאורך החוף, צפינו בנוף דרך זגוגית המכונית..
וכן, יש גם איזה כמה תמונות שלא באו לאוויר העולם, כי הצלם סירב לצאת החוצה...

אז בטח תשאלו, נו, מה כל כך נורא בקצת זבובים, מה אתם עושים מזה עניין...
ובכן, נכון שאין בזבובי החול האלה שום סיכון בריאותי חמור. זה יותר בגדר מיטרד מאשר בגדר סיכון.
זה לא כמו היתושים נושאי המלאריה או קדחת הדאנגי...
זה סתם עקיצות מגרדות וכואבות!!

לא כל הזבובים קופצים עליך בשביל לעקוץ, זה לא כמו היתושות שחיות מן הדם שלך. כמות העקיצות שאתה יכול לקבל מענן של 100 זבובים היא מינימלית, רק אחד מתוך כמה עוקץ. אגב, אנחנו קראנו לזה 'נושך' ולא עוקץ, זה מתאר יותר את מה שהוא עושה לך..
בהתחלה לא מרגישים כלום, סתם נקודה אדומה. אפילו לא מגרדת.
אלה, הממזרים, יש להם מנגנון השהייה בחומר שהם מחדירים לך בנשיכה.. יום למחרת מתחילים הגירודים המעצבנים. ועוד יום אחרי - המקום כבר ממש כואב, לעומק, לתוך הבשר... אחרי כמה ימים, זה עדיין מגרד וכואב, וכל גירוד מונע את ריפוי המקום וההגלדה..
במקום העקיצה מתפתחת איזו בולקאלע קטנה ונוקשה, כמו יבלת זעירה. ואני לא יודעת להגיד מתי זה נעלם, כי מעט ה'נשיכות' שחטפנו עדיין חיות ובועטות אפילו היום, כשלושה שבועות אחרי... לא היסטרי, אבל בהחלט מגרד..

סליחה אם הגזמתי קצת בתיאור, זה לא נועד להפחיד אף אחד. זה מעצבן, אבל לא מתים מזה...
ובערים, או במקומות ישוב, במלונות - לא ממש מרגישים בהם. זה רק בחוץ, בטבע, ובעיקר לאורך החוף. ובאיזור הפיורדים - פויה, איזה מיטרד הם יכולים להיות שם...

ועכשיו שכיסינו את נושא הזבובים... אפשר להמשיך הלאה...

~~~~~

הביקור בשני הקרחונים, פראנץ יוזף ופוקס, נחשב לגולת הכותרת של הטיול לאורך החוף המערבי.
אני קצת התאכזבתי, אולי בגלל בורות, ואולי קצת בגלל עצלות, ואני אסביר למה.

כשאומרים לכם קרחון - מה בא לכם בראש? איזו תמונה מצייר לכם המוח מול העיניים?
אני רואה הר של קרח, ענק. כמו כשאנחנו בונים ארמון בשלג של ירושלים, רק יותר גדול.
כל החיים דמיינתי קרחונים כמו גושי שלג ענקיים, שלפעמים צפים במי הים הקפואים ליד הקוטב הצפוני וכו'.. קרחון גדול בעיני הצטייר כמו בניין רב קומות, משלג וקרח, עם שפיץ מחודד..

אז אם רק אני דמיינתי ככה את הקרחונים, אז רק אני בורה ועם הארץ...
אבל אם גם אתם חשבתם כך, אז ברוך הבא למועדון הטועים והטועות..
קרחון בניו זילנד - ואני מניחה שבכלל, בעולם, הוא דבר כזה:

9-1

רואים את הקרח הזה הזורם במדרון, כמו נהר לבן, בערוץ הזה בין ההרים?
זה קרחון פרנץ יוזף המפורסם...

מסתבר שקרחון, זו זרימה של נהר קרח במורד, בעמק בין הרים, לכיוון הים. זו ההגדרה.
לא הר ענק של שלג, ולא ארמון מקרח, ולא כל שאר הפנטזיות שהיו לי בראש.
פשוט קרח שזורם למטה, אבל בצורה מוצקה, לא כמו מים. קראתי באיזה מקום שקרחון זה נהר קרח שזורם במהירות של פי 100,000 יותר לאט ממים..
יכול להיות שהמילה באנגלית, גליישר - GLACIER, מתארת נכון יותר את התופעה..
כי קרחון זה קרח שגולש..

טוב, אז אחרי שהסתברה לי הטעות שלי, נפניתי להנות מן המקום..
יעקב עדיין מקרה רגל, לא יכול לדרוך עליה, ובטח לא לטפס בהר את עשרים הדקות הנדרשות כדי להגיע לעמדת התצפית ממנה צילמתי את הקרחון.
ככה הוא נראה קצת יותר מקרוב.

9-2

בשוליים של ה'נהר' הזורם הזה, הקרח קיבל מין צבע של זכוכית ירקרקת כזאת, שמעיד שהוא קרח ותיק מאד ולא חדש..
הקרחון הזה, וגם קרחון פוקס הסמוך, נמצאים בדרך כלל במגמה של התקדמות: בשלוש שנים, בין 1965 ל-1968 למשל, הם התקדמו 180 מטר.. אחר כך היתה האטה, ואחר כך, מ - 1985 עד 1996, פרנץ יוזף עשה התקדמות של 1.7 ק"מ! מאז 1996 יש עצירה של ההתקדמות, ואולי אפילו נסיגה מסויימת.
בנקודת התצפית יש הסברים מלומדים על מה גורם לקרחונים להתקדם או לסגת, אבל לא היה לי חשק להתעמק. קשה היה לי לבלוע את האכזבה ממה שציפיתי לראות, וממה שראיתי בפועל.
וכאן נכנס גורם נוסף, והוא העצלות שלי..
אם הייתי ממשיכה לצעוד הלאה, באיזה טרק קצר של שעתיים בערך, הייתי כנראה יכולה לראות זוויות אחרות או היבטים אחרים של הקרחון הזה. יש גם מסלולים יותר ארוכים, בהם אפשר לראות עוד ועוד, בלוויית מדריכים.
אבל זה לא בשבילי..
אז אולי הרפתקנים ומיטיבי לכת יוכלו להנות מהקרחונים יותר ממני...

הכפר פרנץ יוזף הוא קטן וחביב, אין בו יותר מדי מה לראות או לעשות. הכל סובב סביב הקרחון ומסלולי ההליכה. יש הרבה מאד בתי מלון ואכסניות, כמה חנויות, בתי קפה ומסעדות, והמון המון צעירים. בריכוזים גדולים. יותר מכל מקום אחר שראינו בניו זילנד..
ככה נראה הכפר לרגלי ההרים המושלגים:

9-3

יש גם כמה פעילויות ספורט משחררות אדרנלין שאנחנו ויתרנו עליהן בשמחה, כל מיני ראפטינג וכאלה. אבל ישבתי באיזה מקום של אינטרנט בכפר, (אוטובוס אדום ישן שהמושבים הוצאו ממנו, והוא עוצב מחדש עם עמדות מחשב וכסאות גבוהים.. ) והמקום הזה משמש, מלבד לאינטרנט, גם כמארגן של כל מיני פעילויות כאלו. בזמן שישבתי שם, ראיתי עשרות צעירים באים והולכים ושוכרים סירות ובגדי גומי מיוחדים וכל מיני ציוד אינקוויזציוני כזה שהעביר בי צמרמורת... אבל מהצחוקים וההתלהבות שלהם נראה היה שהם נהנים מאד.. אז אולי באמת העולם שייך לצעירים...

למחרת נסענו לקרחון השני, פוקס, במרחק של כ-30 ק"מ משם.
יעקב כבר קצת דורך על הרגל, כך שהתמונות הבאות צולמו על ידו, וכמובן שככה רואים את הקרחון הרבה יותר טוב...:
ככה נראה קרחון פוקס, שימו לב שרואים את הצבע הטורקיזי של הקרח העתיק:

9-4

כמובן שגם כאן, מי שעשה את מסלולי ההליכה הארוכים יותר - ראה יותר..
אנחנו הסתפקנו בכך..

למרות השלג מסביב, הכפר פרנץ יוזף בער מחום! ( ואולי דווקא בגלל? )
השמש קפחה בחוזקה, קשה היה להסתובב בחוץ!
יחידת הדיור שלנו פשוט בערה מחום, והלכנו לשאול במשרד הקבלה אם יש להם במקרה איזה מאוורר.. הם מאד התפלאו על השאלה שלנו, כמובן שלא היה להם, ואף אחד אף פעם לא ביקש מהם כזה דבר.... הם הסבירו לנו שצריך להתאזר בסבלנות, עד שהשמש תשקע, ואז כבר בטוח יהיה קריר יותר...
אכן, כשהיא שקעה, לא רק היה קריר - אלא היה קר והדלקנו תנור חימום.

וזה מה שמשגע כאן בניו זילנד: המעברים האלה בין קור לחום, העירבוביה הזאת של מזג האוויר שאתה לא יודע להחליט מה זה.. קיץ? חורף? שרוול קצר? מעיל? סנדלים? או גרבי צמר?...
התנודות והמעברים מאד קיצוניים.
רגע אחד חם ואתה נמס מחום. אתה מתקלף משכבות הבגדים, ומחפש קצת צל.
חמש דקות אחרי, אתה מחפש בהיסטריה את המעיל העבה שלך, כי מתחילה לנשוב רוח חזקה מקפיאה, ומתחיל גשם, ובכלל - כמו אמצע דצמבר אצלנו..

זה חשוב במיוחד לדעת בשביל מי שיוצא למסלולי הליכה, אפילו קצרים של שעתיים שלוש.. בזמן הקצר הזה, מזג האוויר יכול להתחלף חמש פעמים, וכדאי להיות מצויידים כראוי..

~~~~~

אחרי הקרחונים, נפרדנו מהחוף המערבי, ונכנסנו פנימה אל מרכז האי. נחזור עוד טיפה לחוף המערבי כאשר נשוט בפיורדים, אבל זה יהיה רק בים, לא על כביש. אין יותר כביש על החוף, מכאן והלאה זה רק מפרצונים ולשונות יבשה שמתערבבים זה בזה.

את הדרך אל פנים האי עשינו במעבר ההרים 'האסט פאס' (HAAST PASS ), בתוך טבע מדהים!
ותסלחו לי על השימוש התכוף במילים כמו מדהים נפלא משגע וכו'.
אני באמת חושבת שהמילים האלו קטנות על הנוף שעברנו בו..

הרים מיוערים ונחלים זורמים לצידם:

9-5

מפלים צונחים מן ההרים:

9-6

גשרים של נתיב אחד בלבד, מעל נהרות, בהם צריך להמתין שרכב שבא מולך יסיים את הנסיעה - אבל בדרך כלל לא בא מולך שום דבר, אתה די לבד על הכביש...

9-7

מעיינות ונחלים וכל מיני מקווי מים בקשת של צבעי טורקיז..

9-8

אז באיזה שם אחר אפשר לקרוא לדברים האלה, אם לא נפלאים??

אחרי מעבר ההרים האסט, מגיע תור האגמים בכניסה לוואנאקה, שהיא יעדינו הבא, אבל על זה - בפרק הבא. כמו שזה יותר מדי בשביל לראות, זה גם יותר מדי לכתוב על זה, ובטוח שגם יותר מדי לקרוא... אז על וואנאקה, בפעם הבאה..

לפרק הקודם                                       לפרק הבא

 

 

 
חיפוש באתר או ברשת